דברי חן חלק א מו

בזה ובפשוטה מה זו שאלה הלא מבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן ל"ח דהקורא בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפלה. ואם שאלתך מחמת שעוסק בגמ' דזה אפשר דלא הוי בכלל הקורא בתורה דמשמע תורה שבכתב הלא זה ג"כ כבר הביא המ"א בשו"ע שם בשם הב"י להסתפק דהעוסק בגמרא אפשר דלא מיפטר ומי זה יכול להכריע הלכה למעשה אך להלכה בלבד יש לי לדון בזה. הנה עיקר דין זה דהקורא בתורה פטור מהנחת תפילין פלוגתא דרבוותא היא והביא הרא"ש בה"ק הלכות תפילין גרסינן במכילתא למען תהי' תורת גו' לזכרון בין עיניך מכאן אמרו המניח תפילין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפילין ורבנו שמואל בן חפני ז"ל כתב בתשובה וליתא להך ברייתא דהא רבנן קשישי דתורתן אומנתן ומניחין תפילין ומברכין עלייהו ואי לאו דחובה הוא לא הוו מברכין עלייהו אלא כיון דלא הובאה בגמ' לאו דסמכה הוא וכתב בעל העיטור ומסתברא לן דהקורא בתורה קאמר ולא בתלמוד ואינהו בגמ' עסקי עכ"ל הרא"ש ז"ל והטור או"ח בסימן ל"ח השיב על בעל העיטור וכתב ואין נראה לי לחלק דהא לענין ברכת התורה קאמר בפרק קמא דברכות דאית להו חד דינא ע"כ

ואנכי לולא דמסתפינא הי' נ"ל דמה שכתב הגאון רבנו שמואל בן חפני ז"ל לדחות הך ברייתא דמכילתא כיון דלא הובאה בגמ' לאו דסמכא הוא אמת הוא דלא הובאה ברייתא זו בגמ' כלשונה מ"מ האי דינא דברייתא דהקורא בתורה פטור מן התפילין כבר הובא בגמ' דילן והוא בב"ק י"ז אמר רבב"ח הוה אזילנא בהדי דר' יוחנן למשאל שמעתא כו' לא פשיט לן עד דמשי ידי' ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן אפי' קיים אמרינן לימד לא אמרינן והא אמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה ל"ק הא למיגמר הא לאגמורי ופי' שם רש"י מביא לידי מעשה אלמא מעשה עדיף. למיגמר. לעצמו מעשה עדיף אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן והתוס' שם כתבו דבשאלתות דרב אחאי גאון לא גריס קיים אמרינן למוד לא אמרינן אלא גריס ומנח תפילין והדר אמר לן ופריך בגמ' והאיך הוא מנח תפילין תחילה קודם שהי' אומר להם השמעתתא והלא למוד גדול ממעשה ומשני הא למיגמר הא לאגמורי דליגמר לנפשי' למוד גדול שמביא לידי מעשה אבל לאגמורי לאחרים לא עדיף ולפיכך הי' מניח תפילין תחילה וכן נראה שהוא גרסת ר"ח הרי להדיא מדר' יוחנן דעוסק בתורה פטור מן התפילין ולא זו דאם כבר עסוק בתורה א"צ להפסיק כדי להניח אלא דאפי' כשעדיין לא התחיל ללמוד א"צ לבטל להניח תפילין מקודם כדמוכח מהא דמשני בגמ' הא למיגמר הא לאגמורי ואי לאו דבדר' יוחנן הוי לאגמורי לאחריני לא הי' מניח תפילין קודם למודו משום דלמוד לעולם גדול ממעשה והרי זה ממש דין המכילתא דהעוסק בתורה פטור מתפילין. ומה שהקשה עוד הגאון רשב"ח ז"ל מהא דרבנן קשישי דתורתן אומנתן ומניחין תפילין. אפשר דהנהו רבנן קשישי בלאגמורי הוו עסקי כדרך זקנים שיושבים בישיבה וכיון דלאגמורי לא עדיף ממעשה דידי' משו"ה הוו מנחי תפילין תחילה ממש כעובדא דר' יוחנן

לפי דברינו אלה מ"ש בעל העיטור ומסתברא לן דהקורא בתורה קאמר ולא בתלמוד ואינהו בגמ' עסקי ליתא שהרי מקושית הגמ' על ר' יוחנן וכן מדמשני הא למיגמר לנפשי' דבכה"ג למוד גדול ממעשה ואינו מניח תפילין משמע דאף דעוסק בגמ' כעין שמעתא דר' יוחנן ג"כ פטור מתפילין ועוד דלשון למיגמר היינו למוד גמרא ועוד דכיון דה"ט דלמוד גדול לפי שמביא לידי מעשה א"כ למוד גמרא דעיקרו להורות המעשה לא גרע מקורא מקרא בתורה ורבנו שמואל בן חפני ז"ל וכן העיטור אולי הי' להם גירסת רש"י בב"ק אבל לגירסת השאלתות אתיא שפיר ונכון הך דמכילתא כמו שכתבנו. והארכתי בזה במק"א בראיות לדעת השאלתות ואכמ"ל

ונ"ל עוד ראי' לגירסת השאלתות ופירושו דלמיגמר עדיף מלאגמורי מהא דאמר ר' יוחנן בעצמו שבת קכ"ז גדולה הכנסת אורחין כהשכמת ביהמ"ד והקשו שם המפרשים דכיון דמסיק הגמ' שם דהכנסת אורחין הוי' בכלל גמ"ח דתנן במתניתין דריש פאה באלו דברים שאדם אוכל פירותיהם כו' והרי המשנה עצמה סיימה דת"ת כנגד כולם דמשמע אף מגמ"ח שבכללה הוי' גם הכנסת אורחין וא"כ איך אמר ר' יוחנן דהכנסת אורחין שוה להשכמת ביהמ"ד. ויותר תמוה הא דרב דימי מנהרדעא דאמר יותר מהשכמת בית המדרש מדקתני מפני האורחין והדר ומפני ביטול ביהמ"ד ובמשנה תנן ות"ת כנגד כולן א"ו צ"ל כפי' השאלתות דלמיגמר לעצמו למוד גדול ממעשה אבל לאגמורי לאחריני לא עדיף ומעשה דידי' קדים דלפ"ז א"ש הא דתנן ות"ת כנגד כולם דמיירי בלמיגמר לעצמו דעדיף ממעשה אבל ר' יוחנן דאמר גדולה הכנסת אורחין כהשכמת ביהמ"ד ומדייק לה ממתני' דקתני מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש דמפנין הקופות של תבן ושל תבואה בשבילם והך פנוי זה אינו אלא רק פעולה דלאגמורי דהיינו כדי להושיב שם תלמידים לדרשה כדפי' רש"י דבזה ס"ל לר' יוחנן דפנוי דהכנסת אורחין שוה לפנוי בשביל התלמידים ואע"ג דר' יוחנן ס"ל דלאגמורי מעשה עדיף דמה"ט הניח תפילין קודם דלאגמורי. ועוד דהכנסת אורחין גדולה מקבלת פני שכינה הא פינוי לתלמידים אית בי' מעשה. ואית בי' נמי מעין הכנסת אורחים. וק"ל. ובעיקר מחלוקת ר' יוחנן ורב דימי נ"ל דהנה לפ"מ דמשמע מתרווייהו דסברא הפשוטה היא דהשכמת בית המדרש גדולה יותר מהכנסת אורחין א"כ לכאורה קשה על רב דימי מאי ראיה מייתי מדקתני מפני האורחין והדר מפני ביטול ביהמ"ד הא אי הוה תני איפכא מפני ביטול ביהמ"ד והדר מפני האורחין ה"א כסברא הפשוטה דביטול ביהמ"ד גדול מהכנסת אורחין לכך תנא מפני האורחין מקודם והדר מפני בטול ביהמ"ד להשמיענו דהכנסת אורחין עכ"פ שוה להשכמת ביהמ"ד, ונ"ל דס"ל לרב דימי דא"א לומר דמתני' קמ"ל דשווין דא"כ לא לתני כלל ביטול ביהמ"ד ובודאי מצד הסברא נמי נימא אי מפני האורחין מפנה מפני ביטול בית המדרש לכ"ש אך כל זה רק אם נאמר דרב דימי ס"ל כשמואל דהא דתנן מפנין ארבע וחמש קופות הוא כדאמרי אינשי ואי בעי אפי' טובא נמי מפנין. אבל לר"ח שם דס"ל דדוקא ארבע וחמש ד' מאוצר קטן ה' מאוצר גדול א"כ אכתי אין הכרח מדלא תנן מפני האורחין לחודא דא"כ הייתי אומר דמפני האורחין רק ד' וה' מפנין אבל מפני ביטול ביהמ"ד אפי' טובא נמי מפנין אלא דרב דימי דמוכיח דהכנסת אורחין עדיפא ע"כ כשמואל ס"ל אבל ר' יוחנן דמשמע בביצה ל"ה דס"ל דוקא ד' וה' כר"ח א"כ ליתא להוכחת רב דימי מדתנן מפני האורחין והדר מפני ביטול ביהמ"ד דגדולה יותר אלא רק דשווין

ולדברי המכילתא דמכאן אמרו המניח תפילין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מתפילין הא דאמר ר' יוחנן ביומא פ"ו היכי דמי חילול השם כגון אנא דמסגינא [וגי' רבנו חננאל אי מסגינא] ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין היינו בלא שום אחת מהן דאי באחת מהן אינו חילול השם כלל. כנ"ל: סימן כב דיני מזוזה לבני החו"ב מ' אברהם נ"י נאטענזאהן בפיקקעלין. מה ששאלת בחיי אדם הלכות מזוזה כלל ט"ו אות י"ז שכתב שאם קבע המזוזה בתחילה בצד שמאל ואח"כ מסירה וקובעה בימין אין צריך לברך. דאמאי לא יברך כיון שהיתה בתחילה קבוע בפסול

תשובה. שפיר דקדקת. וראיתי בקיצור שו"ע סימן י"א שפסק דכשמסירה משמאל וקובעה בימין מברך. ובהגהותיו שם כתב ובספר חיי אדם כתב דלא יברך. ולא ידעתי טעמו עכ"ל. ול"נ דדברי הח"א א"ש. וז"ל איזה מקום קביעותה כו' ואם הניחה למטה משליש העליון פסול. וצריך לקבעה