דברי חן חלק א מג

צבי יהודה תאומים אב"ד דעירך ליגום [ז"ל] לדחות משום דשמושי שמות אינם נמסרים למי שמעמיד על מדותיו כדאמר בקדושין ע"א בשם של מ"ב אותיות ע"ש ור"א לא הי' מעביר על מדותיו כדאמר בתענית כ"ה ע"ב יצתה ב"ק ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא כו' וזה [ר"א] אינו מעביר על מדותיו. עכ"ד וש"י

ולי נראה לתרץ ע"פ הירושלמי יומא פרק ג' הלכה ז' חד אסי בציפורין אמר לרבי פנחס בר חמא איתא ואנא מסר לי' לך שם המפורש א"ל לית אנא יכיל. א"ל למה. דאנא אכיל מעשר ומאן דרגיל ליה לא יכיל מיכול מבר נש כלום וע' שם בפ"מ ובק"ע וא"כ ר"א שהי' נוטל מעשר כדאמר בירושלמי סוטה פרק ג' הלכה ד' הביאו התוס' בבבלי שם כ"א בשביל שלא להשיבה דבר אחד מהתורה אבדת ממני ג' מאות כור מעשר בכל שנה [ובמ"ר נשא הגי' אבדה ממנו] א"כ לא הי' לו להתלמד ולהשתמש בשמות וכעין זה כתב החת"ס באו"ח תשובה קצ"ח אהא דמגילה כ"ז דס"ל לרי"ו אלישע דעבד ברחמי הוא דעבד וקשה דלמא ע"י שמות ותירץ ג"כ כה"ג כיון דאלישע הי' נהנה משל אחרים לא הי' יכול להשתמש בשמות כמו"ש הירושלמי הנ"ל. ולפי מ"ש האו"ז הגדול בהלכות ק"ש שמקשה שם על הא דאמרינן הרוצה ליהנות יהנה כאלישע הא מאן דידע את השם ליהנות מאחרים ותירץ דאלישע לקח בדרך כבוד בתורת דורן. ליתא לדברי החת"ס. וכן משמע במלכים ב' קאפ' ב' פסוק כ"ד. וע' סוטה מ"ו ע"ב ודו"ק

אמנם לכאורה הי' נראה דע"י ספר יצירה קיל ממשתמש ע"י שם המפורש דירושלמי. או בשם של מ"ב דקדושין. שהרי במשנה פרק קמא דאבות הלל אומר כו' ודאשתמש בתגא חלף וכתב שם הרע"ב פי' א' המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו. פי' ב' המשתמש בתלמיד שאינו שלו. פי' ג' המשתמש בשם המפורש חלף ואבד שאין לו חלק לעוה"ב. והנה פי' הראשון דהרע"ב היינו כר' צדוק שם בפרק ד' אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכן הי' הלל אומר ודאשתמש כו'. פי' השני שברע"ב היינו הא דתני ר"ל במגילה כ"ח ודאשתמש כו' זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה ופי' השלישי דהרע"ב הוא באבות דר"נ פרק י"ב והביאו בהג"ה בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו וקשה כיון דאיכא עונש גדול כ"כ א"כ איך אמר אביי בסנהדרין ס"ז מותר לכתחילה כדר"ח ור"א דכל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומברו להו עגלא תלתא וכן שם ס"ה רבא ברא גברא פירש"י ע"י ספר יצירה. וכן הוא ביו"ד סי' רע"ט דע"י ספר יצירה מותר והאיכא איסור דמשתמש בתגא כדאדר"נ א"ו צ"ל דחלוק יש בין משתמש ע"י סי"צ למשתמש ע"י שמות. ואין לדחות דלפי' אדר"נ בדברי הלל גם ספר יצירה בכלל אלא דר"ת ור"א וכן אביי ורבא לא ס"ל כפי' האדר"נ רק או כפי' הראשון שברע"ב או כפי' השני דלפ"ז אינו מוכח כלל דלהוי שום איסור להשתמש בשמות הקדושים. זה א"א לומר דא"כ מאי מקשה על ר"ח בן תרדיון בע"ז י"ח שהי' הוגה את השם באותיותיו ופי' שם רש"י דורשו במ"ב אותיות ועושה כל מה שהוא חפץ והיכי עביד הכי והא תנן כו' אבא שאול אומר אף ההוגה את השם כו' ומאי קושיא דלמא רחב"ת לא ס"ל כא"ש אלא כת"ק דלא חשיב לי' הך דההוגה וכאידך תנאי דלא ס"ל הא דהלל דאבות דקאי על המשתמש בשם המפורש דאין לו חלק לעוה"ב רק כר' צדוק או כדתני ר"ל דמגילה ועוד אי נימא דר' צדוק ודתני ר"ל בדינא נמי פליגי דלדידהו שרי להשתמש בשמות הקדושים א"כ תקשי הא דתני ר"ל [ובערוך גריס אמר ר"ל] זה המשתמש במי ששונה הלכות כו' אהא דאמר ר"ל בסנהדרין ק"ו אוי מי יחיה גו' אוי מי שמחיה עצמו בשם אל ופירשו המפרשים וכן הגר"א ביו"ד שם דהיינו המשתמש בשמות הקדושים א"ו דלדינא כו"ע לא פליגי דאיכא עונש גדול ע"ז. ואבא שאול ות"ק ג"כ לא פליגי רק אם יש לו חלק לעוה"ב אבל איסורא רבה לכו"ע איכא ושפיר מקשה ארחב"ח מהא דא"ש דאמר אף ההוגה ור"ל דעד כאן לא פליגי אלא לענין אם יש לו חלק לעוה"ב אבל איסורא לכו"ע איתא א"כ רחב"ת היכי עביד הכי. אי נמי י"ל דהכי מקשה דע"כ ל"פ רק בהוגה ואינו עושה בו מעשה אבל כשעושה בו מעשה כרחב"ת לכו"ע אין לו חלק לעוה"ב. ולפ"ז פי' הג' שברע"ב שכתב המשתמש בשם המפורש חלף ואבד שאין לו חלק לעוה"ב אתיא השתא אפי' כת"ק דא"ש. ועפ"ז יש לכוון דברי רש"י שכתב דרחב"ת הי' הוגה כו' ועושה בו מה שהוא חפץ ומנלי' לרש"י דהי' הוגה וגם עושה ובסנהדרין אהא דא"ש אף ההוגה לא פי' כלל שאף עושה דהוכרח לפרש כן בדרחב"ת דאל"כ מאי קושיא והיכי עביד הכי והא תנן א"ש אומר כו' ודלמא כת"ק דא"ש ס"ל. ויש לדחות דכוונת רש"י דרחב"ת ע"כ גם עשה מדמסיק בגמ' דלהתלמד עבד עכ"פ מוכח דלכו"ע איסורא רבה ודאי איכא ואפשר דהמשתמש לעשות מעשה כולהו מודו לא"ש וא"כ מ"ט דר"ח ור"א וכן רבא דעשו מעשה ע"י ספר יצירה וגם אין לומר דאינהו נמי להתלמד ובצנעא עשו דבכה"ג מסיק בע"ז שם דשרי אכתי תקשי לרש"י שם דגם להתלמד אסור דיש לחוש לכבוד הרב כו' דלא גריס שם בגמרא אלא מ"ט איענש כו' ואפי' לגירסת התוס' דלהתלמד ובצנעא שרי מ"מ הא דאמר אביי מותר לכתחילה כר"ח ור"א ע"כ דאפי' שלא להתלמד ג"כ שרי דאי להתלמד דוקא מותר לכתחילה א"כ מאי אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה כו' העושה מעשה בסקילה. האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחילה כדר"ח ע"י ספר יצירה. ואי להתלמד גם בכשפים עצמן מותר לכתחילה כדר' אליעזר דעבד בנטיעת קשואין ופי' רש"י שהם מיני כשפים ופריך בגמ' שם ס"ח והיכי עביד הכי והא אנן תנן העושה מעשה חייב ומשני להתלמד שאני א"כ בכשפים עצמן ה"ל לאביי לאפלוגי א"ו דהא דשרי לכתחילה דנקט בס"י לרבותא דאפי' שלא להתלמד שרי וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אהא דר"ח ור"א ורבא מ"ט לא חשו להא דמשתמש בתגא אם לא דנימא דעל ידי צירופי ספר יצירה אין בכלל זה

אולם ראיתי להש"ך שם קע"ט שכתב בשם העט"ז דהא דע"י ספר יצירה מותר דוקא כשיתעסקו בהם לצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו ואפי' בזמניהם מצינו שנענש ישעי' ע"ז וכן הסכים הש"ך ומסיק שכן נמצא בכמה מחברים כו' ודישתמש בתגא חלף כמו"ש הרע"ב בסי' רמ"ו ע"כ. הרי שתירץ קושייתנו הנ"ל באופן אחר

לפי חילוקו של העט"ז צ"ל דהא דרבא לצורך מצוה רבה הוה אך הא דר"ח ור"א עדיין אינו מיושב דמאי צורך גדול ומצוה רבה הוה בדידהו דאיברי להו עגלא תלתא בכל מעלי שבתא אך י"ל לפי פי' רש"י בסנהדרין ס"ז ע"ב אהא דאיברי להו דממילא איברי להו עגלא תלתא כו' א"כ לא היו מכוונים כלל לכך ואין לדקדק דא"כ איך אמר אביי עלה מותר לכתחילה כיון דאתי שלא בכונה י"ל דאעפ"י שיודע העוסק דבודאי יתעבד מעשה ע"י עוסקו אפ"ה שרי. אך מה שכתב דמצינו שנענש ישעי' ע"ז אנכי לא מצאתי דבר זה דביבמות מ"ט ע"ב אמר דנענש משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ולא בשביל דבר אחר. אך לעיקר חילוקו שכתב דלצורך קדושת השם שרי יש לעשות סמוכין מהא דר' צדוק שפי' להא דמשתמש בתגא היינו בעושה עטרה להתגדל בהן וקרדום לחפור בהן ואמר וכן הי' הלל אומר ודאשתמש בתגא חלף הרי שמפרש לדהלל דוקא במשתמש בתגא להתגדל בה הוא עצמו או לצורך פרנסתו אבל כשאין משתמש בה לצורך עצמו אין זה בכלל משתמש בתגא א"כ גם לפי' האדר"נ בדהלל ג"כ דוקא במשתמש בשה"ק לצורך עצמו להתגדל בו או להתפרנס בו דהוי כקרדום לתפור בו אבל לצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה שרי

והשתא דאתינא להכי דלא שרא שימוש ספר יצירה אלא דוקא לצורך מצוה רבה א"כ פשוט דא"ש בהא דר"א ששחרר עבדו לצורך מצוה דרבים אף שהי' אפשר לו לעשות כדרבא ע"י ספר יצירה והיה שרי דמצוה דרבים היינו מצוה רבה כמו"ש התוס' בשבת ד' מ"מ לא הי' מרויח בזה כלום דכמו בשחרור עבד איכא איסורא דעשה ה"נ ע"י ספר יצירה איכא איסורא דמשתמש בתגא ולצורך מצוה רבה הא תרווייהו שרו

ונ"ל עוד דע"י ספר יצירה גרע משחרור דעבד דהנה צריכין להבין דכיון דהמשתמש בתגא עבירה גדולה היא כ"כ היכן