דברי חן חלק א מא

דאין מקדשין החודש בלילה דמשמע הא אם מקדשין מחזירין אותו והלא בלא"ה חפלת ערבית רשות. וכי תימא דנ"מ בשכח במנחה של ר"ח דיום א' וכנ"ל דאילו מטעמא דת"ע רשות היו מחזירין אותו הלא כיון דלתלמידיו שהיו מארץ ישראל מדבר ואינהו הא בלא"ה אין מחזירין מכח ממ"נ כנ"ל. ולפ"ז הוכרחו התוס' לתרץ תירוץ אחר דאע"ג דתפלת ערבית רשות מ"מ מצוה איכא

ודע דעל קושיא זו שהקשו התוס' כאן כתבו התוס' ביומא פ"ז בשם בה"ג תירוץ אחר דהא דקי"ל תפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא צלי לי' כלל אבל היכא דצלי לי' תפלת ערבית כבר שוי' עלי' חובה ואי טעה אהדרי לרישא כדאמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החודש בלילה וש"מ דאם טעה בערבית בשבת או ביו"ט שמחזירין אותו ואמרינן נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים כו' הביאו בלשון זה הרי"ף והרא"ש בפרק תפלת השחר אך התוס' ביומא שם והרא"ש ריש פרק תפלת השחר הקשו עליו מדאמרינן בפרק קמא דשבת דלמ"ד ת"ע רשות כיון דשרי ליה המייני' מטרחינן לי' וצריך שיתפלל קודם שיאכל אע"פ שלא התפלל כלל וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שוי' לי' חובה א"כ למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר אפילו לדברי האומר רשות ניחא כיון דשוי' עלי' חובה בשאר לילות ע"כ משמע דנסתפקו בכוונת ה"ג מ"ש כיון דצלי לי' שוי' עלי' חובה. אם כוונתו במה דצלי השתא דוקא. ולפ"ז א"ש מה דצריך ביומא לתרץ דלמ"ד חובה קאמר אבל תקשי מהא דשבת למה קודם דשרי לי' המייני' מטרחינן לי' שיתפלל קודם שיאכל ואם כוונתו כיון דצלי לי' בשום פעם שוי' עלי' חובה להתפלל לעולם וא"ש האי דשבת אבל השתא קשיא מהא דיומא וא"כ ממ"נ קשיא על בעל ה"ג

ולדידי קשיא לי עוד על דברי בה"ג דבברכות מ"ט אר"נ א"ש טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלה מחזירין אותו. בבהמ"ז אין מחזירין אותו. א"ל ר' אבין לר' עמרם מ"ש תפלה ומ"ש בהמ"ז א"ל כו' נחזי אנן תפלה דחובה היא מחזירין אותו בהמ"ז דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו. הרי דבהמ"ז אע"ג דהשתא שכבר אכל מחוייב לברך בהמ"ז מה"ת מ"מ לאו בתר השתא אזלינן אלא בתר מעיקרא דאי בעי מעיקרא לא הי' מביא א"ע לידי חיובא כלל ה"נ בתפלת ערבית כיון דמודה בה"ג היכי דלא צלי מקודם לא הוי' לי' אלא רשות אי בעי צלי אי בעי לא צלי השתא דכבר צלי ושכח להזכיר של ר"ח בערבית מאי הוה ניזל בתר מעיקרא דלא הוי' עלי' כ"א רשות שלא יחזור ויתפלל כמו בבהמ"ז דר"ח דאין מחזירין אותו. ובדוחק יש לחלק ולא רציתי להאריך

עוד ק"ל על בה"ג במש"כ כיון דצלי כבר שווי' עלי' חובה במאי שוויה עליה חובה ולכאורה ה"ט משום דקי"ל ביו"ד סימן רי"ב דברים המותרים ונהגו בהן איסור הוי' כאלו קבלו עלייהו בנדר ואסור להתירן. וה"נ נהי דתפלת ערבית רשות מ"מ כיון דכבר צלי הוי' עלי' בנדר וחובה עלי' להתפלל לעולם. אך א"כ הי' לבה"ג לומר דמיירי שהי' בדעתו לנהוג כן לעולם שהרי כן ההלכה דדוקא אם בשעה שהתחיל לנהוג כן הי' דעתו לנהוג כן לעולם והוא מגמרא פסחים כמו"ש שם המרדכי והגהות מיימוני. ועוד דאפי' הי' דעתו לנהוג כן לעולם היינו דוקא בדבר דאיכא משום מצוה וכדוגמא דתעניות שלפני ר"ה כו' אבל בדבר דליכא מצוה ודאי אפי' דעתו לא מהני לעשותו בזה כנדר וא"כ הכא בת"ע דליכא מצוה לדעת בה"ג דאי ס"ל לבה"ג דעכ"פ מצוה איכא א"כ למה לי' לדחוקי דהא דרב בטעה ולא הזכיר של ר"ח בשכבר צלי לי' יתרץ דה"ט דחוזר אי לאו משום דאין מקדשין את החודש בלילה לפי דעכ"פ מצוה איכא וכמו שתירץ ר"י בתוס' באמת כן. אלא ש"מ דס"ל לבה"ג דלמ"ד תע"ר ליכא מצוה כלל א"כ גם בדצלי לי' ואפי' הי' דעתו לנהוג כן לעולם מאי מהני לשווי' חובה. (ויש לחלק בדוחק]

ואקדים דברי בה"ג במקום אחר והמה ג"כ תמוהים לכאורה ואח"כ נתרץ הכל בס"ד. דהנה רש"י ז"ל כתב בברכות כ"א אהא דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובהלכות גדולות פסק הלכה כר' יוחנן בספק התפלל. והלכה כשמואל בודאי התפלל. ע"כ. ור"ל כשמואל דאינו חוזר ומתפלל אלא א"כ יכול לחדש בה דבר והוא תמוה איך הכריע בה"ג בפלוגתא שמואל ור' יוחנן אחרי שלא הכריע כן בגמ' ואמאי לא אזיל ה"ג כאן אחרי' כללא דתלמודין בעירובין מ"ז דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ואין לומר דס"ל דר' יוחנן ושמואל לא פליגי כלל וכדעת התוס' שם דאין לשונו שהביא רש"י משמע כן אלא דס"ל דפליגי. וכ"כ הגר"א באו"ח א"כ מנא לי' להכריע כר' יוחנן בספק התפלל וכשמואל בודאי התפלל

ונראה דהנה תר"י והרא"ש בברכות כ"א הביאו קושיית העולם למ"ד תפלת ערבית רשות למה הוזכר בקרא דדוד ודניאל ג' תפלות לא ה"ל להזכיר כי אם ב' תפלות כיון דתפלת ערבית רשות. ותירצו דלפמ"ש רב האי גאון ז"ל דהא דאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו ע"י חידוש דוקא אבל בלא חידוש אסור כי היכי דלא יפלגו ר' יוחנן עלי' דשמואל דס"ל דבעי חידוש דוקא וכיון דלכו"ע אסור להתפלל נדבה כי אם ע"י חידוש משו"ה א"ש מה שמוזכר בקרא וזמנין תלתא ביומא גו' שכך הוא הענין דלמ"ד תפלת ערבית רשות נ"מ במה שנכתב זמנה בפסוק שאם ירצה מתפלל ת"ע בנוסח ב' תפלות אחרות שהן חובה אבל מג' ואילך אין לו להתפלל כי אם בחידוש ע"כ, ומעתה נחזי אנן לשיטת ה"ג דס"ל דשמואל ור' יוחנן פליגי. דלשמואל אסור לעולם להתפלל כי אם ע"י חידוש דוקא ואפי' בספק התפלל ולר' יוחנן אפי' בודאי התפלל שרי להתפלל בלא חידוש וא"כ תקשי לר' יוחנן קושיית העולם למה נזכר בקראי ג' תפלות הא רשאי להתפלל כמה תפלות שירצה בלא חידוש ולא תפלה ערבית לחודא. ובשלמא לשמואל אף דס"ל דכל תפלות רשות בעי חידוש י"ל דקמ"ל קרא דהתפללו ערבית אפילו בלא חידוש משום דתפלת ערבית חובה ושמואל לטעמי' דכן ס"ל בברכות כ"ז וכגירסת הספרים בגליון שם אבל לר' יוחנן הניחא לפ"מ שכתב בסדר רב עמרם הביאו התוס' ברכות ד' דר' יוחנן דס"ל דבערבית נמי צריך לסמוך גאולה לתפלה ס"ל דתפלת ערבית חובה א"כ א"ש קרא דדניאל לר' יוחנן כמו לשמואל אבל לפי מה שהוכיחו התוס' שם דר' יוחנן ת"ע רשות ס"ל וכרב א"כ לדידי' למה נזכר בקרא ג' תפלות

ונראה לומר דלר' יוחנן אדרבה מקרא גופא שמעינן דמתפלל לעולם תפלות רשות אפילו בלא חידוש דכיון דתפלת ערבית רשות קשה למה נזכרה בקרא תפלת ערבית אע"כ לאשמעינן דתפלת הרשות שוה לתפלת חובה דאין צריך חידוש כלל. ומתפלת הערב יליף לכל תפלת רשות דמתפלל בלא חידוש כלל דמ"ש תפלת ערבית דרשות משארי תפלות הרשות ולפ"ז אין אנו צריכין למה שכתבו תר"י והרא"ש אליבא דרב האי גאון דקראי אשמעינן דת"ע רשות ואפ"ה מתפלל בלא חידוש משא"כ שארי תפלות הרשות אינו מתפלל בלא חידוש דזה דוחק דלמה תשתנה תפלת ערבית שהיא רשות משארי תפלות נדבה. ונראה דסברתם היא דס"ל דתפלת ערבית אינה רשות לגמרי אלא עכ"פ מצוה איכא כשמתפלל משו"ה שאני תפלת ערבית משארי תפלות שהן רשות לגמרי ואזלא שיטה זו כשיטת הר"י בתוס'. אך לבה"ג דלא ס"ל דמצוה איכא לי לתרץ כתר"י והרא"ש אלא כמו שכתבנו

נמצינו למדין דרשאין להתפלל תפלת ערבית בלא חידוש ממ"נ למ"ד תפלת ערבית חובה כיון דחובה היא לכו"ע אינה צריכה חידוש ולמ"ד רשות הא ס"ל כר' יוחנן דא"צ חידוש בשום תפלת נדבה

אך לפ"ז תתעורר לנו קושיא על דעת בה"ג דפסק בספק התפלל כר' יוחנן דא"צ חידוש ובודאי התפלל כשמואל דצריך חידוש א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש שמתפללין תפלת הערב בלא חידוש כיון דאנן אין מחוייבין בתפלת ערבית כלל משום דקיי"ל תפלת ערבית רשות א"כ אנו ה"ל ודאי התפלל דקי"ל כשמואל דאינו מתפלל בלא חידוש לדעת ה"ג. ובע"כ צריכין אנו לומר דבאמת מאן דצלי תפלת ערבית בלא חידוש גלי דעתי' דכמאן דאמר תפלת ערבית חובה ס"ל ומשו"ה מתפלל בלא חידוש. והשתא א"ש דעת ה"ג שכתב לרב דאע"ג דתפלת ערבית רשות מ"מ אם לא