דברי חן חלק א מ

סימן יח לאחי האברך החו"ב מהור"ר איסר נ"י בטעלז

אשר כתבת אלי להקשות בשם גיסך הרה"ג מ' יהושע העשיל מרגליות [כעת הגאב"ד דווישנאווא] על מה שכתב המ"א באו"ח סימן ק"ח סעיף קטן י"ב בטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת דמתפלל ערבית שתים של שבת אם לא הזכיר בשני' של שבת דצ"ע אם מחזירין אותו. ויש להביא ראיה מנעילה בסימן תרכ"ג דמשמע דאם לא הזכיר של שבת בנעילה מחזירין אותו משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וה"נ כה"ג. א"ד כיון דתשלומין דחול הוא אין מחזירין אותו דלא נתחייב היום בכך ע"כ. והלא יש לפשוט ספקת המ"א ממה שהקשו התוס' ברכות כ"ו ודף ל' אהא דאמר שם רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החודש בלילה. וקשה תיפוק לי' דתפלת ערבית רשות ע"ש מה שתירצו. ומאי קושיא הא י"ל דנ"מ בכה"ג ששכח להתפלל מנחה בערב ר"ח וצריך להתפלל שתים של ר"ח בערבית ושכח בשניה להזכיר של ר"ח דאילו לטעמא דתפלת ערבית רשות האי כיון דתשלומי מנחה הוא הויא חובה ומחזירין אותו משו"ה אמר רב לפי שאין מקדשין החודש בלילה דמה"ט אפי' בכה"ג נמי אין מחזירין אותו ומדלא תירצו התוס' כן ש"מ דס"ל דאפילו לטעמא דתפלת ערבית רשות נמי אין צריך לחזור בששכח בתפלת התשלומין ולא אמרינן דיום הוא שנתחייב להזכיר בשאר תפלות של חובה צריך נמי להזכיר בתפלת חובה של זו כיון דרק תשלומי מנחה הוא ולא נתחייב היום בכך וא"כ ה"נ כשכח בתשלומין של תפלה מנחה בליל שבת

תשובה. הנה לכאורה ראיה נכונה היא. אמנם לאחר העיון במקור הדברים אינו ראי' כלל מקושיית התוס' לדינו של המ"א דודאי הא דלא תרצו התוס' כן ה"ט משום דלא אמרינן יום הוא שנתחייב כו' ואפ"ה אין ראיה לנידון דידן דבשבת דף כ"ד אמר רב אחדבוי אר"מ אמר רב יו"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה בשבת א"צ להזכיר של יו"ט שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביו"ט ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כהא דאמר ר' יהושע בן לוי יוה"כ כו' יום הוא שנתחייב בד' תפלות הרי דרב לא ס"ל כריב"ל דאמרינן יום הוא שנתחייב כו' א"כ בהא דרב ענן אמר רב דברכות א"א לומר דנ"מ בשכח מנחה בערב ר"ח כמו שכתבת דודאי אין צריך לחזור דכיון דס"ל דלא אמרינן אפילו בנעילה יום הוא שנתחייב בד' תפלות. אבל המ"א שפיר נסתפק לפ"מ דקי"ל לדידן דהלכה כריב"ל דצריך להזכיר של שבת בנעילה משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות מה"ט שפיר מספקא לי' בתשלומי מנחה בליל שבת דאפשר דצריך לחזור. ופשוט

אך בבאה"ט שם ס"ק י"ז ראיתי כעין קושיא זו והוא באמת קושיא אלימתא על דברי התוס' הנ"ל דהמ"א שם ס"ק ט"ז כתב דאם שכח של ר"ח במנחה ובלילה הוא ג"כ ר"ח יחזור בלילה ויתפלל ערבית שתים והשניה של תשלומין בתורת חובה אליבא דכו"ע. וכתב ע"ז הבאה"ט בשם הפוסקים דאם שכח בתפלת תשלומין להזכיר של ר"ח אין צריך לחזור ולהתפלל לפי שאין מקדשין את החודש בלילה. ובזה מתורץ קושיית תוס' שהקשו ותיפוק לי' דתפלת ערבית רשות עכ"ל. כוונתו דמה"ט לא קאמר בשכח של ר"ח דאין מחזירין אותו משום דתפלת ערבית רשות משום דנ"מ בכה"ג ששני ימים ר"ח ושכח במנחה של יום ראשון להזכיר של ר"ח והתפלל ערבית שתים ושכח להזכיר בתפלת התשלומין דלטעמא דת"ע רשות הי' צריך לחזור משו"ה קאמר טעמא דאין מקדשין את החודש בלילה דאפי' כה"ג אין צריך לחזור

ונ"ל דלכך לא כתבו התוס' נ"מ זו משום דלא אתיא שפיר אליבא דכו"ע דהנה בספר בנין אריאל הקשה על דברי המ"א הנ"ל שכתב כששני ימים ר"ח ושכח להזכיר של ר"ח במנחה של יום א' דמתפלל ערבית שתים של חובה אליבא דכו"ע והלא מה שאנו עושין ר"ח ב' ימים אינו אלא מטעם ספק א"כ ממ"נ אם יום א' הי' ר"ח באמת איך יזכיר של ר"ח בשני ואם יום ב' הוא ר"ח א"כ הי' יום שלפניו חול ולא ר"ח א"כ לא טעה כלל במה שלא הזכיר של ר"ח במנחה וא"כ איך יתפלל של ר"ח בלילה בתפלת התשלומין לשם חובה. ותירץ הצל"ח ע"ז שהתקנה שתקנו שלא יהיו מקבלין עדות החודש אלא עד המנחה בר"ה דף ל' מפני שנתקלקלו הלוים בשיר לא על חודש תשרי לבד היתה כי אם על כל חדשי השנה שבכולם שייך תקלה זו של קלקול הלוים בשיר ואף ששוב אחר החורבן התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום מ"מ הא אמרינן בביצה ה' דאף מתקנת רבי יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה דמי לא מודה רבי יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו כל היום קודש ולמחר קודש ה"נ אמרינן בכל חדשי השנה ששני ימים שלהם הם קדושה אחת לענין תפלה ושפיר קם דינו של המ"א. עכתו"ד. והנה בביצה שם אמר רבה מתקנת רבי יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה ומשני הא לן והא להו, פי' לבני חו"ל אסורה. ולבני א"י מותרת ע' שם פי רש"י. וק"ל לפ"מ דאמרינן בשבת ט' מאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו. ור"ח אמר משיתיר חגורה. וכתבו שם התוס' דרב שהי' בבבל הי' אומר לתלמידיו שהיו מא"י ור"ח שהי' בא"י הי' אומר לתלמידיו שהיו מחו"ל לפי שדרכם הי' להתרחק שלא היו יכולים ללמוד כ"כ בביתם. וכ"כ התוס' בסוכה מ"ד והביאו ראי' משה דף מ"ח ע"ש א"כ הכא לרבה דמוקי להא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה היינו לבני בבל דוקא אבל לבני ארץ ישראל מותרת למה אמרו סתמא ביצה אסורה הא הם היו רגילין לדבר לתלמידיהם שהיו מארץ ישראל ולהן ביצה מותרת לרבה. וכעין זה הקשו התוס' בשבת שם ובברכות מ"ד דמאי מקשה שם בברכות על רב חסדא דאמר על הארץ ועל פירותיה אינהו אכלי ואנן מברכינן דילמא ר"ח הי' אומר כן לתלמידיו שהיו מא"י. ותירצו דשמא הוה קים לי' למקשן הכא שלא הי' באותה שעה לפניו שום תלמיד מא"י. והנה התוס' בעצמם הרגישו בדוחק תירוצם ע"כ כתבו ושמא כו'. אמנם בקדושין כ"ט הביאו התוס' תירוץ בשם ר"י דמההיא דכיצד מברכין לא קשיא מידי דשאני ענין אכילה וברכות דדין הוא לכל אדם שיברר לפי המנהג של מקום שהוא שם אפילו לא הי' מאותו מקום

ולהכי מתמה הגמ' אליבא דר"ח כו' ע"כ לשון התוס' שם וה"ט משום דסתמא דמילתא אין אדם נזהר לאכול או לברך דוקא בצנעה ובפרהסיא אסור מפני המחלוקת. וע' באו"ח סימן תס"ח סעיף ד'. ובמ"א ס"ק י"ב ולפי"ז מתורץ נמי קושייתי הנ"ל לרבה דה"ט אמרו רב ושמואל ביצה אסורה בסתם ולא אמרו לתלמידים שמארץ ישראל דלהם מותרת דכיון דמידי דאכילה הוא דין הוא שגם בני ארץ ישראל צריכין לנהוג כבני בבל שהם שם וא"ש. וע' ב"י בטוא"ח סימן ר"ח ד"ה ובחו"ל ודו"ק דלא כב"ח ופרישה. אמנם זה דוקא בענין אכילה וברכות הנהנין. אבל לענין תפלה כתב הרדב"ז הביאו המ"א סימן תצ"ו ס"ק ז' דבני א"י הבאים לחו"ל מתפללים ביו"ט שני ח"י ברכות כבני מקומן ולובשין בגדי יו"ט. וטעמא כיון דתפלה הוי דבר שבצנעה צריך לנהוג כאנשי מקומו שיצא משם כיון דדעתו לחזור. ולפ"ז יש ליישב דעת התוס' מה שלא תירצו ארב ענן אמר רב דנקט טעמא דאין מקדשין את החודש בלילה ולא משום דתפלת ערבית רשות דנ"מ לענין ב' ימים ר"ח כמו"ש המ"א וכנ"ל. משום דאכתי תקשי לרבה אליבא דרב דבא"י נולדה בזה מותרת בזה לפי שאינו רק משום ספקא ולא אמרינן דר"ה קדושה אחת היא א"כ הוא הדין בא"י לענין תפלה של ב' ימים ר"ח אם שכח בליל ב' דר"ח בתשלומין של מנחה להזכיר של ר"ח ודאי דבכה"ג קם דינו של בנין אריאל דממ"נ אין צריך לחזור דלרבה אליבא דרב בא"י אין עוד תירוץ הצל"ח הנ"ל דא"כ תלמידים שהם מא"י אפי' הם בחו"ל אם שכחו להזכיר של ר"ח בערבית בתשלומין של מנחה אין מחזירין אותם. א"כ אכתי תקשי על רב למה לי' למימר טעמא משום