דברי חן חלק א לט

מידי בצפרא ול"ל בה ועיקר אכילתן אינו רק בשעה שביעית והרי זה כדעת הדרישה והב"ח

אמנם בעיקר דברי ר"ת שכתב דעד ו' שעות נקרא בוקר כדמוכח בר"פ תמיד נשחט תמיה לי. חדא. שלא מצאתי שם שום משמעות לזה וכמדומני שצ"ל כדמוכח בריש פרק תה"ש] וע' ירושלמי תענית פ"ג עד כדין צפרא וי"ל] ועוד. הרי בברכות כ"ז מפרש שם בגמ' הא דפליגי רבנן ור"י בתפלת השחר דלרבנן עד חצות ולר"י עד ד' שעות דקמיפלגי בקרא דכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר דלרבנן כל ו' שעות נקרא בוקר ולר"י רק עד ד' שעות ואמר שם רב כהנא הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כוותי' הרי מכאן דבוקר אינו אלא עד ד' שעות א"כ איך כתב ר"ת בפשיטות כרבנן ודלא כר"י דקיי"ל כוותי'

ונ"ל דהנה כבר הקשו המפרשים אהא דאמר רב כהנא דהלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כוותי' דמאי ראי' מריב"ב שהעיד על תמיד של שחר שקרב בד' שעות דש"מ דאין זמנו עד חצות דלמא מעשה שהי' כך היה דלא הוצרכו לאחרו יותר מכאן אבל אם היו צריכין ע"פ מקרה להקריבו גם אחר ד' שעות עד חצות היום ג"כ היו מקריבין אותו. ומצאתי להראב"ד במס' עדיות שדקדק ג"כ לתרץ קושיא זו בדוחק ורש"י פי' על הא דהעיד ריב"ב כו' שקרב בד' שעות. ותו לא. וכוונתו ג"כ לתרץ קושיא זו אבל לפירושו עיקר חסר מן הספר

ע"כ נ"ל לומר דאתיא שפיר הכל בדרך פשוט. דהנה הא דתקינו אנשי כנה"ג תפלת השחר נגד תמיד של שחר ומנחה נגד תמיד של בין הערבים לאו שיהא זמן תפילות אלו בזמן שכשר להקריב בו מה"ת שני התמידים אלא שתקנו שיהא זמן התפלה בזמן שהיה ההקרבה באמת ולא בזמן שהי' רק כשר להקריב ולא קרה שהקריבו אז וזה הוא שדייקו לומר מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ור"י אמר כו' שכן תמיד של שחר קרב והולך עד ד' שעות ולא אמרו שכן בוקר דכתיב בתמיד הוא עד חצות ור"י אומר כו' שכן בוקר דכתיב בתמיד הוא עד ד' שעות והיינו טעמא דכיון דאינהו אזמן תפלה שתקנו אנשי כנה"ג קמיירו ואנשי כנה"ג לא תקנו זמן התפלה כי אם בזמן שהי' ההקרבה ולא בזמן שהי' רק ראוי להקריב ולא הקריבו בו א"כ שפיר קאמרי רבנן שכן תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ולא סגיא להו בהא דכשר עד חצות דנהי דגם מזה הוה ידעינן דבדיעבד אם התפלל עד חצות ואפי' במזיד שכר תפלה יהבו לי' ולא הוי' מעות לא יוכל לתקון מ"מ שכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' אלא דוקא כשמתפלל בזמן שהי' ההקרבה וזה אתי לאשמעינן דההקרבה היתה נמשכת והולכת עד חצות וא"כ עד חצות נמי תפלה בזמנה מקרי וכה"ג לר"י. ואין להקשות לפ"ז מנא לי' להגמרא דר"י ורבנן בפירושא דקרא דבוקר קמפלגי דילמא לר"י נמי בוקר היינו ו' שעות ולא פליג ארבנן אלא בזמן שהי' ההקרבה ונפ"מ דאם הזיד ולא התפלל עד אחר ד' שעות לא הוה מעות לא יוכל לתקון אפי' לר"י זה אינו דודאי מדרבנן נשמע לר"י דכמו לרבנן לאחר חצות במזיד הוי' מעות לא יוכל לתקון ה"נ מסתמא לר"י אחר ד' שעות והשתא א"ש מה שאמר ר"כ הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כוותי' והוא מדהעיד ריב"ב שקרה פעם אחת שהקריבו בד' שעות והאי מעשה הוה בזמן שנשא שלמה את בת פרעה כדאיתא במדרש ויקרא פ' י"ב ובמדבר פ' י' ומסיק במדרש שם ועל אותה שעה שנינו מעשה הי' וקרב התמיד בד' שעות והרמב"ם בעדיות כתב דהמעשה הי' בימי יונים ושניהם אמת א"כ אנשי כנה"ג שתקנו שיהא זמן התפלה בזמן ההקרבה א"כ זמן התפלה אינו מאוחר מד' שעות דממה שהעיד ריב"ב אנו נשמע דעכ"פ לא קרה מעולם שיצטרכו להקריב מאוחר מד' שעות ולפ"ז כיון דכל עיקר מה דפסיק ר"כ הלכה כר"י אינו אלא ממה שהעיד ריב"ב על זמן ההקרבה א"כ י"ל דרק בזמן ההקרבה הלכה כר"י וזמן התפלה נמי רק עד ד' שעות אבל בפירוש הפסוק של בוקר קיי"ל כרבנן דעד חצות נמי כשר להקריב משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ונפ"מ דאפי' אם הזיד ולא התפלל עד אחר ד' שעות נהי דשכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' משום דבהא קיי"ל כר"י דההקרבה לא היתה נמשכת והולכת רק עד ד' שעות וא"כ אחר ד' שעות לאו תפלה בזמנה מקרי מ"מ שכר תפלה יהבו לי' ולא הוי' מעות כו' משא"כ לאחר חצות אם עבר במזיד ולא התפלל דאז גם לרבנן לאו בוקר מקרי והוי מעות לא יוכל לתקון וא"כ דעת ר"ת נכונה דעד ו' שעות נקרא בוקר גם להלכה לדידן. ונמצא השתא דשלשה חלוקות הן. עד ד' לר' יהודה דהויא זמן הקרבה שכר תפלה בזמנה יהבו לי'. מד' עד חצות כיון שהי' כשר להקרבה בדיעבד משו"ה אם עבר והתפלל אפי' במזיד שכר תפלה יהבו לי'. מחצות והלאה דאינו כשר להקרבה משו"ה במזיד הוי מעות גו' ובשוגג משלים במנחה. וא"ש ג"כ דעת הרמב"ם בב' מקומות הנ"ל. ועפ"ז א"ש ג"כ מה שפסק בשו"ע בסי' רל"ג דמי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יוצא משמע דוקא בדיעבד אבל לא לכתחילה והוא דעת הרמב"ם בפרק ג' שם דפירש טעמו לפי שהיא כנגד הקרבת התמיד של ערב הפסח שחל להיות בע"ש שאינו תדיר בכל יום ואין ראוי להתפלל אלא כנגד זמן ההקרבה שהיתה תדירה בכל יום ועי' שם. דלפמ"ש נכון מאד בטעמו דכיון דעיקר זמן תפלה אינו רק בזמן שהי' ההקרבה א"כ מסתברא דלכתחילה נמי עדיף טפי זמן ההקרבה שהי' תדיר בכל יום מזמן הקרבה שלא הי' תדיר וא"כ הדין נותן דלכתחילה לא יתפלל מנחה גדולה ודלא כמשמעות הרא"ש והטור

נשובה לנידון דידן דאפי' אי הוה מזיד גמור מתפלל לאחר ד' שעות כדעת הרמב"ם והשו"ע משום דבעיקר קרא קיי"ל כרבנן דבוקר היינו עד חצות להקל אלא דלפ"ז חומרא נמי איכא אם עכשיו ישהה עצמו במזיד מלהתפלל עד חצות תהוי אח"כ מעות לא יוכל לתקון דאינו מתפלל עוד מנחה שתים משא"כ אם הי' הלכה לגמרי כר"י הי' מותר להתפלל אח"כ מנחה שתים כיון דלא הוה מזיד גמור עד ד' שעות ורק ע"י טרדת עסקיו נתאחר מלהתפלל הא זה שוגג מקרי כמו"ש בשו"ע סי' ק"ח סעיף ח' וא"כ כמו לרבנן בשגג עד חצות אף דאח"כ השהה מלהתפלל במזיד איזה שעות מ"מ ודחי דמתפלל מנחה שתים משום דבעיקר זמן תפלה שוגג הי' ה"נ לר' יהודה בשגג עד ד' שעות אף דאח"כ השהה במזיד איזה שעות מתפלל מנחה שתים אבל למה שהעלינו דלא קיי"ל כר"י בהזיד ולא התפלל עד ד' שעות אלא כרבנן דמתפלל אח"כ ולא הוי מעות א"כ כשהזיד מד' עד חצות שוב הוה לי' מחצות ואילך מעות לא יוכל לתקון דאינו מתפלל מנחה שתים [אח"כ מצאתי קצת מזה במפרשים] וא"כ צריכין לזרזו שיתפלל קודם חצות דאם ישהה במזיד עד לאחר חצות שוב הוי לי' מעות לא יוכל לתקון

ולפי מ"ש דהגמרא לא פסק כר"י רק בזמן שהי' ההקרבה אבל בזמן שכשר להקרבה לא פסק כר"י רק הלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ולפי זה בתפלת המנחה דמספקא להו להש"ס אם שם ג"כ הלכה כר"י היינו נמי אם נימא דההקרבה של תמיד בין הערבים לא הי' נמשך רק עד פלג המנחה או עד הערב ונ"מ לענין דמקרי תפלה בזמנה. אבל לענין אם לא התפלל עד פלג המנחה ודאי מתפלל עד הערב כמו לענין הקרבת תמיד בין הערבים דודאי כשר להקריבו עד הערב כרבנן. ונמצא דלענין הקרבת התמיד של בין הערבים לא מספקא לן דודאי כשר עד הלילה כרבנן וספיקא של הש"ס אינו רק מתי הי' ההקרבה ונ"מ לענין שתקנו כנגדה זמן לתפלת המנחה שיהי' לו שכר תפלה בזמנה

ובזה סרה קושיית הש"א סי' י"ז מעל הרמב"ם שפסק בפ' א' מהלכות תמידין ומוספין תמיד של בין הערביים שוחטין אותו כו' עד סוף היום. דאמאי פסק כרבנן כיון דמספקא לן ובשלמא לענין תפלה דהויא דרבנן אמרינן דעבד כמר עבד כו' משום דספקא להקל אבל לענין הקרבה שהיא ספקא דאורייתא דילמא קיי"ל כר"י דאינו כשר רק עד פלג המנחה אמאי פסק הרמב"ם לקולא עכ"ד. ולמ"ש לא קשיא מידי וא"ש ונכון. וע' לח"מ פרק ג' מהלכות תפלה: