דברי חן חלק א לד

הרהור כדיבור דמי. אמאי בעל קרי אינו מברך לפניו ברכת התורה ע"י הרהור

ואין לתרץ לפי דברינו נהי דאקרא דכתיב בקרא לא קאי אלימוד התורה. אבל כיון דעכ"פ קאי על הברכה וא"כ ש"מ דברכת התורה צריכה דיבור ואינו יוצא בברכתו ע"י הרהור כמו שיוצא בכל הברכות כולן אף אם ברכן בלבו דלפ"ז כיון דבעל קרי אסור להוציא ברכה בשפתיו מה"ט גופא א"א לו לברך ברכת התורה קודם הרהור תורה של ק"ש דבהרהור אינו יוצא ידי חובת ברכתו. וע"י דיבור אסור. ז"א דודאי אין להוכיח כלל מדכתיב אקרא דהיינו הברכה שאינו יוצא ידי חובת ברכה בהרהור כמו שיוצא בכל הברכות דהכא צריך הי' משה לומר אקרא דהיינו דיבור כדי שישמעו כולם לענות אמן. ופשוט. וא"כ מנין לנו לומר דשאני ברכת התורה משארי ברכות דיוצא גם ע"י שמברך בלבו והדק"ל אמאי בעל קרי אינו מברך בה"ת לפניו ע"י הרהור גם לכו"ע דכיון דלא כתיב בת"ת דיבור כמו בק"ש לכו"ע הרהור כדיבור דמי. אם לא דנימא דמתניתין ס"ל דברכת התורה אינה מן התורה. והשתא רב יהודה ור' יוחנן דס"ל דהויא מה"ת מתניתין במאי מוקמי לה

והנה בברכות כ"א שם אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מברכת המזון מק"ו. ובהמ"ז לפניה מברכת התורה מק"ו כו'. ומסיק בגמ' איכא למיפרך מה למזון שכן נהנה. מה לתורה שכן חיי עולם, ועוד תנן כו'. ולדידי קשה ל"ל להגמ' למפרך אהא דר' יוחנן שלמד ברכת התורה לאחרי' מבהמ"ז מק"ו מצד סברא בעלמא דמה למזון שכן נהנה. עדיפא ה"ל למפרך. דהנה שם ל"ג ע"א פליגי תנאי דמתניתין בהבדלה באיזה מקום בתפלה קבעוה וא"ל רבי שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות קדושות והבדלות. נחזי היכי תיקון א"ל כו'. והשתא קשה. ומה התם דודאי תיקון אלא דלא ידעינן באיזה מקום תקנו שאל ונחזי היכי תיקון. מכ"ש הכא דלא ידעינן אם תיקון כלל ברכה לאחרי' ואיזה נוסח תיקון דאיכא לשאול ונחזי אי תקון או לא. והשתא ממ"נ אם הי' ר' יוחנן מקובל מרבותיו דאיכא ברכה לאחרי' מתקנת אנשי כנסת הגדולה ומעלה. וגם ידע נוסח שלה. א"כ אמאי איפרך בגמ' ולית הלכתא כוותי'. ואם לא הי' מקובל שום ברכה מרבותיו, אלא שמעצמו בא לדון חיוב ברכה מק"ו דידי' א"כ למה לנו לבקש פרכות ממק"א הלא הוא מופרך מעצמו, דכיון דאין לנו שום קבלה מאנשי כנסת הגדולה שיברכו לאחרי' הרי ודאי לא תיקון א"כ בעל כרחינו דק"ו ליתא יהי' מאיזה טעם שיהיה. ובשלמא הא דבא לדון למזון לפניו שהוא מה"ת וק"ו מברכת התורה. שפיר י"ל כיון דלכו"ע איכא ברכה למזון לפני' וכדתנן כיצד מברכין כו'. וע"י ק"ו דידי' חידש לנו שהוא מן התורה ונפ"מ לענין ספק וכיוצ"ב אין להוכיח זה מאנשי כנסת הגדולה. אבל ברכה דלאחרי' דת"ת אם איתא שמחוייבין בה ה"ל לאנשי כנסת הגדולה לתקוני כמו שתקנו כל הברכות קדושות כו'. ואי אינהו לא תיקון איך אפשר לחדש שום ברכה ולומר בה שחיובה היא מה"ת מה שהנביאים ואנשי כנסת הגדולה לא תקנו

הן אמת שראיתי להאחרונים שהביאו בשם הלבוש שכתב דברכה ראשונה של ברכת התורה קאי על הלימוד של אתמול. והשני' על של היום. אמנם מדברי כל הפוסקים לא משמע כן. וכן מוכח מתשובת הרשב"א שהביאו הב"י בסימן מ"ו. וכן מהב"י בעצמו דלא ס"ל כן. ועוד התינח לגירסת הספרדים ונוסחתם שהיא "על דברי תורה". אבל לגירסא שלנו בברכות י"א "לעסוק בדברי תורה" וכ"ה נוסח האשכנזים. וכמ"ש הטור. א"כ להבא משמע כדאמרינן בפסחים ז' ע"א בלבער כו"ע לא פליגי דודאי להבא משמע ע"ש. וספר הלבוש אין בידי לעיין בו

ועוד יש להקשות אהא דר' יוחנן דאמר למדנו ברכת התורה לאחרי' מבהמ"ז לאחרי' כו'. לפי מה דקיי"ל באו"ח שם דאם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור וללמוד לא הוי' הפסק והוא מדברי התוס' והרא"ש בשם ר"ת שהרי התוס' בברכות י"א הקשו מ"ש מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה. וברכת התורה פוטרת הלימוד של כל היום. ותירצו דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי' כמו יושב ולומד כל היום בלי הפסק. וע"פ סברא זו כתב הב"י בטור שם סימן מ"ז אהא דנשאל הרשב"א למה אין אנו מברכין על התורה לאחרי' כו'. וכתב הב"י לתרץ דה"ט דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאין חייב לעסוק בה לא שייך לברך לאחרי'. ומטעם זה כתב הט"ז שם על דברי המחבר שכתב כיון שדעתו לחזור וללמוד כו' דלאו דוקא כשדעתו לחזור וללמוד אלא אפי' בנמלך ללמוד נמי א"צ' לחזור ולברך מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו כו' ולאו בדעתו תליא מילתא. וא"כ איכא פירכא גדולה אק"ו דר' יוחנן דמאי מייתי מברכת המזון לאחרי' אבה"ת לאחרי'. דשאני בהמ"ז לאחרי' שכבר הסיח דעתו מלאכול משו"ה כשגמר צריך לברך לאחרי' משא"כ בתורה דלא הסיח דעתו כל היום מללמוד ומלעסוק בה כל שעה שהוא פנוי ואף אם הסיח דעתי' לאו בדידי' תליא מילתא כיון שהוא מחוייב ללמוד כל היום וכל הלילה משום מצות והגית ואין שעה שאינו חייב לעסוק בה. א"כ לא נגמרה עדיין מצותו ולא שייך שיברך לאחרי' כמו"ש הב"י וא"כ ק"ו דר' יוחנן מופרך מעיקרא דדינא. ואף דבלא"ה פריך עליו בגמ' מה למזון שכן נהנה אין זה פירכא חזקה כ"כ שהרי סברא זו דיהיב עדיפותא למזון מתורה שכן נהנה סותר למ"ש אח"כ דאיכא עדיפותא לתורה ממזון שכן חיי עולם. והסברות סותרות זא"ז אלא דאפ"ה שפיר דחי הני ק"ו משום דכיון דבכל ק"ו לבדו איכא פירכא זיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי'. אבל עדיפא ה"ל להגמ' למיפרך ולדחות הני תרי ק"ו דר' יוחנן בסברא חדא דמה לתורה שכן חיי עולם ואין למילף מזון מתורה. וכ"ת א"כ מכ"ש דאיכא השתא למילף תורה ממזון מק"ו. י"ל דאדרבה היא הנותנת דכיון שהתורה היא חיי עולם וצריכין לעסוק בה תמיד ולא שייך בה היסח הדעת משו"ה לא שייך לברך לאחרי'. משא"כ במזון. ואף דאפשר דטעמא דשכן חיי עולם אינה נותנת כ"כ דבשביל ה"ט מחוייב לעסוק בה יומם ולילה. מ"מ שתי הסברות עכ"פ אינן סותרות זא"ז ותרווייהו עדיפותא דתורה נינהו. משא"כ פרכת הגמ' שסותרות זל"ז. אח"כ ראיתי להפנ"י שהקדימני בזה

וגדולה מזה אני מקשה לפי מה דקיי"ל דאם בירך עה"ת בשחרית פוטר למודו של כל היום ואף אם נתעסק בעסקיו בנתיים כמוש"ל א"כ קשיא לי טובא על משה רבינו ע"ה בעצמו שאמר כי שם ד' אקרא ופי' רש"י כשבא משה לפתוח בדברי שירה א"ל לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן אם איתא דבה"ת היא אחת מרמ"ח מ"ע של תורה והיא בכלל התרי"ג מצות שנאמרו לו למשה מסיני א"כ הכא כשפתח משה בדברי השירה שהי' זה לסוף מ' שנה שקבלו ישראל התורה שכבר ידעו משה ובני ישראל מחיוב בה"ת בבוקר כדי לפטור קריאת פרשת שמע וכל לימוד התורה של כל היום והלילה א"כ משה רבינו כבר בל"ס בירך בבוקר כדין א"כ למה בירך שנית כשפתח בדברי השירה. ואין לומר דאף דמצוה זו היא מתרי"ג מצות. מ"מ לא נצטווה מרע"ה עלה עד סוף ארבעים שנה. הא אמר ר' שמלאי שלהי מכות תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני כ"ה גירסת הראשונים. וגירסת הרמב"ם והרמב"ן בס' המצות. וע"כ צ"ל כן דמסיני נתנו כל התרי"ג מצות שהרי בע"ז ה' אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם ופריך למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי. והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות ומשני על תנאי כו'. והשתא מאי קושיא דילמא פרשת יבמות ונחלות לא נאמרו רק אחרי שכבר חטאו בעגל וחזרה מיתה לעולם ואלמלא לא חטאו אה"נ דלא הי' ניתן להם פרשיות אלו. א"ו שכל התרי"ג מצות ניתנו להם מסיני קודם עשיית העגל וכ"כ הח"א שם. וא"כ בה"ת נמי אם איתא להא דרב יהודה ור' יוחנן ומ"ע גמורה היא במנין התרי"ג מצות לא הי' צריך מרע"ה לברך שנית כשפתח בשירה כיון שכבר בירך בבוקר ואין היסח הדעת מפסיק בה לפי שמחוייב לעסוק בתורה תמיד. ואין לומר דר' יוחנן לטעמי' במנחות צ"ט דאם קרא אדם ק"ש שחרית וערבית