דברי חן חלק א לב

השנות אלי' ולא מיירי קרא דכל ימי בחלק היום שבמעת לעת ולאפוקי לילה וליכא רבוייא להזכיר יצ"מ שנית בלילה אבל עכ"פ הרי הוא נשאר בחיובו הראשון להזכיר יצ"מ פעם א' במעת לעת ואם לא הזכיר ביום צריך עכ"פ להזכיר בלילה דכל המעת לעת זמנה הוא כמו מ"ע דתפילה לדעת הרמב"ם ז"ל

ולפ"ז מה שהקשה הרש"א בח"א בברכות שם אהא דבן זומא דדריש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות דלא נכתוב ימי ולא נכתוב כל. לא קשיא מידי דהא אי לא הי' נכתב רק למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. ולא כל ימי הוה אמינא דאינו מחוייב להזכיר יצ"מ רק פעם אחת במעת לעת ובאם לא הזכיר ביום מזכיר בלילה כמו מ"ע דתפילה לדעת הרמב"ם ז"ל. משו"ה צריך קרא לכתוב כל וימי לחייב הזכרה אחת ביום והזכרה אחת בלילה. ולא סגי בפעם אחת בכל המעת לעת. ורבנן דס"ל דכל ימי אינו אלא לרבות ימות המשיח וא"כ ליכא רבוייא כלל לרבות הזכרה ב' פעמים ביום ממילא א"א למילף מהא דכתיב למען תזכור את יום צאתך אלא לפעם אחת במעל"ע כמו במ"ע דתפילה להרמב"ם ז"ל

וכיון שהוכחנו לדעת רש"י ז"ל דנשים חייבות בהזכרת יצ"מ פעם אחת במעת לעת עכ"פ א"כ הדרא התמיהה לדוכתה על נשי דידן שרובא דרובא מהן אינן קוראות ק"ש וממילא אינן מקיימות מצוה דהזכרת יצ"מ. ונהי דלדעת הרמב"ם קרא דזכור אסיפור יצ"מ דליל פסח קאי מ"מ הא לדעת רש"י חייבות וכיון דהוי' ספיקא דאורייתא הא קיי"ל לחומרא

ונראה לי דבאמת גם הנשים מקיימות מצות הזכרה זו לפי שסומכות עצמן על מה שמזכירין בברכה שניי' דבהמ"ז על שהוצאתנו ד' אלקינו מארץ מצרים ויוצאות בזה ידי חובתן ואף ביום תענית שאין בהמ"ז כל היום הא איכא בהמ"ז בלילה דאורחא לאכול פת גמור שחייבין בבהמ"ז ואפי' פת הבאה בכסנין נמי כיון דקבע סעודתי' עלי' חייב בבהמ"ז. ולפמ"ש הא אינן חייבות להזכיר רק פעם אחת במעת לעת. ואה"נ באשה שאינה מברכת בהמ"ז כל המעל"ע כגון תשעה באב ויו"כ שחייבת להזכיר יצ"מ בלילות לצאת ידי חיובא דאורייתא. ובשביל מיעוטי כזה לא חשו חכמים לתקן נוסח לנשים בפ"ע. ואפשר עוד לומר דהמעת לעת דהזכרת יצ"מ מתחיל מבוקר והלילה הולך אחר היום שעבר כמו לענין בה"ת לדעת תר"י בפ"ק דברכות. דאע"ג דבכל התורה קיי"ל היום הולך אחר הלילה לבד מבקדשים מ"מ אפשר דדין הזכרת יצ"מ לענין זה כתפילה להרמב"ם דמפיק לה מקרא דועבדת את ד' אלקיך גו' משמע דהתחלת חיובא הוא משחרית שהרי קרא מסיים וברך את לחמך גו' ודרשינן בב"מ ק"ז לענין פת שחרית [אלא דהפמ"ג בפתיחתו להלכות תפלה. והרמב"ן בהשגותיו בספר המצות להרמב"ם הובא בכ"מ הלכות תפלה ל"ס כן] א"נ י"ל דכיון דעיקר חיובא הוא לרש"י מקרא דזכור שנאמר להן קודם הדיבור י"ל שהי' להם אז דין ב"נ דבדידהו הלילה הולך אחר היום מהא דיום ולילה לא ישבותו וכמ"ש המפרשים

ועפ"ז נתיישב לי למה מזכירין כלל יצ"מ בבהמ"ז ובגמ' לא הוזכר רק חיוב דברית ותורה ומלכות בית דוד. אבל להזכיר יצ"מ לא נזכר כלל לא בגמ' ולא בפוסקים ראשונים ואחרונים. וכבר שמעתי לאחד מגדולי הדור שנתקשה בזה הרבה. אבל לפמ"ש י"ל דעיקר התקנה היה לקבוע הזכרה זו בבהמ"ז כדי שתצאנה בה הנשים ידי חובתן. ומכאן ג"כ ראי' דנשים אינן פטורות מהזכרה זו אי מטעם ודאי. או עכ"פ מטעם ספק דהא בברכות מ"ט אמר וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח ולא קאמר כל שלא אמר יצ"מ ברית ותורה לא יצא י"ח. הרי דיצ"מ אינו מעכב. וא"כ למה תקנו כלל לומר. א"ו משום נשים תקנו כן

ולפי זה אפשר ליישב הא דהקשו כל המפרשים בהא דא"ל רבינא לרבא בברכות כ' ע"ב נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן למאי נפ"מ לאפוקי רבים ימי חובתן אמאי לא קאמר דנפ"מ לענין ספק אם ברכה ברהמ"ז או לא דאי דאורייתא ספיקו לחומרא ואי דרבנן ספיקו לקולא. אבל למה שכתבתי לרש"י אתי' שפיר דכיון דיצ"מ הוי' דאורייתא לנשים ומשו"ה תקנו הזכרה זו בבהמ"ז אם כן כשספק לה אם ברכה אפילו אי עיקר ברכת המזון דרבנן מ"מ מחוייבת לחזור ולברך כל בהמ"ז משום ספק דהזכרת יצ"מ שבה כמ"ש המג"א באו"ח ריש סימן ס"ז כה"ג לענין ק"ש. וזהו שאמר בגמ' למאי נפ"מ אי עיקר בהמ"ז דאורייתא או דרבנן כיון דעכ"פ סוף סוף מחוייבת לחזור מספיקא בשביל זכירת יצ"מ שבה. אלא דאכתי איכא נפ"מ היכא שכבר הזכירה יצ"מ באותו יום בבהמ"ז או בק"ש אלא דהגמ' לא רצה להאריך בזה ונקט הנפקא מינה הפשוטה יותר

והשתא דאתינא להכי דנשים יוצאות י"ח בהזכרה דבהמ"ז א"כ נ"ל דמעיקרא דדינא פרכא על דברי הש"א דכל עיקר מה שדחקו להגאון ש"א לחדש ולומר דהזכרת יצ"מ מצוה שהזמן גרמא היא אף דחיובה נוהג תדיר בין ביום בין בלילה אך כיון דשל יום אינו נוהג בלילה ושל לילה אינו נוהג ביום מה"ט זמן גרמא קרי לה משום דאל"כ יש לתמוה על רוב הנשים שאין נזהרין להזכיר יצ"מ כלל וחכמים לא תקנו לנשים נוסח מיוחד להזכרה וש"מ דה"ל מ"ע שהז"ג שנשים פטורות ודלא כדעת המג"א אבל למ"ש דבאמת סומכות עצמן על ההזכרה דבהמ"ז א"כ י"ל דלעולם כל מצוה שנוהגת בין ביום בין בלילה לאו זמן גרמא מקרי. הגם דשל יום אינו נוהג בלילה ושל לילה אינו נוהג ביום

וכן נ"ל עיקר דכיון דכל עיקר דין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מתפילין או ממצה שמחה והקהל ילפינן לה לא נוכל למילף לפטורה רק דומיא דתפילין ואינך כולהו דאיכא זמן שפוטר ממצותן פטור עצמיי. ופטור תשלומין. ר"ל דזמן דלילה עצמו פוטר מתפילין שלא להניח מחמת הלילה עצמו. וגם פטור מלהניח בלילה לתשלומין של יום אם לא הניח ביום. ומיני' ילפינן לכל מ"ע שהזמן גרמא כיוצ"ב שאין בו חיוב עצמיי ולא חיוב תשלומין שנשים פטורות משא"כ יצ"מ נהי דהזכרה של יום אין לו תשלומין בלילה ושל לילה אין לו תשלומין ביום של אחריו. מ"מ כיון דהלילה אית בי' חיוב עצמי שבשביל לילה עצמו הא צריך להזכיר מנ"ל דזה מקרי זמן גרמא לפטור נשים. כיון דמתפילין ומצה שמחה והקהל ילפינן אין לך לפטור רק מה שמצינו בהם לפטור אבל כל שחייב במצוה חיוב עצמיי תמיד ואין זמן מן הזמנים שיפטור ממצוה זו. מצוה שאין הזמן גרמא מקרי ונשים חייבות בה. ויש להביא ראי' לזה ממצות עשה דתפלה להרמב"ם ז"ל דקרי לה אין הז"ג אף דודאי אם טעה ולא התפלל כלל מעל"ע כולו ונזכר אחרי שתי תפלות של מעל"ע השני לפי הכלל דכייל הרמב"ם ז"ל בפרק ג' הלכה י' מהלכות תפלה דאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה לה. וא"כ אין תשלומין למ"ע של תפלה של מעת לעת הראשון במעת לעת השני ואפ"ה מקרי תפלה מ"ע שאין הז"ג ומטעמא לפי שיש במעת לעת השני חיוב תפלה של עצמו. ה"נ בהזכרת יום אף שעבר זמנו ואין לו תשלומין בלילה לא מקרי זמן גרמא כיון דעכ"פ הלילה מחייב אותו להזכיר בשביל עצמו של הלילה. ומה לי מעת לעת למעל"ע אחר אף דאין לו תשלומין אפ"ה מקרי אין הזמן גרמא לענין תפלה ומה לי יום ללילה לענין הזכרת יצ"מ. ושפיר כתב המג"א בסימן נ"ח דלדברי הכסף משנה דזמני ק"ש בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין דאמר בגמ' אינם מן התורה אלא אסמכתא בעלמא הוא. דמדאורייתא זמנה כל היום וכל הלילה וה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא דומיא דתפלה כמ"ש בסימן ק"ו סעיף ב' ובגמ' איתא בהדיא דהוי מ"ע שהזמן גרמא ודחה הש"א דברי המג"א וכתב דקושיית המ"א לאו כלום היא דאפילו אם תמצא לומר דק"ש של יום זמנה כל היום ושל לילה כל הלילה מ"מ כיון דשל יום אין זמנה בלילה ושל לילה אין זמנה כל היום רק עד הנץ החמה לחוד ה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות והא דמביא המ"א ראי' מתפלה אינה ראי'. לדברינו לאו דיחוי הוא כלל ושפיר כתב המ"א להביא ראי' מתפלה לכאן דלדעת הכ"מ תהוי ק"ש מ"ע שאין הזמן גרמא. ה"נ לענין יצ"מ הוי מ"ע שאין הזמן גרמא אפי' לדעת הרמב"ם ומכ"ש לדעת רש"י כמ"ש לעיל: