דברי חן חלק א לא

בזמנו בשבת. ה"נ זכור את היום הזה פירושו שיזכרוהו בט"ו בניסן ביום שיצאו בו ממצרים וזהו שאמר שהוא צוה בזכירתו בזמנו. וראיתי אני בספר המצות וליתא שם מלת "בזמנו" אך נאמן עלינו המגדול עוז בהעתקתו] ולפ"ז הנה הכריח הרמב"ם ז"ל דזכור את היום הזה רק על ליל ט"ו בניסן קאי כמו שנאמר זכור את יום השבת ובלי ספק מצא דרשא זו בדרשות חז"ל **(ואולי היינו הא דאמר רבא בשבת פ"ו ע"ב כתיב הכא זכור כו' וע"ש פי' רש"י ודו"ק:)** ומה שמסיים הרמב"ם ומנין שבליל ט"ו שנאמר והגדת גו' בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור כו' ולא מצי למילף זה ג"כ מזכור דשבת דהיינו קידוש היום שהוא בליל כניסת שבת דאי מהתם הא קיי"ל דאם לא קידש בליל שבת מקדש והולך כל יום השבת כולו ומכ"ש לפי מ"ש הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת דזכור קאי בין אכניסתו ובין איציאתו אבל סיפור יצ"מ דווקא בליל כניסת ט"ו ומשו"ה מפרש ומנין שבליל ט"ו דווקא בשעה שיש מצה ומרור כו' כן הוא דעת הרמב"ם ז"ל

אמנם רש"י ז"ל בפירושו לחומש פרשת בא כתב זכור את היום הזה גו' למד שמזכירין יצ"מ בכל יום ע"כ. וכדברי רש"י משמע בתנחומא פרשת בא שאמר שם ויאמר משה גו' זכור את היום הזה ואומר למען תזכור את יום צאתך וכי ביום מזכירין ובלילה לאו. זו מדרש דרש בן זומא למען תזכור את יום צאתך גו' כל ימי חייך. ימי חייך הימים. כל ימי חייך הלילות. ע"כ משמע דתרווייהו קראי בחדא גוונא מיירי ואהזכרה דכל יום קאי והא דצריכי תרי קראי אפרש להלן בס"ד. ומה שהביא הרמב"ם ז"ל ראי' ממה שנאמר זכור את יום השבת דהתם הזכירה נמי רק ביום השבת לפירוש רש"י ז"ל אין זה מוכרח שהרי בקרא דזכור את יום השבת פי' רש"י בחומש זכור לשון פעול כמו אכול שתה. וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת. הרי שמפרש דזכור כיון שהוא לשון הווה פירושו הוא שיזכור את השבת בכל יום. והא דקיי"ל בפסחים ק"ו דזכור אתא למ"ע דקידוש היום לקדש על היין שהוא דוקא בשבת צ"ל דזה נפקא לי' מלקדשו דתרווייהו ש"מ. עכ"פ לפי פי' רש"י בזכור את יום השבת כיון שהוא לשון הווה צריך לזוכרו בכל יום ה"נ בזכור דיצ"מ ע"כ פירושו שיזכור תמיד ומשו"ה פי' דמכאן שמזכירין יצ"מ בכל יום

והא דבאמת פי' רש"י דזכירת שבת הוא בכל יום לזכור תמיד לענין שאם נזדמן חפץ כו' והוא כב"ש מחד שביך לשבתיך ודלא כב"ה דאמרי ברוך ד' יום יום ובכל מקום קיי"ל כב"ה וכבר הקשו כן כל המפרשים ואפשר לומר דרש"י לטעמי' דהטור או"ח סי' רמ"ב כתב מצאתי בפרקי אבות לרש"י שפי' בפסחים קי"ב תיכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול שנוייה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. על כן צריך כל אדם לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת כו', הרי שמלשון רש"י ופירושו בסדור הגמרא מדייק הטור דצריך לצמצם בשאר הימים בשביל שבת והרי זה כב"ש מחד שביך לשבתיך וכיון דמסדור הגמרא מוכח דכב"ש ס"ל הכי קיי"ל אף דבכל מקום קיי"ל כב"ה ומתורץ קושיית המפרשים. וכן הביאו האחרונים מפסיקתא. דר' שמלאי ור"א עבדו כב"ש

עכ"פ זכינו לדעת רש"י ז"ל דקרא דזכור את היום הזה לזכור יצ"מ בכל יום אתא. והנה במק"א לקמן סי' ל"ה] העליתי דהא דקיי"ל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות אינו רק במצוות שנצטוו ממ"ת ואילך אבל במצות שנצטוו קודם מ"ת ליתא האי כללא למיפטר נשים שהרי כל עיקר דין זה דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מתפילין הוא דילפינן בבנין אב או מהקישא כמפורש בקדושין ל"ה ובתפילין גופא הא לא ידעינן דנשים פטורות אלא מדהוקש לת"ת בפרשת שמע והי' אם שמוע שנאמרו לאחר הדבור ולהנהו דס"ל דלא גמרינן מתפילין גמרי מראי' וממצה והקהל או ממצה שמחה והקהל דהנהו לאחר מ"ת נאמרו אבל קודם מ"ת מהיכי תיתי לן לחלק בין מצות שהז"ג לאין הז"ג לפטור נשים ולפ"ז אחרי שנתחייבו נשים במצוה זו דהז"ג קודם מ"ת תו אין סברא לפטרן ממצוה זו לאחר מ"ת ואף שאז נתחדש הלכה דמ"ע שהז"ג נשים פטורות היינו במ"ע שנצטוו ממ"ת ואילך אבל במה שנצטוו הנשים קודם מ"ת אין סברא שממתן תורה ואילך יצאו להקל וכמו"ש רש"י ז"ל בסנהדרין נ"ט בהא דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור שכשיצאו מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל עליהן. וה"נ כה"ג י"ל כאן. וכעין סברא זו מצאתי בתוס' חולין פ"ט ע"ב ד"ה אלא קסבר כו' ע"ש

ויצא לנו ע"פ פי' רש"י דזכור את היום גו' לזכירת יציאת מצרים בכל יום אתא וכיון דהאי קרא קודם מ"ת נאמר להו ולא נאמר בו מיעוטא להוציא נשים כמו שנאמר במילה אותו ולא אותה. ודאי דמ"ע זו לכולהו נאמרה אפי' לנשים וכיון דנתחייבו בה קודם מ"ת בלא פלוג מעתה שוב אין סברא דפטרינהו רחמנא ממ"ת ואילך. א"כ אפי' אי יהיבנא לי' להש"א דהזכרת יצ"מ עשה שהז"ג הוא מ"מ כיון דלפני הדבור נתחייבו בה ואז לא הי' חילוק בין אנשים לנשים במצות שהז"ג נשארו בחיובן הראשון גם לאחר הדבור וכמו"ש

אמנם לקושטא דמלתא נ"ל דלדעת רש"י ז"ל הוי' מצוה זו עשה שלא הז"ג שהרי בקרא דזכור את היום הזה לא כתיב אימתי יזכירו את היום הזה ר"ל יציאת מצרים אי ביום או בלילה וכיון דסתמא כתיב צריכין לפרש כמו קרא דועבדתם את ד' גו' דאתא למ"ע של תפלה לדעת הרמב"ם שמ"ע להתפלל בכל יום אבל אין מנין התפילות מה"ת וה"נ אית לן לומר לדעת רש"י בקרא דזכור שמכאן שמזכירין יצ"מ בכל יום שאין, מנין להזכרה זו אלא פעם אחת במעת לעת סגי לי' ואם לא הזכיר ביום מזכיר בלילה. לפ"ז אפי' תימא דגם קודם מ"ת כבר נפטרו נשים ממ"ע שהז"ג האי זכירת יצ"מ לאו זמ"ג היא לפטור נשים. ואף דלאחר מ"ת נאמר להן קרא דלמען תזכור גו' כל ימי חייך ודריש ב"ז ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות לאו לשווי' עשה זו לזמן גרמא קאתא ולמפטר נשים דזה א"א כיון דכבר נתחייבו קודם מ"ת כשהי' מצוה זו שלא הז"ג אין סברא שיצאו נשים ממ"ת ואילך לפטורא אלא דקרא דלמען תזכור להחמיר אתא ולהוסיף על אנשים הזכרה שניי' בלילה ולא סגי להו בהזכרה דיממא. ולפ"ז מסתברא דכמו בנשים שאם לא הזכירו ביום מזכירין בלילה משום חובת היום לתשלומין מלבד חובת הלילה עצמה שהוא מקרא דכל ימי דכמו קודם הדבור הי' מחוייב להזכיר בלילה אם לא הזכיר ביום ה"נ לאחר הדבור לא ניקל עליו שאם לא הזכיר ביום שלא יצטרך שוב להזכיר בלילה לתשלומין. מ"מ בזה אפשר לומר כיון דבל"ה מזכיר בלילה משום חובת הלילה עצמה זכרון אחד עולה לשניהם מה"ת ואף דבתפלה תקנו רבנן תשלומין ואם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים שאני תפלה דרחמי נינהו ואין תפלה נפסדת כמ"ש בירושלמי ריש ברכות ועכ"פ אי אתה מיקל עליו יותר ממה שהי' מחוייב קודם הדבור

ולכאורה יש לשאול לפי מה שפירשנו דעת רש"י ז"ל דגם בלאו קרא דלמען תזכור רמי חיובא להזכיר פעם אחת במעת לעת שאם לא הזכיר ביום מזכיר בלילה, והשתא בשלמא לבן זומא דדריש מרבויי דכל שמזכירין יצ"מ גם בלילה מלבד הזכרת היום א"כ אתא קרא להחמיר על מה שנצטוו כבר שצריכין להזכיר פעם שנית בלילה אבל לחכמים דפליגי עלי' ואמרי דאין מזכירין יצ"מ בלילות משום דדרשי כל להביא לימות המשיח וא"כ משמע לכאורה ד"ימי" דוקא ימים ולא לילות א"כ אתא קרא להקל ממה שנאמר להן קודם הדבור דלפי קרא דזכור דקודם הדבור לא הוגבל זמן כלל ואם לא הזכיר ביום הי' מחוייב להזכיר בלילה אבל לקרא דכל ימי לחכמים דממעטי מיני' הזכרת יצ"מ בלילה א"כ כיון שלא הזכיר ביום שוב אינו מזכיר בלילה וא"כ הקילה עלי' תורה לאחר הדבור מקודם הדבור וזה א"א כמש"ל

אמנם לק"מ דבאמת הא דס"ל לרבנן דאין מזכירין יצ"מ בלילות היינו דהתורה לא רמי עלי' חיוב חדש להזכיר יצ"מ שנית בלילה כדדרש בן זומא כל ימי לרבות הלילות אלא כל ימי לרבות ימות המשיח אתא והויא כאילו כתוב כל הימים כמ"ש