דברי חן חלק א כט

יסבור כר' יוחנן לפמ"ש הרא"ש ריש פ"ק להשיב על דברי ר"ת שאמר מדרב צלי של שבת בע"ש ומסתמא קרא ג"כ ק"ש. וכתב הרא"ש דאין זה ראיה די"ל דרב כריב"ל ס"ל וק"ש קרא בצאת הכוכבים. והשתא לפי דברי הרא"ש אלו צריכין אנו לומר דהא דאשכחן עוד שם בריש פרק תפלת השחר דשמואל ג"כ ס"ל מתפלל אדם של שבת בערב שבת כו' איהו נמי כריב"ל ס"ל וק"ש קרא בצאת הכוכבים דאי לשמואל סומך גאולה לתפלה כר' יוחנן א"כ מוכח דרשאי לקרות ק"ש מבעוד יום וא"כ תהוי ראיית ר"ת משמואל אע"כ צ"ל דלשמואל ג"כ קורא ק"ש בצאת הכובבים וס"ל כריב"ל וכרב. וא"כ הרי זה דלא כדברי הצל"ח דשמואל כר' יוחנן. והוכחתו נכונה דאל"כ תקשה לשמואל מ"ט פתח התנא בק"ש

ועוד הקשת שדברי הצל"ח בזה מותרין זא"ז דלקמן דף ד' נתן טעם לריב"ל דס"ל תפלות באמצע תקנום לפי אב"א סברא קשה נהי דגאולה מאורתא לא חשיבה מ"מ למה תקנו שהתפלות יהיו דוקא באמצע ותירץ הצל"ח דריב"ל ס"ל כרב יהודה אמר שמואל לקמן דק"ש דרבנן וס"ל נמי דתפלת ערבית חובה וכיון דתרוויהו דרבנן ועדיפא מינה תפלה שנוהגת ג"פ בכל יום וק"ש אינו אלא פעמים א"כ ה"ל תפלה תדיר וק"ש אינו תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. משא"כ בשחרית אף דתפלה תדיר מ"מ סמיכות גאולה לתפלה עדיף ועוד דבשחר עכ"פ או ברכה שלאחרי' הוי חובה מה"ת משום יצ"מ שבה ודאורייתא נגד דרבנן מקדימין דאורייתא אבל בק"ש של ערבית ס"ל לריב"ל דאין מזכירין יצ"מ בלילות כו' הרי שהצל"ח בעצמו כתב דריב"ל ע"כ ס"ל דק"ש הוי ג"כ דרבנן ואיך כתב למעלה דק"ש דאורייתא ס"ל. ועוד לפמ"ש דריב"ל ס"ל דק"ש דאורייתא תהדר הקושיא על ריב"ל מ"ט ס"ל דתפלות באמצע תקנום. עכ"ד

תשובה. שפיר דקדקת בדברי הצל"ח. אמנם קושייתך הראשונה יש ליישב לפי הגירסא שלנו בדף כ"א אמר רב יהודה ספק קרא ק"ש כו' ולא גרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל דלפ"ז י"ל דשמואל ס"ל ק"ש דאורייתא וא"כ אף דס"ל תפלות באמצע תקנום התחיל התנא בק"ש לשמואל משום דק"ש דאורייתא אלא דא"כ קשיא לכאורה קושייתך השני' דכיון דה"ט דריב"ל דס"ל תפלות באמצע תקנום להצל"ח משום דק"ש ותפלה תרווייהו דרבנן וס"ל ת"ע חובה משו"ה בדין להקדים תפלה לק"ש משום דתפלה הוא תדיר א"כ לפ"ד הרא"ש דמוכרחין אליבי' לומר דרב ושמואל תרווייהו ס"ל כריב"ל דתפלות באמצע תקנום הרי ממילא ס"ל לשמואל דק"ש דרבנן דאל"כ אמאי תפלות באמצע תקנו. ע"ז י"ל דלעולם שמואל ס"ל ק"ש דאורייתא ואף דס"ל תפלות באמצע י"ל דלא ס"ל כאב"א סברא אלא כהאב"א קרא דמה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה סמוך למטתו ולא קשיא השתא קושייתך משמואל. ועל כרחך צ"ל כן גם לרב לפי דברי הרא"ש דרב ס"ל כריב"ל ועל כרחך מטעם דאב"א קרא דאי מטעם אב"א סברא דא"כ מוכרח דת"ע חובה דמה"ט הוא דקדים תפלה לק"ש דתפלה הוא תדיר ג' פעמים ביום דלפ"ז ת"ע חובה ורב הא ס"ל ת"ע רשות לקמן דף כ"ז

אמנם אי קשיא הא קשיא על ריב"ל גופא למאי דס"ל להגמרא דטעמו הוא משום אב"א סברא ולפי דברי הצל"ח ה"ט דקדים תפלה לק"ש משום דק"ש דרבנן כתפלה ועדיפא תפלה מק"ש לפי שהוא תדיר דא"כ למה התחיל התנא בק"ש להצל"ח דלא מצא טעם על שהתחיל בק"ש ולא בתפלה אלא או משום דק"ש דאורייתא או משום דק"ש קדים משום סמיכת גאל"ת וריב"ל לפי האב"א סברא תרווייהו טעמי' לית לי' וא"כ קשה מ"ט פתח התנא בק"ש ולא בתפלה

ועוד דגם מה שדחיתי דבריך דשמואל יסבור ק"ש דאורייתא אינו נכון כיון שקושייתך הוא לפ"ד הרא"ש. והרא"ש הא גורס א"ר יהודה אמר שמואל ספק הו' דק"ש דרבנן והדק"ל. אמנם י"ל דעיקר הוכחתך שכתבת דלדברי הרא"ש על כרחך שמואל נמי כרב ס"ל וכריב"ל אינו מוכרח דלשמואל י"ל דמספקא לי' אי כר' יהודה דמפלג המנחה לילה הוא או כרבנן וכיון דאיהו ס"ל ק"ש דרבנן ספיקו להקל כמו בתפלה דעבד כמר עבד לכך קרא מפלג המנחה ולמעלה וסמך גאולה לתפלה כר' יוחנן. אבל מרב שפיר הי' הוכחה גמורה דעל כרחך זמן ק"ש מפלג המנחה ולמעלה לפי מה דמוכח בנדרים ח' דס"ל ק"ש דאורייתא כמו שכתבו קצת מפרשים וכן השאגת ארי' סימן א' ואי רב כר' יוחנן ס"ל וסמך גאולה לתפלה בע"ש ע"כ משום דפסיקא לי' דזמן שכיבה מתחיל מפלג המנחה ולמעלה והיה מזה ראי' אף לדעת הרא"ש ואידך פוסקים דק"ש דאורייתא אלא דדחה הרא"ש דרב כריב"ל ס"ל. אבל לשמואל אין צריכין לזה דאף דאיהו כר' יוחנן ס"ל ג"כ אין ראי' ממנו לשיטת הרא"ש דק"ש דאורייתא. ולפ"ז להמפרשים בנדרים שם דרב ס"ל ק"ש דרבנן א"כ גם מרב אין ראי' כלל להפוסקים ק"ש דאורייתא כמו שאין ראי' משמואל. והא דלא דחה זה הרא"ש משום שרצה לדחות דברי ר"ת מרב אפי' אי ס"ל לר"ת ק"ש דרבנן ונצטמדה קושייתך

ע"כ נראה דבאמת קושיית הצל"ח דבתפלה הוה ליה להתחיל לא קשיא ולא מידי שהרי תנא דמתניתין ס"ל לקמן ת"ע אין לה קבע ומפרש בגמ' דהיינו רשות ונהי דשמואל ושאר האמוראים ס"ל דחובה היינו משום דס"ל כאידך תנאי דפליגי אמתניתין אבל מתניתין דידן ס"ל דת"ע רשות א"כ א"א להתחיל בחיוב תפלת ערבית

ועוד קשה ע"ד הצל"ח מאי מקשה בגמ' ליתנו דשחרית ברישא הא י"ל דלר' יוחנן קמ"ל דגם בלילה צריך לסמוך גאולה לתפלה. ולריב"ל קמ"ל דק"ש דאורייתא ואי הוה פתח בדשחרית לא הוה שמעינן זה. ועוד לפי תירוץ הגמ' דבק"ש אקרא דבשכבך קאי ובתפלה כדאשכחן בתמיד ולא נקט כלל לפי סדר שאנו מתפללין א"כ דברי הצל"ח בזה לא ידעתי להם מקום. ודו"ק: סימן יב

אשר שאלתני ידידי בשו"ע או"ח סי' פ"ה שפסק המחבר דהכנויים כגון רחום נאמן וכיוצ"ב מותר לאמרם בבית הכסא. וקשיא לך כיון דהראב"ד בפרק ג' מהלכות ק"ש חולק על הרמב"ם ז"ל וכתב לאסור ברחום לפי שלא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאומרו בבהכ"ס עכ"ל א"כ הו"ל להמחבר לחוש לדברי הראב"ד ז"ל שאוסר. וכמ"ש הבה"ט בשם הב"ח שיש להחמיר וכן פסק הפר"ח. עכ"ד

תשובה. הנה נראה דהמחבר לטעמי' אזיל במה שכתב בכ"מ שם על דברי הראב"ד וז"ל והרב ר' יונה ז"ל כתב דאשכחן רחום וצדיק דהא כתיב זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק וזה נאמר על הצדיק כי למעלה דיבר כו' עי' בתר"י ולפ"ז הכריע כאן כדעת הרמב"ם

איברא דאכתי יש לתמוה על דברי השו"ע. נהי דהרב ר' יונה מסתברא לי' דחנון ורחום וצדיק קאי על איש צדיק וא"כ ליתנייהו לדברי הראב"ד. מ"מ כיון דהראב"ד מפרש דקאי חנון ורחום אהקב"ה וכן משמע מדברי רש"י ורד"ק בפי' א' בתהלים שם. ועוד הרבה מפרשים. א"כ לדידן מנלן להכריע כהרמב"ם. וראיית רבינו יונה צריך ראי'. אשר ע"כ יש לנו להחמיר מספיקא וכמו"ש הב"ח. ודלא כהרמב"ם ז"ל והשו"ע

אולם נ"ל להביא סמך לדעת הרמב"ם מדברי אגדה. דבקדושין פ"א בעובדא דפלימו דהוה רגיל למימר כל יומא גירא בעינא דשטן. יומא חד כו' אידמי לי' כעניא כו' ערק וטשא נפשי' בבה"כ, אזל בתרי' כו' אמר לי' לימא מר רחמנא נגער בי' בשטן ע"ש. ויש לדקדק למה לא אמר לפלימו קרא כדכתיב יגער ד' בך השטן. והשטן הוא המלאך המות איהו גופא א"ל לריב"ל בברכות נ"א ואל תעמוד כו' ואי לא ליהדר אפי' ולימא ויאמר ד' אל השטן יגער גו'. א"כ מ"ט כאן לפלימו לא אמר לי' קרא כדכתיב ואין לומר משום דברים שבכתב אסור לומר בעל פה ע' גיטין ס'