דברי חן חלק א כו

גאולה לתפלה כיון שהי' מכוון למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה. וכן הקשה במעדני יום טוב ריש פרק קמא דברכות. ונדחק

ולי נראה דהרא"ש לא שכח תלמודו כלל. דהנה הש"א שם בתשובה ג' הקשה על דברי תר"י דאי משום מצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה א"כ מאי ראי' מייתי בריש פרק תפלת השחר מדרב הונא ורבנן דלא הוו מצלי עד אורתא ש"מ כרבנן ס"ל. מנלן דילמא אינהו נמי כר' יהודה ס"ל וזמן תפלת ערבית מפלג המנחה ואז אסור להתפלל מנחה. והא דלא הוו מצלי עד אורתא כדי לסמוך גאולה לתפלה כיון דק"ש זמנה רק בצאת הכוכבים. וכי תימא דהכי מייתי ראי' מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא אפי' בערב שבת. דאי משום סמיכת גאולה לתפלה הא בשביל מצות הוספה מחול על הקודש אין לחוש לסמיכה ג"ז אינו ראי' די"ל רב הונא ורבנן ס"ל דאין צריך להוסיף מחול על הקודש בשבת ויו"ט. וכדעת הרמב"ם. וכיון דאין מצוה להוסיף מחול על הקודש חייש לסמיכה ולעולם כר' יהודה ס"ל אלא על כרחך מאן דאית לי' כר' יהודה קורא גם ק"ש וברכותיה ומתפלל ערבית וסומך גאולה לתפלה מפלג המנחה ואילך דהכי עבד רב דצלי של שבת בערב שבת דסמך גאולה לתפלה כר' יוחנן דקיי"ל כוותי' עכ"ד הש"א

ול"נ דקושייתו לאו קושיא היא די"ל דתר"י כשיטת תוס' בר"ה ט'. ומו"ק ד' דכולהו ס"ל דמצוה להוסיף מחול על הקודש גם בשבת ויו"ט. ודלא כהרמב"ם. וכ"כ תוס' בברכות כ"ד ע"א ד"ה רב צלי כו'. וכן הביאו תר"י שם בשם ר"י מאורלייניש שעל תוספת שבת חייב וא"כ א"א לאוקמי לדרב הונא ורבנן דלא כהילכתא. דכיון דלהלכה ס"ל תר"י דמחוייבין להוסיף מחול על הקודש לא ניחא לי' להגמ' לאוקמי לדרב הונא ורבנן לבר מהילכתא וכמו שהקשה הש"א בעצמו על דברי הרא"ש דלא הו"ל לאוקמי לדרב כריב"ל דלא כהילכתא א"ו דרב הונא ורבנן דלא הוו מצלי עד אורתא משום דכרבנן ס"ל

אמנם אי קשיא על דברי תר"י הכי קשיא לי אכתי מנא לי' להגמ' מדרב הונא ורבנן דלא הוו מצלי עד אורתא אפי' בערב שבת. מ דכרבנן ס"ל. דאל"כ הא מצות הוספה מחול על הקודש דחי למצות סמיכת גאולה לתפלה. הא י"ל דלעולם הא דמצלי באורתא משום סמיכה הוא והא דלא חיישי למצות הוספה דעדיפי ממצות סמיכה. י"ל דבאמת הוסיפו מחול על הקודש אך לא ע"י תפלה רק ע"י הדלקת הנר שהדליקו נרות מפלג המנחה ואילך. ובזה הוי קבלה לשבת כדעת הבה"ג הביאו הטור או"ח סימן רס"ג. והר"ן. ומרדכי בפרק במה מדליקין. ובזה הוסיפו מחול על הקודש. וכיון דלא היו צריכין להתפלל מבעוד יום בשביל להוסיף מחול על הקודש היו צריכין לחוש לסמיכת גאולה לתפלה ומשו"ה לא הוו מצלי עד אורתא כדי לסמוך גאולה לתפלה. ולפ"ז גם הא דרב צלי של שבת בערב שבת ליכא למימר כדעת תר"י דהא דלא חייש לסמיכה משום להוסיף מחול על הקודש דהא הו"ל להוסיף מחול על הקודש ע"י הדלקה. ולא לצלויי עד אורתא כדי לסמוך גאולה לתפלה. א"ו דגם עתה שהתפלל בערב שבת קרא ק"ש וסמך גאולה לתפלה. ונסתרו דברי תר"י. אמנם נראה דלא קשיא על תר"י משום דאינהו ס"ל כדעת רמב"ן ורא"ש בפרק במה מדליקין (כי תר"י היינו רמב"ן ורשב"א] דהדלקה לא הוי' קבלה. א"כ בע"כ הוצרכו להוסיף מחול על הקודש ע"י תפלה וקיימין דברי תר"י

לפי דברינו אלה מוצל הוא אותו צדיק ר"ת מקושיית הש"א עליו שהקשה דראיית ר"ת מדרב וליתא ע"פ דברי תר"י שהרי אין דבריהם קיימין אלא אי נימא דהדלקה לא הוי קבלה. אבל ר"ת ס"ל דהדלקה הוי קבלה כדעת בה"ג א"כ א"א לומר דהא דרב צלי של שבת בערב שבת ולא חייש לסמיכה משום מצות הוספה מחול על הקודש דעדיפי טפי. הרי הי' לו עצה טובה לקיים שניהם דתוספת שבת יקבל ע"י הדלקה ויתפלל בערב ויסמוך גאולה לתפלה. א"ו שגם עתה סמך גאולה לתפלה. ועתה ראיית ר"ת שרירא וקיימא

ולפי דברינו אלה לא שכח הרא"ש בריש ברכות מה שהביא בעצמו דברי תר"י בפרק תפלת השחר. ומה שלא הביאו לדחות בהם דברי ר"ת היינו לפי שאין בהם דיחוי כלל. דא"א להשיב על ר"ת ממה דאיהו לא ס"ל כן

עתה נלכה נא לעיקר דברי הבה"ג דס"ל דבהדלקה הוי קבלה לשבת. ומה שהשיב עליו הרא"ש. ונראה אם תשובותיו מכריחות או לא. דהנה הרא"ש בסוף פרק במה מדליקין אהא דת"ר ג' תקיעות תוקעין ערב שבת כו' ושוהה כדי לצלות דג קטן. או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. וכתב הרא"ש ז"ל מכאן משמע שקבלת שבת אינו תלויה בהדלקת הנר שהרי אחר שהדליק עדיין יכול לצלות דג קטן. ונראה דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית מדקאמר בתפלת השחר כ"ז רב צלי של שבת בערב שבת. א"ל ר' ירמי' מי בדלת א"ל אין בדילנא כו'. מכל הלין משמע שקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית עכ"ד. הנה בפשטות דבריו מ"ש ונראה דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית אינו ראי' דבהדלקה אינו תלויה דהא י"ל שגם ע"י הדלקה הוי קבלה ובין מדליק ועדיין לא התפלל. או התפלל ולא הדליק הוי קבלה. ועיקר הוכחתו דבהדלקה לא הוי קבלה. הוא מדשוהה כדי לצלות דג קטן כו'. דאי הדלקה הוי קבלה הלא אסור אח"כ לצלות. וע"ז כתב דנהי דבהדלקה אינה תלויה. מ"מ ע"י תפלה הוי קבלה. ומטרת כוונת הרא"ש ז"ל להשיג בזה על דברי הבה"ג שהביאו הטור בסימן רס"ג שכתב דנר חנוכה ונר של שבת. צריך להקדים נר של חנוכה לשל שבת. שאם ידליק של שבת לא יוכל להדליק של חנוכה אח"כ ע"כ. וכיון דבעל ה"ג הוא דס"ל דהדלקה הוי קבלה וכל הפוסקים כתבו עליו שדבריו דברי קבלה ולא בקל יש לדחותם. לפ"ז יש לתמוה על רבנו הרא"ש ז"ל איך דחה דבריו ע"י קושיא שאינה חזקה כ"כ. והר"ן בפרק במה מדליקין שם תירץ דהברייתא שאמרה ושוהה כדי לצלות דג קטן לאו צולה ממש קאמר רק שוהה זמן צליה כדי שידליק גם מי שאינו ממהר כ"כ להדליק. או מי שיש לו הרבה נרות

לכן נ"ל דמ"ש הרא"ש ונראה דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית מדקאמר רב צלי של שבת בערב שבת כו' מזה עיקר הוכחתו דלא כבה"ג והיינו דהרא"ש לטעמי' אזיל בריש פרק קמא דברכות שהכריע שם דעיקר זמן ק"ש בצאת הכוכבים דוקא. כסתמא דמתניתין שם. וכדעת רש"י וכדמוכח נמי מתשובת רב האי גאון. וע"ד ר"ת דלא ס"ל כן כבר השיב שם הרא"ש בראיות דליתנייהו. דלפ"ז צריכין לומר דהא דרב צלי של שבת בערב שבת דק"ש קרא בצאת הכוכבים. והא דלא המתין להתפלל בצאת הכוכבים כדי לסמוך גאולה לתפלה כר' יוחנן דקיי"ל כוותי' צ"ל כדברי תר"י דמשום להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה וכמ"ש הרא"ש בריש תפלת השחר דלפ"ז מוכח דע"כ קבלת שבת איננה תלויה בהדלקת הנר דאל"כ הי' לי' לרב לצאת ידי שניהם להוסיף מחול על הקודש ע"י הדלקה. ולסמוך גאולה לתפלה בלילה. אלא ש"מ דהדלקה לאו קבלה היא ודלא כבה"ג כן הוא כוונת הרא"ש

אמנם אם נאמר דבה"ג ס"ל כר"ת דזמן ק"ש הוי ג"כ מפלג המנחה ואילך כמו תפלת ערבית לר' יהודה. א"כ אין ראי' מרב דהדלקה לא הוי קבלה דהרי י"ל דרב דצלי של שבת בערב שבת. אין הכי נמי דסמך אז גאולה לתפלה. לפי שקרא ג"כ ק"ש בברכותיה. אלא דלפי מה שהרא"ש ז"ל בריש ברכות בירר לו דרך דלא כר"ת ז"ל. ע"כ הכריח מהא דרב דלא כבה"ג. אבל אם נימא כר"ת אין הכרח מעתה לומר דלא כבה"ג

ולפי דרכינו אנו למדין דר"ת נמי ס"ל דהדלקה הוי קבלה ובה"ג ע"כ ס"ל כר"ת. ומעתה תשובת הרא"ש דפרק במה מדליקין אינם מכריחות כלל נגד דעת הבה"ג ור"ת. ודו"ק

לפי דברינו אלה בדעת ר"ת אתיא לי שפיר מ"ש בשבת קי"ט רב הונא מדליק שרגא. דהנה המפרשים הקשו אהא דרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא. ש"מ כרבנן ס"ל ודלא כרב והא רב הונא תלמידו דרב הוי ובכל מקום מקשה בגמ' על רב הונא