דברי חן חלק א כד

והנה מכבר אמרתי לפרש דבריהם דהנה לקמן כ"ז אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום ש"מ הלכה כר' יהודה. אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ דאין הלכה כר' יהודה. השתא דלא איתמר הילכתא דלא כמר ודלא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ע"כ. ויש לדקדק מנלן מדרב הונא ורבנן דלא הוו מצלי עד אורתא ש"מ דהלכה כרבנן ומותר להתפלל מנחה עד הערב דלא כר' יהודה דזמן מנחה אינו רק עד פלג המנחה. ודילמא הא דלא הוו מצלי עד אורתא ה"ט משום דאינהו ספוקי הוו מספקא להו אי הלכה כר' יהודה אי הלכה כרבנן ומספיקא עבדי לחומרא שלא להתפלל ערבית עד צאת הכוכבים כרבנן וכה"ג אשכחן בדוכתי טובא בגמרא באמיראים דספוקי מספקא להו. ע' קדושין מ"ט. וכתובות ע"ג ותוס' שם] ולפ"ז במנחה נמי צריכין להחמיר שלא להתפלל רק עד פלג המנחה דדילמא קי"ל כר' יהודה א"כ מנא לי' להגמ' מדרב הונא ורבנן דלא הוו מצלי עד אורתא דס"ל דהלכה כרבנן לגמרי דתפלת המנחה עד הערב וצריכין אנו לומר דס"ל להגמרא דעל כרחך רב הונא ורבנן פשיטא להו דהלכה כרבנן. דאי הוה מספקא להו למה החמירו על עצמן שלא להתפלל עד צאת הכוכבים הא תפלה לא הוי אלא דרבנן. ומכ"ש זמני תפלה. וספיקו להקל כדפסק הגמ' באמת השתא דלא איתמר הילכתא כו' ומדהחמירו על עצמן ע"כ הוו קים להו דהלכה כרבנן וא"כ להקל נמי הלכה כרבנן ותפלת מנחה עד הערב כן נראה פשוט

אלא דא"כ תיהדר קושיא זו אליבא דרב דמנא לי' להגמ' מדרב צלי של שבת בערב שבת ש"מ דס"ל דהלכה כר' יהודה. ולפ"ז אסור להתפלל מנחה אחר פלג המנחה. דילמא רב מספקא לי' אי הלכה כר' יהודה אי הלכה כרבנן ועבד לקולא מספיקא וצלי של שבת בערב שבת כר' יהודה ולפ"ז רשאין להקל כמו כן בתפלת המנחה להתפלל אחר פלג המנחה כרבנן והגם דבאדם אחד הוי תרתי דסתרי מ"מ נפ"מ בשני בני אדם דרשאין כל אחד להקל. זה בתפלת מנחה להתפלל עד הלילה. וזה בתפלת ערבית להתפלל תיכף אחר פלג המנחה. וצ"ל דהכי קמדייק הגמ' מדרב צלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם הי' קורא ק"ש אז. כדי לסמוך גאולה לתפלה כר' יוחנן דקי"ל כוותי'. דהשתא ליכא למימר דהא דצלי של שבת בערב שבת משום דספיקא דרבנן לקולא לכך היקל את עצמו. תקשה הא תינח בתפלה דלא הוי רק מדרבנן. אבל בק"ש איך היקל א"ע מספיקא הא רב ס"ל בנדרים ח' דק"ש דאורייתא כמ"ש המפרשים. וכ"כ הש"א בתשובה סימן א' דרב ס"ל ק"ש דאורייתא. וכיון דספיקא דאורייתא לחומרא הו"ל להמתין מצלויי עד צאת הכוכבים. דשמא הלכה כרבנן א"ו פסיקא לי' לרב דהלכה כר' יהודה. וז"ש התוס' וגם ראי' דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם הי' קורא ק"ש פי' דע"כ צ"ל דהגמ' ס"ל דרב מסתמא קרא ק"ש דאל"כ ליתא ראיית הגמ' מרב דצלי דכר' יהודה ס"ל וכמ"ש

והא דאמר שם בגמ' והשתא דלא איתמר הילכתא דלא כמר ודלא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. משום דמספקא לן הילכתא כמאן אזלינן לקולא לא תקשה הא תינח בתפלה דרבנן ספיקו להקל. אבל בק"ש דאורייתא הלא ספיקו לחומרא. י"ל דסתמא דגמ' ס"ל דק"ש הוי ג"כ דרבנן כשמואל ודלא כרב בהא. ומכאן הביא הש"א בתשובותיו ראי' לדעת התוס' במנחות דק"ש דרבנן

אולם לפ"מ שכתבתי דכל עיקר הוכחת הגמ' דהא דרב צלי של שבת בערב שבת על כרחך פסיקא לי' דהלכה כר' יהודה מדקרא גם ק"ש וסמך גאולה לתפלה. ואיהו הא ס"ל דק"ש דאורייתא. וע"כ הא דהיקל את עצמו לקרות מפלג המנחה משום דפסיקא לי' דהלכה כר' יהודה. דלפ"ז נסתרו דברינו מה שכתבנו למעלה דמאן דס"ל כר' יהודה וס"ל כר' יוחנן דצריך לסמוך גאולה לתפלה על כרחך ס"ל דק"ש דרבנן. וא"כ רב דס"ל בנדרים דק"ש דאורייתא ע"כ צ"ל דלא סמך גאולה לתפלה כמ"ש ר"ת אלא כדיחוי הרא"ש. ור"ת שהביא ראי' מרב. הנה הוא נסתר מחמתו: ע"כ נ"ל דמה שכתבו המפרשים להוכיח דרב בנדרים ח' ס"ל ק"ש דאורייתא. אינו הוכחה כלל. ונהפוך הוא דמשם מוכח דרב ס"ל ק"ש דרבנן. דהנה בנדרים ח' אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכת זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל. ופריך בגמ' והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה. הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית משו"ה חייב שבועה עליה עכ"ל הגמ'. והנה לפי דעת המפרשים הנ"ל הא דמתרץ הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית כו' הכי קאמר דהא דמושבע ועומד מהר סיני הוא רק על ק"ש שחרית וערבית משום דכתיב בשכבך ובקומך. אבל על פרק או על מסכת אינו מושבע מהר סיני משו"ה חלה שבועה עלי'. והנה הר"ן כתב שם מסתברא דלאו דוקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תורה תמיד יומם ולילה. ואמרינן בפרק קמא דקדושין ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך כו' וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי. אלא מכאן דכל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מה"ת כיון דליתא מפורש בקרא בהדיא. שבועה חלה עליו. והכא הכי קאמרינן כיון דאי בעי פטר נפשי' במאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בק"ש שחרית וערבית משו"ה חלה שבועה עלי'. עכ"ד

ואנכי תמה מאד על דבריו וכי חיוב לימוד התורה ומצות עשה שלו רק מדרשא אתי. הלא מקרא מפורש הוא בפרשת ואתחנן קפיטל ה' ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים גו' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. ומייתי לי' בקדושין דף כ"ט ע"ב ללמדו תורה מנלן דכתיב ולמדתם אותם את בניכם. והיכא דלא אגמרי' אבוה מחייב איהו למיגמר נפשי' דכתיב ולמדתם ופי' רש"י קרא אחרינא הוא ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וכ"כ הרמב"ם בהלכות ת"ת פרק א' מי שלא למדו אביו חייב ללמוד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וכ"כ הרמב"ם במנין המצות שלו מ"ע י"א שצונו ללמוד תורה וללמדה וזה נקרא ת"ת כו'. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם. למען ילמדון כו'. הרי דלא מדרשא דושננתם בלבד ילפינן מצות לימוד התורה אלא הוא מפורש בקראי פעמים רבות. ובודאי קרא דולמדתם אותם ושמרתם לעשותם לא על ק"ש בלבד קאי שהרי אומר שמע ישראל את החוקים גו' ולמדתם אותם גו' ופירש להם אח"כ כל עשרת הדברות

ע"כ נראה דהמקשה שהקשה בנדרים והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא אין הכי נמי דמהאי קרא דולמדתם אותם הוא דמקשה. אי נמי כדפירש רש"י בנדרים שם בלישנא אחרינא והלא מושבע ועומד מהר סיני מדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה גו' עכ"ל. והיא היא. דעל כרחך קרא דוהגית אינו אלא פירוש על מ"ע דת"ת הכתוב בתורה דא"א לומר דמ"ע של ת"ת עיקרה מקרא דוהגית שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה מדכתיב אלה המצות כדאמר בתמורה ט"ז. א"ו דקרא דוהגית אינו רק פירוש של מ"ע דת"ת שכבר כתובה בתורה ונכפל פעמים רבות כמ"ש הרמב"ם. ומשני הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית כפי' רש"י דכיון דקרא ק"ש קיים לא ימוש כדאמר ר' שמעון בן יוחאי במנחות צ"ט כל הקורא ק"ש שחרית וערבית הרי זה קיים מצות לא ימוש כו' עכ"ל. דהיינו מצות ת"ת ויוצא בה בשעת הדחק כמש"כ הרמ"א ביו"ד הלכות ת"ת א"כ כשנשבע לשנות פרק זה או מסכת זו שבועה חייל עלי', וכן פי' הריטב"א והנמוקי יוסף בנדרים שם

ולפ"ז מוכח מכאן דרב ס"ל ק"ש דרבנן דאי ס"ל ק"ש דאורייתא א"כ מ"ע דק"ש ומ"ע דת"ת שתי מצות נפרדות הן זמ"ז ואיך יוכל לפטור בק"ש שהוא מ"ע מקרא דבשכבך ובקומך. ממ"ע דת"ת שהוא מקרא דולמדתם אותם. א"ו ס"ל לרב דק"ש דרבנן ועיקר קריאתה הוא משום מצות ת"ת ומה שקורין פרשה זו דוקא רבנן הוא דתקנוה כמו שאכתוב להלן, לפ"ז הדר קושייתי לדוכתה מנא לן מדרב דצלי של שבת בערב שבת דפשיטא לי' דהלכה כר' יהודה ואסור להתפלל מנחה מפלג המנחה ואילך. ודילמא משום דמספקא לי' אזיל לקולא בדרבנן וא"כ הוא הדין למי שרוצה להקל ולהתפלל מנחה אחר פלג המנחה וכרבנן נמי שפיר דמי. וצ"ל