דברי חן חלק א כג

ע"כ צ"ל שהוא ג"כ זמן לקריאת שמע של ערבית. דאי ס"ד דזמן ק"ש של ערבית לא הוי עד צאת הכוכבים א"כ לר' יהודה סמיכת גאולה לתפלה היכי משכחת לה. דאי זמן ק"ש אינו אלא בצאת הכוכבים לר' יהודה הלא לא יכול להתפלל מפלג המנחה ואילך תפלת ערבית משום דאז לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה. ולעולם לא יוכל להתפלל תפלת הערב אלא בצאת הכוכבים שהוא זמן ק"ש כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפלה. ומדס"ל דתפלת ערבית הוה מפלג המנחה ואילך. ע"כ ק"ש של ערבית נמי זמנו אז. ויוכל לסמוך מפלג המנחה ואילך גאולה לתפלה

אלא דאכתי טעמא בעי איך אפשר דמפלג המנחה ואילך כבר הוא זמן ק"ש ועדיין אינו זמן שכיבה ולא קרינן בו בשכבך כמ"ש הרא"ש. אמנם נראה דא"ש ע"פ מ"ש התוס' שם ע"ב בד"ה א"ל ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלין תימא תיקשי לי' לנפשי' שהרי פלג המנחה מבעוד יום הוא והוא אומר לקמן דף כ"ו מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית. וי"ל דלדידי' לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך. אבל לרבנן דדרשי קשיא דאינו זמן שכיבה. עכ"ל. ויש לעיין בדבריהם מה שכתבו דר' יהודה לא דריש בשכבך ובקומך אם רצונם לומר דס"ל דק"ש דאורייתא אלא דזמני ק"ש אינם מן התורה דלא דריש בשכבך ובקומך לזמן שכיבה וזמן קימה. והיינו כדעת הכ"מ סוף פרק א' מהלכות ק"ש. דס"ל כן לקושטא דמילתא. אמנם כבר השיג עליו המ"א באו"ח סי' נ"ח סעיף קטן ז'. דא"כ הו"ל ק"ש מ"ע שלא הזמן גרמא דומיא דתפלה והו"ל לחייב נשים בק"ש. ואנן סתמא תנן בברכות כ' דנשים פטורות מק"ש. ולא מצינו תנא שחולק בזה לחייב נשים בק"ש. ואף שהש"א בתשובה סימן י"ב השיב על המ"א הוכחתי במקום אחר בתשובה סימן יג] דדברי המ"א נכונים. והדרא קושי' לדוכתה. אלא נראה דמה שכתבו התוס' דר' יהודה לא דריש בשכבך ובקומך היינו משום דס"ל ק"ש דרבנן. וקרא דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב כדאמר בברכות שם אליבא דשמואל. וכיון דק"ש דרבנן א"כ זמנו ודאי לא הוי מן התורה אלא דרבנן תיקנו שיקרא ק"ש בבוקר ובערב. א"כ אפי' מפלג המנחה ואילך נמי שפיר דמי כדי שיסמוך גאולה לתפלה

לפי דברינו אלה מצאנו טעם נכון לר' יהושע בן לוי דס"ל תפלות באמצע תיקנו דלכאורה מנא לי' לומר כן. דבשלמא ר' יוחנן האמר טעמא כדפי' רש"י בברכות דף ד' ע"ב שרמזה דוד בספר תהלים כו' ובברכות ירושלמי מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך כו' וא"כ מנא לי' לר' יהושע בן לוי לפלוגי. ואף דבגמ' אמר דקמפלגי בקרא וסברא. הלא קרא י"ל כר' יוחנן וסברא דגאולה מעלייתא לא הוי עד צפרא קשה דמ"מ למה לא יסמוך ולמה תפלות דוקא באמצע אולם למ"ש דלר' יוחנן דס"ל סמיכת גאולה לתפלה ע"כ צ"ל דר' יהודה ס"ל ק"ש דרבנן א"כ י"ל דר' יהושע בן לוי ס"ל אליבא דר' יהודה דק"ש דאורייתא וקרא דבשכבך ובקומך זמן שכיבה וקימה וזה לא הוי רק בצאת הכוכבים או סמוך לזה מעט כדס"ל לאידך תנאי וא"כ מוכיח ריב"ל דע"כ תפלות באמצע תיקנו דאל"כ לא משכחת לי' לר' יהודה דתפלה מפלג המנחה ואילך. כהתחלת הקרבת אברים ופדרים כיון דאז לאו זמן ק"ש מה"ת. א"ו דתפלות באמצע תיקנום. ואף דרבנן פליגי אר"י. בהא לא מצינו דפליגי ולפי דברינו אלה א"כ הא דאמר ריב"ל דף ד' ע"ב אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו. צריכין לפרש שקרא ק"ש בצאת הכוכבים (וזה דלא כמשמעות ר"ת אלא כהרא"ש]. ע"פ דברינו אלה מצאנו שורש דבר מחלוקת הירושלמי עם גמ' דילן דבמגילה כ"ד במשנה ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע. ובתוס' שם הקשה על ר' יהודה הא הוא ס"ל בפרק החובל סומא פטור מכל המצות וא"כ אפילו ראה מאורות ונסמא נמי. ובב"ק כתבו ביותר ביאור דכיון דלר' יהודה סומא פטור מכל המצות איך יפרוס על שמע להוציא אחרים. ובירושלמי מוקי הא דלא ראה מאורות מימיו ביושב בבית אפל או שנולד במערה ואינו סומא. אבל בגמ' דידן משמע דמיירי בסומא ממש. דמפרש טעמא דרבנן כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו כו' וה"ט לא שייך אלא בסומא ממש ותירצו התוס' דאף דפטר ר' יהודה מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב. ולכך אותו שלא ראה מאורות מימיו אפי' מדרבנן לא יפרוס על שמע, אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן. ומוציא אחרים דלא מיחייבו אלא מדרבנן דק"ש דרבנן היא כדאמר במי שמתו, ע"כ דבריהם בב"ק פ"ז. וכלשון הזה הוא במרדכי במגילה שם ודלא כמ"ש התוס' במגילה שם דפריסת שמע לא הוי אלא מדרבנן דס"ל דאינו מוציא אלא בברכות ק"ש לבד. אבל התוס' בב"ק והמרדכי ס"ל דהפורס על שמע מוציא גם בק"ש וכהגאונים הובאו בר"ן במגילה שם דפריסה היינו התחלה וי"ל דמתחיל הברכות וקורא גם ק"ש. וכ"כ הרא"ש בשם תוס' בתשובה כלל ד' להקשות הא לר' יהודה סומא פטור ממצות ואיך פיקח שנסתמא יפרוס על שמע. ותירץ ק"ש דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. [ והחת"ס בתשובה סימן ט"ו באו"ח שכתב על דברי הרא"ש אלו וז"ל:

הנה זה הדיבור בעצמו הוא לפנינו במס' מגילה כ"ד ע"א ד"ה מי כו' ושם לא כתבו אלא דברכות פריסת שמע דרבנן ולא הזכירו ק"ש כלל. עכ"ד. במחכ"ת אשתמיט מיני' דברי התוס' דב"ק פ"ז ע"א ומשם העתיק הרא"ש דבריהם ושם כתבו מפורש דק"ש דרבנן. ואולי מה שכתבו במגילה פריסת שמע דרבנן ג"כ כוונתם לברכות של ק"ש עם ק"ש כדבריהם בב"ק]:

ויש לדקדק לפ"ז למה לי' להירושלמי לאוקמי מתניתין דמגילה בדוחק דמיירי שהוא בבית אפל או במערה. ולא מתרץ כמ"ש התוס' לפי הגמ' דילן דבסומא ממש קמיירי ר' יהודה. והא דסומא שראה מאורות מוציא אחרים ה"ט משום דק"ש דרבנן. אולם לפי מ"ש לעיל א"ש דגמ' דילן אתיא אליבא דר' יוחנן דס"ל אליבא דר' יהודה דק"ש דרבנן. ושפיר י"ל כמ"ש התוס' דמיירי בסומא ממש וחייב מדרבנן ומוציא אחרים בק"ש שהוא דרבנן. אבל הירושלמי אזיל בשיטת ריב"ל דס"ל אליבא דר' יהודה דקריאת שמע דאורייתא דמה"ט ס"ל דע"כ תפלות באמצע תיקנום א"כ לדידי' א"א לתרץ כמ"ש התוס' ע"כ דחק בירושלמי לומר דמיירי ביושב בבית אפל או במערה

נשובה לעניננו שהוכחנו דלר"ת כיון דקיי"ל כר' יוחנן דגם בלילה צריך לסמוך גאולה לתפלה ואיפסק הילכתא בדף כ"ז דעביד כר' יהודה עביד א"כ על כרחך קיי"ל דקריאת שמע דרבנן

לפי מ"ש דר' יוחנן אליבא דר' יהודה ס"ל דקרא דבשכבך ובקומך בד"ת כתיב, אין להקשות הא דאמר שם דף ד' ע"ב דר' יוחנן ס"ל איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ומפרש שם בגמ' טעמא דר' יהושע בן לוי ורבי יוחנן אב"א קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב בשכבך ובקומך. ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה. אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה. משמע דר' יוחנן ס"ל קרא בשכבך ובקומך בק"ש הוא דכתיב. י"ל דמ"ש מקרא אחד דרשו היינו אסמכתא בעלמא תדע דאמר מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה והא תפלה מדרבנן היא. ואפי' להרמב"ם דס"ל תפלה דאורייתא אינו רק פעם אחת ביום. ואם היקש גמור הוא תהוי תפלה של ערבית נמי חובה כמו תפלת השחר ואנן קי"ל תפלת ערבית רשות. ועוד דסמיכת גאולה לתפלה לכו"ע אינו מה"ת. רק מדרמזה דוד בספר תהלים כמו שפי' רש"י שם. א"ו הא דאמר בגמ' מקרא אחד דרשו אינו אלא לאסמכתא בעלמא. וכ"כ המפרשים

ועתה נבא למה שדחה עוד הרא"ש את דברי ר"ת שהביא ראי' מרב דצלי של שבת בערב שבת אלמא דחשיב לילה לענין תפלת ערבית וה"ה לענין ק"ש. וע"ז השיב הרא"ש וז"ל: ומרב דצלי של שבת בערב שבת אינו ראי' דילמא כר' יהושע בן לוי ס"ל דאמר תפלות באמצע תיקנום ושמע הי' קורא אחר צאת הכוכבים. הנה לשון התוס' שם הוא בלשון אחר קצת. וז"ל. וגם ראי' דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם הי' קורא ק"ש. ובאמת יש לתמוה על דבריהם מ"ש ומסתמא הי' קורא ק"ש. דמנ"ל. וכקושיית הרא"ש: