דברי חן חלק א כ

העוסקים בתורה צריכין להפסיק אפי' לתפילה ולכל מצות של תורה וכחנניא מכ"ש כשאינו עוסק בתורה שצריך לקום כל שעה

ונ"ל דר' יוחנן מתפילה הוא דיליף דכמו שצריך לקום ולעמוד בתפילה ב' פעמים ביום היינו שחרית ומנחה אבל ערבית ס"ל לר' יוחנן שהוא רשות ואינו חובה ה"נ בקימה דשני פעמים הוא חייב לעמוד מפני זקן וא"א לחייבו יותר שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים מ"מ רשות הוא ורשאי לקום יותר משתי פעמים ומצוה נמי אית בהו כמו תפילת ערבית שהוא רשות ואינה חובה כ"כ כמו שחרית ומנחה מ"מ מצוה איכא להתפלל ולא עוד אלא דאם התפלל יותר מג' תפילות ג"כ איכא מצוה לר' יוחנן דס"ל בברכות כ"א ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו וה"נ בקימה רשות הויא ומצוה נמי איכא גם יותר מב' פעמים אלא דלחיובי' א"א משום שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים זהו טעמא של ר' יוחנן. אבל ר' אלעזר דס"ל פעם אחת ביום. נ"ל שטעמו דכיון דלאו מצוה מן התורה הוא להתפלל ב' פעמים ביום דמן התורה אינו מחוייב להתפלל רק פעם אחת ביום וכדעת הרמב"ם ז"ל ע"כ אין למילף מתפילה אלא עמידה לפעם אחת ביום דכיון דמצות קימה היא מ"ע מן התורה אין למילף אלא ממ"ע גמורה ועמידה דתפילה כתוב בתורה באברהם אל המקום אשר עמד שם דדריש בברכות כ"ו ע"ב דאין עמידה אלא תפילה שנאמר ויעמד פנחס ויפלל [והטור בסי' צ"ח כתב דתפילה בעי מעומד דומיא דעבודה דצריך מעומד והיינו דבתר דתיקנו תפילות כנגד קרבנות אבל חיוב התפילה דמדאורייתא שהיא רק פעם אחת הלא אינה כנגד קרבן אלא הוא כמו שכתבתי מדכתיב אל המקום אשר עמד שם]. היוצא לנו לדינא דמי שאינו עוסק בתורה חייב לקום כל שעה. ומי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו אינו רשאי לעמוד אלא שחרית וערבית בלבד. אבל מי שתורתו אומנתו בזמן הזה להרמב"ם הרי הוא כרשב"י וחבריו ולהרי"ף הוי כמו אין תורתו אומנתו. זהו לפי הגמ' דילן. והנה מדר' ינאי מוכח דאי לאו משום שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים הי' מחוייב להפסיק מתלמודו כל שעה כדי לקיים מצות קימה. ולכאורה קשה הא קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה. אמנם כיון דמצות קימה היא מצוה שבגופו שא"א לקימה ע"י אחרים צריכין לבטל מת"ת כדדרשינן במו"ק ט' מדכתיב כל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים לא ישוו. ומשני כאן במצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים א"צ לבטל מתורה אלא תיעשה המצוה ע"י אחרים. אבל במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים צריך לבטל מתורה ולעסוק במצוה

ולכאורה יש לשאול לפי מ"ש הר"ן בקדושין ל"ג דכשהתחיל במצוה אע"פ שאפשר לעשותה ע"י אחרים ונזדמנה לו מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגינן בין מצוה למצוה וכן כתב הריטב"א בסוכה כ"ה ע"ש. וקשה הא תורה עכ"פ לא גריע ממצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים שהרי מתורה א"צ להפסיק בשבילה כדילפינן מקרא דכל חפצים לא ישוו בה א"כ למה תגרע תורה בזה שצריכין להפסיק ממנה למצוה שא"א לעשות ע"י אחרים הלא ממצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אינו מפסיק למצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים

ונראה לומר דאף דודאי דעוסק במצוה אפי' קלה פטור מחמורה מ"מ שאני מ"ע דת"ת דכיון דמחוייב לעסוק בה תמיד וכל זמן שעוסק בה עוסק במצוה הוא א"כ לעולם יהי' פטור מכל מצות שבתורה ונמצא שלימודו יהי' שלא לקיים. וכן הוא מפורש בירושלמי ברכות פרק א' ובשבת ריש פרק א' ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב ולית לי' לרשב"י שהלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא כו' נמצינו למדין דה"ט דמתורה צריך להפסיק משום מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים משום דת"ת אין לה קצבה אך מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דבלאו דידי' נמי לא תתבטל א"צ להפסיק. אבל כשעוסק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כיון דיש קצבה לעשייתה ולא תתבטל עי"ז משאר מצות לעולם להכי כשעוסק אפי' בקלה א"צ להפסיק כדי לעשות החמורה ממנה

ועפ"ד הירושלמי יש ליישב הא דלכאורה קשה אהא דרבה במגילה ט"ז גדול ת"ת יותר מכיבוד אב שכל אותן שנים כו' ולכאורה לפי מה דקיי"ל דהיה לפניו מצות כיבוד ומצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים צריך להתעסק במצוה ויניח כבוד אביו לפי שהוא ואביו חייבין במצוה כדאמרינן בקדושין ל"ב וא"כ מאי קמ"ל דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב דכיון דמצות ת"ת היא מצוה שבגופו שא"א לעשותה ע"י אחרים צריך להניח כבוד אב ולעסוק במצוה ואין זה רבותא דת"ח גדול מכיבוד אב עד דצריך למילף לה מיעקב והא בכל מצוה הוא כן שגדולה מכיבוד אב. אולם לפי דברי הירושלמי הנ"ל א"ש דהיינו רבותא דאע"ג דמ"ע של תלמוד תורה אין לה הפסק ויתבטל עי"ז ממצות כיבוד אב לעולם אפ"ה אין צריך להפסיק מת"ת לכיבוד

ובהאי ענינא דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ראיתי להטו"א במגילה שם שהקשה מנלן דגדול ת"ת מכיבוד אב דילמא ת"ת וכיבוד אב שקולין הן ומשו"ה לא נענש יעקב דכיון דשקולין הן אין להניח ולהפסיק זה מפני זה. וכן הרגיש בזה הח"א רש"א. והנה אף דמצד הסברא לכאורה קושי' היא. מ"מ לפי הגמ' דמו"ק ט' הנ"ל לק"מ. דהנה אמר שם הדרו יתבי וקמבעיא להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב כל חפצים לא ישוו בה דאפי' חפצי שמים לא ישוו בה ומשני כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. ופי' רש"י חפצי שמים ישוו בה. כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל ת"ת ועסוק במצוה הרי מוכח בפירוש דאם המצוה שוה לתורה צריך לבטל התורה בשביל עסק המצוה דהא מוקי לקרא דכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו לתורה כשא"א לעשותן ע"י אחרים שצריך לבטל מתורה כדי לעשות המצוה וקרי לה דחפצי שמים דהיינו מצוה ישוו לתורה והרי זה דלא כסברת הטו"א דאם שניהם שווין א"צ להפסיק ולבטל ממה שעוסק בה בשביל האחרת. ונראה דהגמ' ס"ל דכיון דהמצוה שוה לתורה כשא"א לעשותה ע"י אחרים צריך הוא לעשות שתיהן כדי שתהיינה שתיהן בידו ע"כ צריך להפסיק מתורה ולעסוק במצוה ותהיינה בידו מצות לימוד התורה שעסק עד עכשיו והמצוה שעוסק מכאן ולהבא אבל כשלא יפסיק מת"ת לא תהי' בידו אלא מצות ת"ת בלבד. ולפ"ז בת"ת וכיבוד אב כיון שאין צריך לבטל ת"ת בשביל מצות כיבוד אב על כרחך משום דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב דאם היו שקולין ושווין הי' צריך לבטל

הן אמת דעל פי' רש"י דמו"ק יש לכאורה לדקדק דלעולם י"ל כסברת הטו"א וכסברא הפשוטה דבשניהם שווין א"צ להפסיק זה מפני זה והא דכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה לאו דמיירי בעוסק בתורה שצריך להפסיק ממנה כדי לעסוק במצוה אלא דקראי מיירי בעוסק במצוה להפסיק ממנה לת"ת דקרא דדייקינן דחפצי שמים ישוו בה מיירי בעוסק במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים דכיון דמצוה זו שותה לתורה א"צ לבטל ממנה כדי לעסוק בתורה וקרא דכל חפצים לא ישוו בה מיירי בעוסק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דמפסיק ממנה כדי לעסוק בתורה משום דמצות ת"ת גדולה ממצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. ואף דעוסק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אינו מפסיק למצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. י"ל שאני תורה דתנן ות"ת כנגד כולם ע"כ עדיפא ממצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים שצריך להפסיק ממנה כדי לעסוק בתורה. אבל כשעוסק במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים בזה שותה מצוה לת"ת. וכיון דכבר עסוק בה א"צ להפסיק ממנה וכסברת הטו"א דהיכא דשווין וכבר עסוק באחת א"צ להפסיק בשביל האחרת. אלא דלפ"ז יצא לנו דאם כבר עסוק בתורה א"צ להפסיק בשביל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים והרי בירושלמי הנ"ל אמר מי לא מודה רשב"י דמפסיקין לעשות סוכה ולולב כו'. אם כן על כרחך כמו שפי' רש"י ז"ל דקראי מיירי בעוסק בתורה ולענין להפסיק ממנה למצות ומדקאמר בגמ' דחפצי שמים ישוו בה היינו שמבטל מתורה לעשות מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הרי דבשתיהם שווין צריך להפסיק מתורה למצוה כדי שתהיינה שתי המצות בידו ודלא כסברת הטו"א: