דברי חן חלק א יט

מפסיקין לתפילה ומוקמינן לה שם דף י"א דאתאן לד"ת דתניא חברים שעוסקי' בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה הרי דלכבוד שמים אינם מפסיקים מתורתן אלא שחרית וערבית דהיינו לק"ש אבל לא לתפילה הכי נמי קימה שהוא כבוד רבו לא יהא מרובה להפסיק מת"ת יותר משחרית וערבית. ולפ"ז א"ש מה שהשמיט הרי"ף להא דר' ינאי משום דאמר ר' יוחנן בשבת שם לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחאי וחבריו שתורתן אומנתן אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפילה וכיון דקיי"ל כר' יוחנן שם וכן הביא הרי"ף שם בהלכותיו הרי שמפסיק כמה פעמים ביום בין לק"ש ובין לתפילה. א"כ ליתא לדר' ינאי שהרי לכבוד שמים מפסיק הרבה פעמים ביום וה"נ רשאי להפסיק בקימה לכבוד רבו כמה פעמים ביום. ואין להקשות לפי דברינו דר' ינאי בתלמיד העוסק בתורה קמיירי הא דפריך בקדושין שם אר' ינאי מר' שמעון בן אלעזר דדריש מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת וא"א שחרית וערבית בלבד אמאי לא נטרח ומשני דאפ"ה כמה דאפשר לא נטרח הו"ל לשנויי דהא דרשב"א בשאר כל אדם שאינו עוסק בתורה קמיירי שחייב לקום כל שעה שעובר לפניו הזקן וע"ז אמרה תורה דזקן לא יטריח דכתיב זקן ויראת משא"כ ר' ינאי דמיירי בעוסק בתורה י"ל דהגמ' קושטא קמשני ודינא קמ"ל דגם הני שני פעמים שמחוייב התלמיד להפסיק ממשנתו מפני הזקן אפ"ה כמה דאפשר לו לא נטרח

ולכאורה יש להשיב דאין ראי' כלל מהא דר' יוחנן דשבת לנ"ד דז"ל רש"י בשבת אהא דר' יוחנן אבל כגון אנו הואיל ומפסיקין תורתנו לאומנתנו. כל שכן שנפסיק לתפילה הנה מ"ש רש"י כש"כ שנפסיק לתפילה נראה דר"ל דכיון דבעוסק באומנות צריך להפסיק כדי להתפלל כדתנן בברכות ט"ז ע"א האומנין קורין בראש האילן כו' ולתפילה צריכין לירד למטה להתפלל כדאמר בגמ' שם כדקיי"ל להלכה דאפי' עוסקים במלאכת אחרים מפסיקין ומתפללין הרי דמאומנות צריכין להפסיק בשביל תפילה וכיון דאנו מפסיקין מתורתנו בשביל אומנות דגריע מתפילה כש"כ שנפסיק מתורתנו בשביל תפילה והרי זה ק"ו נכון

אולם לענין להפסיק מתורה בשביל קימה מפני ת"ח א"א לומר ק"ו כזה ונימא דכיון דמפסיקין מתורתנו לאומנתנו כש"כ שנפסיק מתורתנו לקימה דעדיפא מאומנות זה אינו דהא לא מצינו דקימה עדיפא מאומנות ואדרבה הא קיי"ל בקדושין ל"ג ע"א דאין בעלי אומנות רשאים לקום מפני ת"ח כשעוסקין במלאכתן וכיון דאומנות עדיפא מקימה לענין זה א"כ י"ל דאף דאנו מפסיקין מתורתנו לאומנתנו מ"מ לקימה א"צ להפסיק. אמנם נראה דהרי"ף אינו מפרש כפי' רש"י דהא דא"ר יוחנן כגון אנו משום דר' יוחנן עסק באומנות דבתענית כ"א משמע דר' יוחנן לא עסק באומנות או במו"מ כלל וכן משמע בירושלמי ומדרש דכד דמך קרו עלי' אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה כו' ע"ש] אלא כגון אנו פי' אף שגם אנו תורתנו אומנתנו מ"מ אינו כ"כ כמו שהי' תורתן אומנתן של רשב"י וחבריו לפי שאנו מפסיקין לכמה דברים שאינם נצרכים כ"כ כש"כ שנפסיק בשביל מצוה כגון תפילה וא"כ הוא הדין דצריכין להפסיק בשביל קימה מפני ת"ח שהוא מצוה

נמצא לפ"מ שפירשנו בדעת הרי"ף יצא לנו דגם הני שתורתן אומנתן בזמננו מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה דלא עדיפי מר' יוחנן משום דא"א לדמות להני דתורתן אומנתן הראשונים כגון רשב"י וחבריו וכן משמע לי דעת השו"ע או"ח סי' ק"ו סעיף ב' שכתב מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחבריו מפסיק לק"ש ולא לתפילה אבל אנו מפסיקים בין לק"ש בין לתפילה דמשמע כגון אנו אף שתורתנו אומנתנו מ"מ כיון דאין אנחנו כגון רבי שמעון ב"י וחבריו מפסיקין כו'. אמנם דעת הרמב"ם נראה שאינו כן שהרי כתב בפרק ו' מהלכות תפלה הלכה ח' מי שהי' עוסק בת"ת והגיע זמן התפילה פוסק ומתפלל ואם היתה תורתו אומנתו ואינו עושה מלאכה כלל והי' עוסק בתורה בשעת תפילתו אינו פוסק שמצות ת"ת גדולה ממצות תפילה עכ"ל. ומדלא הזכיר שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחבריו משמע דגם בזמן הזה כל שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפילה וזה דלא כמו שכתבנו לדעת הרי"ף ז"ל

ומעתה דעת לנבון נקל בהא דפליג הרמב"ם ז"ל על הרי"ף ז"ל במה שהוא לא השמיט דינו של ר' ינאי וכתב בפ"ו מה' ת"ת הלכה ח' וז"ל תלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית בלבד שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים ע"כ. הנה ממה שדקדק הרמב"ם ז"ל להוסיף מלת תמיד מזה נראה בעליל דעתו כמו שפירשנו לדעת הרי"ף ז"ל דר' ינאי בתלמיד העוסק בתורה לפני רבו מיירי ותורתו אומנתו שאינו עושה מלאכה כלל דבכי האי גוונא אינו מפסיק לתפילה אלא לק"ש שהוא כבוד שמים. תלמיד כזה אינו רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית בלבד. ולכך לא השמיט האי דינא משום דס"ל דדין תורתן אומנתן דלפטרו מתפילה נוהג גם בזמן הזה והא דאמר בשבת כגון רשב"י וחבריו הוא לאו דוקא ובזה פליג על הרי"ף ז"ל והב"י בסי' רמ"ב הבין שדעת הרמב"ם בזה כדעת התוס' ע"ש. ומה שנ"ל כתבתי

אחר כתבי זאת מצאתי במרדכי בקדושין [והב"י הביאו בקצרה] וז"ל אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא ערבית ושחרית כתב ר"ב נראה כפי' מורי קרובי דאין ת"ח העוסק בתורה רשאי לעמוד ולבטל מלימודו אלא שחרית וערבית כדאמרינן פרק קמא דשבת כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ע"כ ודברים אלו אינם מובנים כלל דאם מדמינן להא דמפסיקין בין לק"ש בין לתפילה א"כ הול"ל אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית מנחה וערבית על כן נראה שיש כאן ט"ס וחסרון דברים אבל כוונתו נ"ל שהוא כמו שכתבתי לפרש דר' ינאי נקט דינו כמתני' דשבת דחברים העוסקים בתורה אין מפסיקין רק לק"ש משו"ה כגון אנו דמפסיקין בין לק"ש בין לתפילה רשאי ת"ח להפסיק יותר מב' פעמים ביום. ואח"כ האיר ד' עיני ומצאתי בירושלמי סוף בכורים בפרק ג' הלכה ג' א"ר זעירא ר' אחא מפסיק [מתלמודי'] וקאים [מפני זקן] דהוא חשש כהדין דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות שהמה כעוסקין בתורה ממש ע' יו"ד סי' רע"ד ס"ב ובמנחות ל' ע"א תוס' ד"ה ומשה ובתשובת גרע"א סי' ל"ב] מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה ר' חנניא בן עקביה אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר מצותי' של תורה, ובירושלמי ברכות פרק א' א"ר יוחנן כגון אנו שאין אנו עסוקים בת"ת אפי' לתפילה אנו מפסיקין. ואמר שם ר' יוסי קומי ור' ירמי' אתיא דר' יוחנן כר' חנניא בן עקביה דתניא כותבי ספרים כו' ר' חנניא בן עקביה אומר כשם שמפסיקין כו' הרי בפירוש מדמה הירושלמי קימה מפני זקן לתפילה ואם מפסיקין לתפילה מפסיקין ג"כ לקימה. ונראה בדעת הרי"ף דחנניא ות"ק דפליגי בכותבי ספרים תפילין ומזוזות אף שתורתן אומנתן מ"מ כיון שאינם כגון רשב"י וחבריו רק מפסיקין לפעמים מעט לד"א ס"ל לחנניא מפסיקין לתפילה. ורב אחא דפסק כוותי' הרי זה דלא כר' ינאי אבל לדעת הרמב"ם נראה דכותבי ספרים תפילין ומזוזות מחשבי לאין תורתן אומנתן ואפ"ה ס"ל לת"ק דאינן מפסיקין לתפילה היינו בעודם עוסקים במלאכת שמים ולחנניא אפי' בשעה שעוסק במלאכת שמים נמי פוסק ופליגי בפלוגתא דר' אלעזר ואביי בקדושין דלר' אלעזר אין התורה עומדת מפני לומדיה. ואביי לייט עלה. אבל בתורתו אומנתו לכו"ע א"צ להפסיק לדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש

והנה דברי ר' ינאי פירשנו דמיירי בתלמיד העוסק בתורה אמנם ר' יוחנן דירושלמי דאמר עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן פעמים ביום ר"א אומר פעם אחת ביום. א"א לפרש דפליגי בתלמיד העוסק בתורה שהרי סתמא אומר עד כמה אדם ולא אמר עד כמה תלמיד משמע דבסתם אדם קמיירי. ועוד מדפליג ר' אלעזר עלי' ואמר פעם אחת ביום על כרחך בסתם אדם שאינו עוסק בתורה קמיירי דאי בעוסק בתורה הא ס"ל לר"א בקדושין שם דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה א"כ על כרחך ר' יוחנן ור' אלעזר בסתם בני אדם קמיירו וא"כ מאי דעתי' דר' יוחנן דס"ל דרק ב' פעמים מחוייב לקום דאין לומר דמק"ש יליף וכר' ינאי כש"כ דתקשי לר' יוחנן עצמו דהא ס"ל דאפי' חברים