דברי חן חלק א יח

אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל רב אלפס ז"ל לא הביא הא דר' אבהו א"ר ינאי אין ת"ח רשאי כו' משום דמשמע לי' דר' אלעזר דאמר כל ת"ח שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע כו' פליג אדר' ינאי וס"ל דהלכתא כר' אלעזר שלא נתן קצבה וגם ר' עקיבא שבא ולימד את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח השוה מורא החכם למורא שמים ואם אדם מקבל פני שכינה כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא. ולכך סמך רב אשי דברי ר' אלעזר בתר מימרא דר' ינאי לאשמעינן דפליג עלי' ע"כ

ואני תמה מאד על דברי הרא"ש ז"ל דבירושלמי בכורים פרק ג' הלכה ג' איתא עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן סימון בר בא בשם ר' יוחנן פעמים ביום. רבי לעזר אומר פעם אחת ביום. הרי דר' לעזר [דהיינו ר' אלעזר דבבלי כידוע] מיקל עוד יותר מר' ינאי ור' יוחנן דרק פעם אחת ביום צריך לעמוד מפני זקן. וא"כ על כרחך הא דאמר ר' אלעזר כל ת"ח שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע היינו שאינו עומד כל עיקר אפי' פעם אחת. אבל כל שעומד פעם אחת ביום סגי לי'. וכיון דר' אלעזר מיקל יותר מר' ינאי ור' יוחנן א"כ מניין לנו להחמיר יותר מר' ינאי ור' יוחנן. וגם ראיה השני' של הרא"ש ז"ל בדעת הרי"ף דה"ט דליתא לדר' ינאי משום דר' עקיבא השוה מורא החכם למורא שמים ואם אדם מקבל פני שכינה כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא. ג"כ תמוה לי הלא בפרק ד' דאבות שנינו מורא רבך כמורא שמים והיינו מהא דר' עקיבא דדריש את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח. ולדברי הרא"ש ז"ל על כרחך פליג ר' ינאי אהאי סתם משנה. וקשה מאד לומר דר' ינאי שביק סתם משנה דאתיא כר' עקיבא ונקט כשמעון העמסוני דלא דריש את. ועוד דהאיכא גם סתם משנה בערכין י"ד ע"ב כר' עקיבא דתנן שם ושור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר ופי' רש"י שם להא דנקט בשור המועד משום דקנס דעבד לא שייך בתם דכתיב בתם ובעל השור נקי דאמרינן בב"ק מ"ב נקי מדמי עבד כו' והיינו כר' עקיבא דדריש את בשרו להנאת עורו. ובעל השור נקי. נקי מדמי עבד

וסבור הייתי לומר דר' ינאי ס"ל כסתמא דמתניתין דנזיר דף ס"ה ע"ב דס"ל בזב דמשנזקק לזיבה אין בודקין אותו ור"א בברייתא פליג וס"ל בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו. ומפרש בגמ' דבאתין קא מפלגי ר' אליעזר דריש אתין. ורבנן לא דרשי אתין. א"כ הוי סתם משנה זו דלא כר' עקיבא אלא כשמעון העמסוני וגם איכא עוד סתם משנה דלא דרוש אתין והוא בבכורות ה' ע"ב פרה שילדה כו' והיוצא מן הטהור טהור ואמר שם בגמ' ו' ע"ב דר' שמעון אומר גמל גמל ב' פעמים לרבות גמל הנולד מן הפרה. ורבנן ס"ל דגמל גמל לאסור חלבו. ור' שמעון נפקא לי' חלבו מאת הגמל. ורבנן אתים לא דרשי. כדתניא שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין כו' הרי דמתניתין דכל היוצא מטהור טהור על כרחך משום דלא דרשינן אתין, וא"כ י"ל דר' ינאי לא ס"ל כסתם משנה דאבות וסתם משנה דערכין אלא כסתמי דנזיר ובכורות שהוא כשמעון העמסוני אמנם אין זה מספיק לתרץ דברי הרא"ש דאם נאמר דה"ט דר' ינאי דלא ס"ל כסתמא דאבות וערכין משום דסתמי דנזיר ובכורות פליגי והכריע ר' ינאי להלכה כסתמי דנזיר ובכורות דלא דרשי אתין ואת ד' אלהיך תירא אינו לרבות ת"ח משום הכי ס"ל דכבוד ת"ח ומוראו אינו שוה לכבוד ומורא של המקום א"כ איך יכריע הרי"ף ז"ל לפי דעת הרא"ש דלא כמו שהכריע ר' ינאי וכי הרי"ף ז"ל בר פלוגתי' דר' ינאי הוא להכריע דהלכה כהני סתמי דדרשי אתין להיפך מדר' ינאי דהכריע כהני סתמי דלא דרשי אתין

ועוד בלאו הכי א"א לומר לדעת הרא"ש בכוונת הרי"ף דר' ינאי ס"ל כהני סתמי דלא דרשי כלל אתין שהרי הרא"ש בעצמו כתב בבכורות שם אהא דרבנן דאתין לא דרשי כתב וז"ל ויש לדקדק מכאן דהכי הילכתא דלא דרשינן אתין דהלכה כרבנן כו' וקשה מהא דאמר בכתובות ק"ג אשת אב נמי דאורייתא דכתיב את אביך לרבות אשת אביך כו' ונראה לי דהלכה כר' עקיבא דדריש את ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח וכן בכולא הש"ס אמרינן אתין וגמין רבויין. וכל היכא דאמרינן "האי תנא את לא דריש" היינו לדרשא זו כו' הרי מכאן דדעת הרא"ש דכל הני סתמי דרשי אתין והא דאמר בגמרא אתין לא דרשי היינו לדרשא זו. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה איך אפשר לומר דר' ינאי לא ס"ל ככל הני סתמי דדרשי אתין. אלא ע"כ צריכין אנו לאמר דר' ינאי נמי דריש אתין וס"ל ג"כ כר' עקיבא דאת ד' אלהיך תירא לרבות ת"ח אלא דס"ל דמ"מ אינו דומה מורא רבו למורא שמים ממש. ואע"ג דבמורא שמים צריך לעמוד כל שעה אבל מפני מורא רבו א"צ כ"כ, ולפ"ז התנצלות הרא"ש על הרי"ף ז"ל אינו מובן לי. והדרא קושיא לדוכתה למה השמיט הרי"ף הא דר' ינאי

והנה בהא דר' ינאי דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים פי' רש"י שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית [ופירשו המפרשים דהיינו ק"ש] הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית ע"כ. ס"ל לרש"י ז"ל דקריאת פרשת שמע הוי' קבלת פני יוצר. וקשיא לי דא"כ בעמידה הוי לן לקרות את שמע כדאמרינן בסנהדרין תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיים אמר אביי הילכך נימרינהו מעומד. ופי' רש"י אמר אביי הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל. והא ליכא למ"ד דק"ש מעומד דוקא בעי ולא מיושב ע' ברכות י"א דבתפלה הוא דבעי מעומד ולא בק"ש. ואין לומר דר' ינאי אין הכי נמי דמתפלה הוא דיליף ולא מק"ש ואע"ג דתפלה הוא ג' פעמים ביום ס"ל לר' ינאי דתפלת ערבית רשות ואין חיובי תפלה אלא ב' פעמים ביום. א"א לומר כן דהא כתבו התוס' ריש פרק תפלת השחר ועוד באיזו מקומות דגם למ"ד תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם תדע שהרי יעקב אבינו תקנה. ולא קראה רשות אלא שאינה חיוב גמור כ"כ כמו שחרית ומנחה כו' וכן מצינו דרב התפלל תפלת ערבית בברכות כ"ז ע"ב אע"ג דאיהו ס"ל דתפלת ערבית רשות הרי ראי' מכל אלה דגם מאן דאמר רשות צריך להתפלל תפלת ערבית א"כ ליכא למימר דר' ינאי דאמר אין ת"ח רשאי כו' כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים היינו עמידה דתפלה דא"כ הול"ל דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שלשה פעמים א"ו ר' ינאי אק"ש קאמר ואע"ג דבק"ש נמי הא אמר בברכות ס' הנכנס לישן אומר שמע ישראל עד והי' אם שמוע וכדס"ל לר' יהושע בן לוי שם ד' ע"ב דמצוה לקרותו על מטתו הא אמר שם אם ת"ח הוא אינו צריך. והא דפי' רש"י מכבוד שמים שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית. והרי בק"ש אינו מקבל פני יוצרו. לולא דמסתפינא הי' נ"ל דט"ס בפי' רש"י וצ"ל שהרי עול יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית דק"ש הוא קבלת עול מלכות שמים וכדתנן ברכות י"ג ע"א למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ כו' והכי מדמה ר' ינאי דכמו שעול יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית בקריאת פרשת שמע שמקבל עליו בזה עול מלכות שמים לעשות ולקיים את כל מצותיו כן קבלת עול רבו שמראה ע"י קימה שמקבל עולו עליו לעשות לו כל מה שעבד עושה לרבו כדקיי"ל כל מלאכה שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו שזה מראה בקומו מלפניו כלומר הנני עומד ומוכן לעשות כל אשר יצוני רבי. ג"ז לא יהא רשאי אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. ומדמה עמידה של תלמיד מפני רבו שאין בו אמירה וקריאה לקריאה של קבלת עול מלכות שמים דק"ש. כן נראה לפרש לפי פי' רש"י ז"ל

אמנם הרי"ף והרמב"ם ז"ל נ"ל שאינם מפרשים הא דר' ינאי כמו שפי' רש"י ז"ל אלא מפרשים דהא דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית בעוסק בתורה לפני רבו קמיירי וקאמר ר' ינאי דאינו רשאי להפסיק מתלמודו לעמוד בשביל מצות עשה דכבוד רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים שהרי לכבוד שמים אינו מפסיק מתורה אלא שחרית וערבית והיינו כדתנן במתניתין בשבת ט' ע"ב מפסיקין לק"ש ואין