דברי חן חלק א יז

וה"נ כיון דאיכא איסור תחומין ע"כ קרא מוקי אנפשי' דבחול מיירי וצ"ל דס"ל לר"ח דסברא פשוטה שאם ע"י ריחוקו של משה מן המחנה תהי' מניעה שלא יוכלו מבקשי תורה והוראה מפי משה לבא אליו בשבת לא הי' מרחיק אהלו שהרי לא ע"פ הדבור נטה אהלו מחוץ למחנה ע' ברכות ס"ג א"ו שגם בשבת הי' יכול לבא כל מבקש ד' לאהלו ושפיר מקשה. אך אכתי יש לשאול דלמא לעולם כל מבקש ד' יצא גו' בחול ולא בשבת וכ"ת הא איכא ביטול במניעת הוראת או"ה בשבת. י"ל כיון שהיו אסורין לבא אצל משה בשבת משום איסור תחומין היו מורין ת"ח שבישראל תלמידי משה רבינו שבמחנה ותורה והוראה בקשו מפיהם וא"כ אכתי מאי מקשה ר"ח א"ו דגם כשאסור לילך עד הרב מצד איסור תחומין אסור לתלמיד להורות ומקרי מורה הלכה בפני רבו ונפשטה שאלתך

אמנם יש לדחות לפי מ"ש בירושלמי שם לעיל מיני' ומשה יקח את האהל כמה הוה רחוק ר' יצחק אמר מיל ויליף לה ר' יהודה במדרש שיר השירים על פסוק סמכוני באשישות נאמר כאן הרחק ונאמר להלן ביהושע אך רחוק יהי' ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה מה שם אלפים אף כאן אלפים והא דיהושע שצוה שלא ירחיקו יותר מאלפים מפרש בספרי כדי שיהיו יכולים לבא בשבת לפני הארון א"כ מסתמא משה רבינו נמי שהרחיק א"ע במדה ההיא ג"כ טעמא כדי שיוכלו לבא אצלו בשבת וא"כ ר"ח שפיר מקשה האיך היו יוצאין לבית מדרשו של משה בשבת דאין לומר דבשבת אה"נ דלא הלכו דא"כ ל"ל למשה לצמצם רחוקו מן המחנה שיעור מיל שהוא תחום שבת ולא יותר א"ו הלכו כל המחנה כד' אמות כמו בעיר והי' להם תועלת מה שמשה לא הרחיק א"ע מקצה המחנה יותר מאלפים כדי שיוכלו לבא אצלו גם בשבת. אבל אם מודדין לכל אחד במחנה מפתח ביתו ולא יכלו לילך בשבת גם במחנה גופא חוץ לתחומו וקרא דכל מבקש ד' בחול מיירי. אכתי למאי כיון משה רבינו להרחיק עצמו אלפים באמה כמדת תחום שבת אם לא שיבואו אליו גם בשבת. והשתא אין עוד ראי' מכאן כלל די"ל דאם היו אסורין לילך בשבת אצל משה אה"נ דתלמידיו היו מורין הוראה אבל כיון שהיו רשאין לילך אצל משה היו אסורין להורות

אמנם ראיתי בריטב"א עירובין נ"ה אהא דמתיב ר"ח איך הלכו לפנות לאחוריהם וז"ל קושיא למ"ד תחומין דאורייתא דמתניתין ד"ה הוא. ולפי שיטת הירושלמי דסובר דכל ג' פרסאות לד"ה דאורייתא קושיין לד"ה ע"כ. אמנם לי נראה דקושיית ר"ח ע"כ לאו אליבא דמ"ד תחומין דאורייתא הוא. וכן קושיית אסי דירושלמי רק דקושייתם גם לדידן דס"ל דתחומין דרבנן. דהנה קשיא לי מאי מקשה רב חסדא מהא דאיך היו יוצאין לפנות דלמא שאני התם דכתיב ויד תהי' לך גו' ויצאת שמה חוץ גו' וחשבוהו כל מוני המצות למ"ע לכל הולכי מחנה ואם עבר ופנה א"ע במחנה עבר אמ"ע דויד תהי' לך גו' והי' מחניך קדוש ועל ל"ת דולא יראה בך ערות דבר שכתב הרשב"א והרא"ה בחינוך דקאי גם על לכלוך מקום המחנות, ועוד שעונשו גדול מאד שגורם לשכינה שתסתלק כמו שאמר ושב מאחריך. ע"כ דחי ל"ת דאל יצא איש ממקומו

ונ"ל לתרץ דהנה ביומא ע"ה ס"ל לר"ע לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל א"ל צאו וא"ל לעקיבא טעית כו' אלא מה אני מקיים לחם אבירים גו' לחם שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהי' לך גו' דברים שתגרי עכומ"ז מוכרים להם. ונראה פשוט דהא דמקשה ר' ישמעאל לנפשי' מקרא דויתד תהי' לך גו' ולא מקשה לר"ע משום דלר"ע לא קשיא מידי דנהי דהוי לחם שמה"ש אוכלין אותו בשמים מ"מ כשירד המן למטה לארץ נתגשם עד שהוצרכו ליתד כמו שמצינו במלאכים דאברהם למ"ד ויאכלו ממש כמו"ש המפרשים ורק לדברי עצמו מקשה ר' ישמעאל כיון דנבלע המן באברים יתד למה ומשני לדברים שתגרי עכומ"ז מוכרין להם ולפ"ז י"ל דר"ח הכי קשיא לי' האיך היו נפנין דאין לומר משום דחמיר איסורא דפנוי במחנה ודחי איסורא דתחומין הלא הי' אפשר לקיים שניהם דלא הו"ל לקנות מתגרי עכומ"ז כדי שלא יצטרכו לעבור אאיסור תחומין והלא לא הי' חסר להם דבר גם במן ואדמזהר להו קרא ויתד תהי' לך עדיפא הו"ל לאזהורינהו שלא יאכלו ממה שתגרי עכומ"ז מוכרים להם כדי שלא יעברו על איסור תחומין א"ו גם כשאכלו לא הוצרכו עי"ז לעבור אאיסור תורה. כן נ"ל קושיית ר"ח ואסי. לפ"ז נדחה מ"ש הריטב"א דקושיית ר"ח הוא רק למ"ד תחומין דאורייתא שהרי א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה ר"ח דלמא היו רשאין לילך לפנות חוץ לתחום משום עשה ול"ת כנ"ל ואין לומר דקושייתו הוא דלא הו"ל לאכול ממה שתגרי עכומ"ז מוכרין להם שהרי אנן לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא קיימינן ואיהו הא ס"ל ביומא דבשביל המן עצמו הוצרכו ליתד א"כ מאי מקשה דממנ"פ לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא י"ל דבשבת יצאו חוץ משום עשה ול"ת דחמירא ולר' ישמעאל דס"ל דאכלו מה שתגרי עכומ"ז מוכרים להם ג"כ לא קשיא מידי על ר"ה דבבלי ורב דירושלמי דס"ל דמודדין מפתח אהליהם דר' ישמעאל י"ל דס"ל תחומין דרבנן ושפיר היו יכולין בימי משה לילך לכל מקום שרצו דעדיין לא נאסר להם מדרבנן משא"כ רב ור"ה דמיירו לדידן והדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה ר"ח ואסי. אע"כ צ"ל דקושייתם היא משום דס"ל כשיטת הירושלמי דשלש פרסאות לכו"ע הוי' דאורייתא ובהא דלחם אבירים ס"ל כר' ישמעאל דא"ל לר"ע טעית וע"כ ויתד תהי' לך למה שתגרי עכומ"ז מוכרים ושפיר מקשי דלא הו"ל לקנות מתגרי עכומ"ז כדי שיצטרכו לעבור עי"ז אאיסור תחומין וכיון דקושיית אסי בירושלמי אליבא דכו"ע אף אי תחומין דאלפים דרבנן מסתמא קושיית ר"ח דבתרי' ג"כ אליבא דכו"ע דאל"כ הו"ל להירושלמי לסדר קושיית ר"ח קודם קושיית אסי א"כ ליכא למימר דקושייתו דע"כ קרא דכל מבקש ד' יצא אפי' בשבת מדהרחיק א"ע תחום שבת מצומצם כיון דבלא"ה היו יכולים לילך אל משה בשבת כיון דאלפים אינו דאורייתא כלל והא דיליף ר' יהודה גז"ש דהרחיק אהלו תחום שבת ר"י לשיטתו אזיל דס"ל בעירובין בפ"ג ורא"ש שם בפ"ד דתחומין דאלפים דאורייתא. אבל אנן לא קיי"ל כן. וע"כ צ"ל דקושיית ר"ח ממה שהלכו כל המחנה שהי' שלש פרסאות דזה אסור לכו"ע דאם איתא שלא הלכו בשבת לא הו"ל להרחיק א"ע מן המחנה כלל כדי שלא יגרום עי"ז ביטול תורה ומניעת הוראת או"ה לכל מבקשי ד' מה שבקצה השנית של המחנה והדרא ההוכחה הנ"ל לדוכתה ונפשט ספקתך

ממוצא דברינו שהוכחנו דקושיית ר"ח ע"כ משום דס"ל דאפי' למ"ד תחום שבת דאלפים דרבנן הוא מ"מ י"ב מיל כמחנה ישראל הוי דאורייתא א"כ יש הוכחה מכאן דגם תלמודין שלנו ס"ל כהירושלמי בענין י"ב מיל דמחוור הוא וכן רבא דמשני שאני דגלי מדבר כו' מוכח דס"ל ג"כ כר"ח בהא הרי מכאן סייעתא גדולה להרמב"ם שפסק די"ב מיל הוי דאורייתא. והשיגו עליו דזה הוא לפי שיטת הירושלמי אבל לא ע"פ שיטת תלמודא דילן דלפמ"ש רב חסדא ורבא דתלמודא דידן נמי ס"ל כן ולקמן בדיני תפלה סי' ט"ז אכתוב בס"ד דרבא אזיל לשיטתי' במקום אחר. וע' במה"פ בעירובין שם שקדמני בזה קצת אבל אין דבריו מדוקדקים כלל למעיין: סימן ה דיני תלמוד תורה מה ששאלת ממני עד כמה פעמים ביום אדם מחויב לעמוד מפני תלמיד חכם, ובשו"ע לא מצאת גילוי לדין זה

תשובה. תמיהני עליך הלא מפורש הוא ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ז בהגה שם יש אומרים דאין אדם חייב לעמוד לפני רבו רק שחרית וערבית. ואולי כוונתך דבדברי המחבר לא מצאת דין זה. ונ"ל דבכוונה השמיט המחבר דין זה אף שהוא מטור בשם הרמב"ם. ומקורו מקדושין ל"ג ע"ב משום דאזיל בשיטת הרי"ף שגם הוא השמיט האי דינא משמע דס"ל להרי"ף דחייבין לעמוד מפני ת"ח כל שעה ולא שחרית וערבית בלבד. ונבא לבאר שורש מחלוקת הרמב"ם עם הרי"ף דהנה בקדושין שם אמר ר' אייבו [וי"ג ר' אבהו] אמר ר' ינאי