דברי חן חלק א טו

דרב גופי' שנה אח"כ לתלמידיו ליטעום אלא דרב יהודה לא שמע רק מה שפסק רב הלכה למעשה ואמר לאכול כלום. וא"ש: אחיך הדו"ש חיים נאטענזאהן: פיקעלין ערב שבועות תרנ"ב לפ"ק. סימן ג דיני תלמוד תורה לאחי יקירי החו"ב מהור"ר שרגא פייביל נ"י

אשר שאלת ממני אחי יקירי אם יש לסמוך למעשה על מ"ש התוס' בעירובין ס"ה דבלילות הקצרים כגון בתקופת תמוז לא איברי ליליא אלא לשינתא וא"צ לקבוע בהן עת לת"ת

תשובה. למעשה אנו אין לנו אלא דברי השו"ע ביו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"ג והמה דברי הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה י"ג שכתב מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחד מהן בשינה כו' אלא בת"ת ודברי חכמה ע"כ. וכתב שם הש"ך בשם הפרישה דמ"ש כל לילותיו הוא כמשמעו דאפי' בלילי תקופת תמוז הקצרים ג"כ ילמוד מעט. ומ"ש בעירובין לא איברי לילה אלא לשינתא ומוקי לה בתוס' בלילי תקופת תמוז ר"ל דאז יהי' לו עיקר הלילה לשינה כו' עכ"ד. אלא שאני תמה על דברי הפרישה למה נדחק לפרש כן דברי התוס' שהרי בשלהי תענית תניא ר"א הגדול אומר מט"ו ואילך כו' מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף כו' ופי' רש"י מכאן ואילך מט"ו באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים כו' משמע דבלילות הקצרים עד ט"ו באב אינו עוסק בתורה כלל בלילות. וכ"כ הרשב"ם בב"ב קכ"א ע"ב מט"ו באב כו' שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה משמע דבלילות הקצרים אין צריך ללמוד אפי' מעט. ועוד דאם איתא דגם בלילות הקצרים צריכין ללמוד מעט א"כ מאי דוחקא לפרש דמוסיף יוסיף שמוסיף מהלילה על לימוד היום עדיפא ה"ל לפרש דמוסיף ללמוד בלילה על לימודו שלמד עד עכשיו בלילה. א"ו משמע דבלילות הקצרים אינו לומד כלל בלילה ודברי התוס' בעירובין כפשוטן אלא דאכתי צריכין לדברי הפרישה לפ"מ דמשמע מדברי הרמב"ם שכתב ולא יאבד אפי' לילה אחת כו' דאפי' בלילי תקופת תמוז צריך לקבוע עת לתלמוד תורה א"כ תקשה עליו מר"י בעירובין דלא איברי ליליא אלא לשינתא ובשלמא מהא דתענית לא קשיא די"ל דמוסיף יוסיף היינו מי שמוסיף ללמוד יותר בלילה ממה שלמד בלילה עד עכשיו וכמוש"ל אך מר"י קשיא וע"ז צריכין לומר דמ"ש לא איברי לילה אלא לשינתא דר"ל עיקר הלילה אבל מעט עכ"פ ילמוד

אולם בכ"ז נ"ל דאין אנו צריכין לדברי הפרישה די"ל דדברי התוס' בעירובין כפשוטן ואזיל כפי' רש"י ורשב"ם שפירשו דמוסיף יוסיף שמוסיף של לילה על של יום ולא תקשה על הרמב"ם והמחבר מברייתא זו דתנא ר"א הגדול. די"ל שהרמב"ם ז"ל מקורו ממדרש רבה פרשת כי תשא על פסוק ויהי שם עם ד' גו' לחם לא אכל כו' אבל מלחמה של תורה אכל כו' והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. ולמה הי' עושה כך ללמד את ישראל שיהיו יגעים בתורה ביום ובלילה רבנן אמרי ביום ובלילה [למד עמו הקב"ה] שנאמר ויהי שם עם ד' גו' לכך התקינו חכמים שיהיו משנין מלמדי משנה לתינוקות] יושבין בבוקר ובערב שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה גו' עכ"ל המדרש. והנה מסוף דברי המדרש הזה לקח הרמב"ם דבריו בהלכות ת"ת פרק ב' הלכה ב' שכתב ויושב [המלמד] ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה וכ"ה ביו"ד סימן רמ"ה סעיף י"א וכל נו"כ לא הראו מקורו. והמ"ע כתב לפי דעתי פסק זה ממ"ש באבות [דמוסיף יסיף] ודלא מוסיף כו' ואם יש לו ראיה אחרת לא ידענו עכ"ל. וע' בהגר"א ביו"ד שם. אך לדעתי ברור הוא שהמה דברי המדרש רבה ממש ומפרש הרמב"ם דמ"ש יושבין בבוקר ר"ל אפי' בבוקר דאז שינה של שחרית גוברת וכ"ש שארית היום שמלמדם וז"ש יושב ומלמדם כל היום. ומ"ש במדרש בערב הוא דוקא בערב וז"ש הרמב"ם ומקצת מן הלילה ומ"ש כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה זהו סוף דברי המדרש שמסיים בטעמו שנאמר לא ימוש גו' וסמיך אסיפא דקרא דכתיב והגית בו יומם ולילה

ועתה אומר אני דמתחילת דברי המדרש שאמר ולמה הי' עושה כך ללמד את ישראל שיהיו יגעין בתורה ביום ובלילה לקח הרמב"ם מ"ש ולא יאבד אפי' לילה אחת בשינה כו' אפילו לילות הקצרים כגון דתקופת תמוז דכיון דממשה למדין והרי משה כלו לו הארבעים יום הראשונים בי"ז בתמוז שאז ירד מהר סיני ושבר הלוחות כידוע נמצא שבמשך מ' יום שהיה בהר ולמד גם בלילה היה בכללן גם הלילות היותר קצרים וש"מ שגם בהם צריך ליגע בתורה עכ"פ קצת. ואין לומר דשאני משה דאפשר דהי' סגי לי' בלי שינה כלל והי' אפשר לו לעסוק בתורה גם בלילות הקצרים משא"כ לדידן דא"כ כל עיקר לא מצינו למילף ממשה ומדכתבה תורה הא דויהי שם גו' מ' יום ומ' לילה למילף ממנו כמו"ש במדרש ממילא ילפינן מיני' אפי' בלילות הקצרים ג"כ. וע' באדרת אלי' להגר"א פרשת תשא ל"ג. נמצינו למידין דאיכא פלוגתא בזה בין המדרש ובין הברייתא דר"א הגדול

ויש לתמוה על הרמ"א שם בהגהותיו ע"ד המחבר שכתב ולא יאבד אפי' אחת מהם כו' וז"ל ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך כו' והוא מהך דב"ב ותענית והמה דברים שסותרים למ"ש המחבר בשם הרמב"ם. וה"ל לומר וי"א כו'

ונ"ל דמחלוקתם תליא בהא דמנחות צ"ט ע"ב דאמר ר' אמי מדבריו של ר' יוסי נלמד דאפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש גו' אמר ר' יוחנן משום רשב"י אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים שמטף לא ימוש גו' דרב יהודה דעירובין וברייתא דר"א הגדול דב"ב ס"ל כר' יוחנן משום רשב"י דבק"ש כבר קיים מצות לא ימוש והגית בו יומם ולילה משו"ה ס"ל דבלילות הקצרים א"צ לקבוע בהן עת לת"ת, אבל המדרש ס"ל דבק"ש לא קיים מצות והגית אלא צריך פרק אחד וכיוצ"ב מלבד זה והרמב"ם לטעמי' שכתב בהלכות ת"ת פרק א' הלכה ח' כל איש מישראל חייב בת"ת כו' וחייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה כו'. הרי דס"ל דבק"ש אינו יוצא י"ח ת"ת משו"ה כתב ולא יאבד אפי' לילה אחת בשינה וי"ל דהתוס' אינם חולקין על הרמב"ם לדינא

אמנם עיקרן של מחלוקת דר' אמי ור' יוחנן דמנחות כבר כתבתי במק"א לקמן סי' ח'] דתליא בק"ש אי דאורייתא או דרבנן דלמ"ד ק"ש דרבנן וקרא דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב היינו שלא אמרה תורה דווקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכ"מ שירצה ואין זמן קבוע לזה דמ"ש בשכבך ובקומך גו' ר"ל שאין לך שעה שאתה פטור מת"ת ומה שאנו קורין דוקא זאת הפרשה הוא מדרבנן ומ"ד ק"ש דאורייתא ס"ל דמה"ת מחויב לקרא פרשת שמע דוקא ואינו יוצא י"ח בשאר ד"ת שירצה הוא ולפ"ז נראה פשוט דלמ"ד ק"ש דאורייתא ואינו יוצא י"ח ק"ש בשאר ד"ת מלבד ק"ש ה"ה שאינו יוצא בק"ש מצות ת"ת שמחוייב ועומד מקרא דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם דאתא למצות ת"ת כדאמר בקדושין כ"ט ע"ב וכדכתב הרמב"ם במנין המצות שלו וביד החזקה משום דשתי מצות חלוקות הן מצות קריאה בשכיבה וקימה הוא דוקא פרשת שמע ואינו יוצא י"ח בשאר ד"ת ומצות ולמדתם אותם גו' הוא יוצא בכל ד"ת שלבו חפץ וא"צ דוקא בזמן שכיבה וקימה אך למ"ד ק"ש דרבנן וקרא דבשכבך ובקומך בד"ת כתיב דהיינו מ"ע דת"ת דנפקא לן מקרא דולמדתם אותם אלא דבהאי קרא לא איתפרש לן זמן הלימוד אימתי ע"ז אתא קרא דבשכבך ובקומך וקרא דד"ק לא ימוש גו' והגית בו יומם ולילה שאין אתה פטור ממנה בשום זמן אלא בשעת הדחק וכמו"ש בתשובה סימן

ויצא לנו לפ"ז דלמ"ד ק"ש דאורייתא אינו יוצא בק"ש מצות לא ימוש והגית בו יומם ולילה שנאמר על לימוד ת"ת כיון שמצות חלוקות הן. ונהי דפרשת שמע נמי דברי תורה היא ויכול לצאת בה י"ח ת"ת היינו שלא בזמן שכיבה וקימה אבל בזמן שכיבה