דברי חן חלק א קמד

רש"י ז"ל לפרש המקרא שיסבור דווקא כשמואל מה שרבים חולקים עליו ועוד יש לדקדק הני דפליגי אדשמואל מאי קעבדי בקרא דדריש ר' יודן מיתורא דכי טבת הנה חסר כתיב אלו הבתולות ויקחו להם נשים אלו א"א כמפורש בב"ר שם

ע"כ נ"ל לומר דבר חדש בזה דאף דקיי"ל דבב"נ עכומ"ז נערה המאורסה ונכנסה לחופה אין להם שיתחייבו עלייהו משום א"א. מ"מ לא גרע ממי שקונה קרקע בהמה ומטלטלין וכשבא אחר ומשתמש ונהנה בהן שלא ברצון הבעלים הרי זה גזל גמור ובעכומ"ז בכה"ג חייב עלה מיתה וה"נ כשקנה העכומ"ז בכספו אשה לאישות לא גרע מקנין ש"ד שקנה בכספו דנקנית לו מדין ממון עכ"פ וכשמתמש בה אחר שלא בידיעתו ומכ"ש כשנפגמה על ידו ונפחתה מכספה חייב עלה מטעם גזל. והא דאמרינן דנערה המאורסה ונכנסה לחופה אין להם היינו להתחייב משום א"א אבל עכ"פ מידי גזל לא יצא. ונפ"מ דאי מטעם גזל אינו אסור רק שלא ברשות הבעלים דהיינו האיש והאשה. אבל כשהיא משום א"א אפי' ברצון שניהם נמי אסור וחייב עלה. וכה"ג כתב הרמב"ם בפ' ט' מהלכות מלכים הלכה י"ד דמשו"ה נתחייבו בעלי שכם הריגה על דינה לפי שהוא גזל והמה לא דנוהו ע"ז כמו כן אומר אני בנערה מאורסה לאיש. דכמו שיש בנערה גזל משום אביה כמו כן יש במאורסה גזל משום הבעל דמ"ש. ולפ"ז א"ש בפשוט דרש דר' יודן דאמר כי טבת הנה לאחר שהכניסוה לחופה נכנס הגדול ובועלה כו' דמשמע דאפי' בע"כ שהרי קרא מסיים מכל אשר בחרו דמשמע דאפי' שלא ברצון בעליהן. וא"כ נהי דמשום א"א ליכא עכ"פ משום גזל איכא ובב"נ עכומ"ז בתרווייהו איכא חיוב מיתה ושפיר קחשיב קרא הני עובדי דנתחייבו מבול עלייהו בהדי הדדי

ולפ"ז מתורץ על נכון קושיית תוס' דסנהדרין וב"ב שהקשו הא דחשיב בעבירות עשו שבא על נערה המאורסה והא בב"נ עכומ"ז אין חייבין עלה. ודחקו לומר דקחשיב לה רק משום שהוא דבר מכוער אבל לפמ"ש פשוט דקחשיב לה בעבירה שחייב עלה מיתה דהיינו גזל לפי שבע"כ היתה כדיליף בגמ' שם הכא כתיב ויבא עשו מן השדה והתם כתיב כי בשדה מצאה והתם בע"כ הי' כדכתיב צעקה הנערה גו'. ועפ"ז מדוקדק מאד מה דמייתי בגמ' ילפותא דשדה דעשו מן השדה דנערה המאורסה דכתיב גבה כי בשדה גו' ולא מייתי מן בשדה דכתיב שם בנערה המאורסה ברישא דענינא ואם בשדה ימצא איש גו'. דלדברינו מדוייק מאד דאי הוי יליף מרישא דענינא אף דמזה שפיר נוכל למילף בגז"ש דבעשו נמי בנערה המאורסה קמיירי מ"מ אכתי לא הוי מוכח מזה דקעבר עבירה דאולי ברצון המאורסה והארוס הוא דקעביד משו"ה מייתי בגמ' קרא דכי בשדה מצאה דקרא קאמר טעמא דמשו"ה אין לנערה חטא מות דכיון דבשדה מצאה מסתמא צעקה הנערה גו' והי' הדבר באונס שלה וקמ"ל קרא דסתם שדה הוא באונס ובע"כ של נערה וא"כ בעשו דכתיב נמי שדה מסתמא באונס ובע"כ הוי' וא"כ מתחייב הי' עלי' משום גזל. ולפ"ז הא דהקשה הרא"ם על דרשא דר' יודן מקדושין י"ג שפיר יש לתרץ השתא כמו שתירץ הגור אריה דבמבול לא הולידו בנים מנשי חבריהון לפי שלא הי' רק זנות בעלמא ורוב בעילות הי' מהבעל כמוש"ל. אך לשמואל גם במבול הולידו בנים באיסור א"א וע"כ לדידי' לא ס"ל הא דר' יוחנן דקדושין שהי' קשים עבירות שלהם יותר מדור המבול. והא דבמבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים צ"ל מטעם אחר

ונ"ל דהנה רש"י פירש על פסוק כי השחית כל בשר אפי' בהמה וחי' ועוף נזקקין לשאינן מינן, וכתב הרא"ם שם דדבריו הם במדרש בשם ר' עזרי' הכל קלקלו מעשיהם הכלב הולך כו' הה"ד כי השחית כל בשר ולא נאמר כל אדם והיינו כפי' הראשון שכתב רש"י סוף פרשת בראשית דמה"ט אמר ד' אמחה גו' מאדם עד בהמה גו' שאף הם השחיתו דרכם [ואף דלאו בני מצוה ואזהרה הם מ"מ כיון שקלקלו והשחיתו דרכם ושינו סדרי יוצר בראשית ראוין לכלי'] והא דאמר ר' יוחנן בסנהדרין ק"ח כי השחית כל בשר גו' מלמד שהרביעו בהמה על חיה כו' ופריך התם אם אדם חטא בהמה מה חטאה אמר הקב"ה כלום בראתי בהמה וחי' אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחי' ל"ל הוא לפי לשון השני שכתב שם רש"י ד"א הכל נברא בשביל האדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו. עכ"ד. והנה כתיב כל אשר בחרבה מתו ודרשו חז"ל ולא דגים שבים והביא זה רש"י ז"ל וכתב עלה הרא"ם דצ"ל הטעם לפי שהם לא השחיתו את דרכם והכי דייק קרא את דרכו על הארץ ולא מה שבמים. ש"ח] לפ"ז נ"ל דר' יוחנן דאמר בקדושין וקשים לעולם יותר מדור המבול שבדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים כו' לטעמי' אזיל דס"ל דעונשם של בהמה חי' ועוף במבול הי' בשביל האדם שהאדם הוא שעשה עבירה על ידם שהרביעם אבל המה מעצמם לא השחיתו את דרכם שיהיו ראויים לכליה מצד עצמן אלא דכיון דהכל נברא בשביל האדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו כפי' רש"י. וא"כ קשיא מ"ט כל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואי משום שהם לא השחיתו דרכם הלא גם שארי בע"ח נמי לא השחיתו דרכם מעצמן אלא ע"י האדם שאנסם ואם אדם חטא כו' וע"כ דנענשו בשביל האדם שחטא א"כ דגים נמי מ"ט שיירם. ובע"כ צ"ל דחטא דור המבול לא הגיע כ"כ למרום קיצו דאף דהי' שם זנות לא הי' רק באקראי בעלמא ולא הולידו בנים מנשי חבריהון משו"ה נשתיירו דגים עכ"פ משא"כ בהא דהושע שנאמר לאסוף כל הברואים בשביל האדם ואפי' דגים שבים נמי משום שהגיע חטאם למעלה ראש ע"י דיינין שלא היו בקיאים בטיב גיטין וקדושין והולידו על ידם גם בנים מנשי חבריהון וכדכתיב פרצו כו'. אמנם מאן דס"ל דהא דנענשו במבול לא הי' בשביל האדם רק בשביל שהם עצמן השחיתו את דרכם. ולפ"ז לא קשיא מידי מ"ט בהא דהושע יאספו אפי' דגים שבים ובמבול לא נגזרה על דגים די"ל אף שבדור המבול נמי הולידו בנים מנשי חבריהון וכדעת שמואל הנ"ל. מ"מ לא מתו הדגים לפי שהן לא השחיתו את דרכן משו"ה לא מתו. משא"כ בהא דהושע דכל עיקר העונש הי' שם רק בשביל האדם א"כ דגים שבים נמי יאספו כנ"ל. וע' ב"ק נ"ה ע"א תוס' ד"ה המרביע

נשובה להנ"ל דנראה לי דעיקר חטאם של דור המבול מ"ש כי טבת הנה הי' חטא של גזל. ולפ"ז א"ש ונכון מאד מ"ש רש"י בפ' וישלח כי נבלה עשה גו' וכן לא יעשה ופי' רש"י לענות את הבתולות שהאומות גדרו עצמן מן העריות ע"י המבול. משמע מינה דהאי עובדא דדינה הי' כעובדי דדור המבול וכיון שלדעת הרמב"ם שכתבנו לעיל הי' החטא של שכם בדינה משום גזל. א"כ ה"נ בדור המבול שאמר ר' יודן כי טובות הנה היינו הבתולות ע"כ משום גזל קאמר

ולפמ"ש א"ש מה שאמר ר' יוחנן בסנהדרין ק"ח בא וראה כמה גדול כחה של גזל שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גז"ד אלא על הגזל שנאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס גו'. ולכאורה יש להקשות דאם עבירה זו של גזל חמורה מכל שאר עבירות אפי' של עריות א"כ בסוף פרשת בראשית דקחשיב עבירות שלהן בעריות מ"ט לא חשיב נמי גזל בהדייהו ועוד הקשו המפרשים דרש"י פי' קץ כל בשר כ"מ שאתה מוצא זנות כו' משמע דבשביל זנות נגזרה עליהן כלי' ונדחקו המפרשים בזה אולם לפי מ"ש א"ש דלר' יוחנן דס"ל בקדושין דבדור המבול לא פרצו כ"כ להוליד בנים מנשי חבריהון א"כ ע"כ צ"ל דהא דכתיב כי טובת הנה המה הבתולות וכפי' רש"י משום דה"ל גזל במה שבא הגדול ובעלה בע"כ והרי לפ"ז קחשיב גזל, ולשמואל צ"ל דתרתי הוי להו הגדול שבא עלי' בע"כ הי' בידו חטא של גזל. וההוא שכנסה אח"כ לאשה הי' בידו חטא של א"א. ומ"מ אליבא דכו"ע לא נחתם גז"ד אלא על הגזל, וטעמא נ"ל דבב"מ נ"ט אמר ר' אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל ועכומ"ז אונאה דכתיב ובידו אנך. גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד עכומ"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד ופי' רש"י על פני לפני ואין מחיצה בינו לבין העבירה ונ"ל שזהו שהכתוב אומר קץ כל בשר דהיינו המקטרג כמו"ש הזוהר. בא לפני היינו לפנים מן הפרגוד. ומפרש למה יש לו רשות לכנס כ"כ לפנים מהמחיצה. כי מלאה הארץ חמס מפניהם ולפני מקטרג אחמס וגזל הא אין הפרגוד ננעל ונ"ל דע"פ הגמ' דב"מ הנ"ל א"ש בפשוט מ"ש לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. ודברי רש"י ידועים