דברי חן חלק א קמה

אך לפי מ"ש א"ש בפשוט דבחטא של עכומ"ז נמי אין הפרגוד ננעל מדכתיב העם גו' על פני. וז"ש לא יהי' לך אלהים אחרים שעבירה זו תיכף תבא על פני לפנים מהפרגוד וכמו"ש העם המכעיסים אותי על פני

והנה על פי' רש"י הנ"ל שכתב וכן לא יעשה לענות הבתולות לפי שהאומות גדרו עצמן כו' הקשה הגור ארי' דא"כ למה מדייק הכתוב לומר כי נבלה עשה בישראל לא הול"ל רק כי נבלה עשה. ומזה משמע כפי' הרמב"ן דוכן לא יעשה נמשך עם בישראל. ור"ל וכן לא יעשה בישראל ע"כ תוכן דבריו. ותמיהני איך רצו לדחות דברי רש"י ז"ל והמה דברי הב"ר שם. ונ"ל דקושייתו לא קשיא מידי. דהנה קיי"ל בחו"מ סימן שנ"ט אסור לגזול אפי' על מנת לשלם דבר יפה ממנו כשאין התשלומין בעין. אבל כשהתשלומין בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא לו ויזכה כו' ומקורו מרא"ש ב"ק ס' דמותר לקחת גדישין של שעורים ולזכות להם גדישין של עדשים דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי. והנה הכא בדינה האיסור הי' משום גזל כדכתב הרמב"ם. ולכאורה לא הי' כאן איסור גזל כלל, שהרי יעקב הי' גר בארץ אין לו נחלת שדה וכרם קבוע ומתהלך מגוי אל גוי באין מרגוע ושכם הוא בן חמור נשיא הארץ מלך על עיירות רבות ומי מאנשי הארץ לא ירצה להתחתן בנשיא הארץ. והשתא בשלמא אם הי' אחד מאנשי הארץ הגרים שם כמו יעקב אנס את בת יעקב הי' בזה גזל דה"ל כמו מחליף שעורים על שעורים כיון שהם שווין אין זה זכות ואסור להחליף ואית בי' משום גזל אבל הכא שבן הנשיא אנסה והוא מזומן לקחתה לו לאשה א"כ ה"ה כמו המחליף שעורים בעדשים כיון שיפה ממה שלוקח ומזומן התשלומין בעין ודאי זכות הוא לו. ונ"ל שזהו שכתוב וידבר על לב הנערה ופי' רש"י דברים המתיישבים על הלב ראי אביך בחלקת שדה קטנה כמה ממון בזבז אני אשאך ותקנה העיר וכל שדותי' והוא בב"ר. ולכאורה מנ"ל שהתפאר בזה שהוא יותר גדול בעשירות מיעקב אבי' והלא אדרבה בזיווג עיקר הדבר שיהיו שווין במעלות זה כזה וכשהוא יותר גדול במעלה ממנה איכא טענה לומר מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא כדאמרינן בקדושין מ"ח ע"ב ע"ש. וא"כ דילמא מ"ש וידבר על לב הנערה שדיבר דברים המתיישבים על לבה דהיינו שאמר לה שאני שוה במעלה ובעושר לאביך ולכן ה"ז דבר ישר ושוה לשנינו. אלא הוא הדבר אשר דברתי דכיון דענין דינה הי' בלי דעת האב בא שכם כמתנצל לפני' שלא תשים בו אשם על גזילה כזו דבשלמא אם אביך הי' שוה לי בעושר הי' זה גזל דה"ל כמחליף שעורים בשעורים. אך כיון שאני עשיר הרבה יותר מאביך ה"ל כמו מחליף שעורים בעדשים דודאי זכות הוא לו וזכין לאדם אפי' שלא בפניו ובזה הי' דבריו מתיישבין על לבה. אמנם הגיד לנו הכתוב ויתעצבו האנשים מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב. והיינו כי דבריו אלה של שכם המה מהבל יחד. דנהי דאצל אחר שאינו מן דת ישראל שרשאי להתחתן אתו ודאי זכות הוא לו שבתו תנשא לבן נשיא הארץ אבל לאבינו יעקב שלא יתחתן עם גויי הארץ בשום אופן בעולם ע"פ דתו וקבלתו מאבותיו. וע' פסחים נ' מאי כנעני כו' ואם יתן לו כל הון ביתו הלא יבוז לו א"כ לדידי' ודאי חוב הוא לו ולא זכות. וז"ש כי נבלה עשה בישראל ר"ל בדת הישראלי. ] ע"ד שכתוב וזאת לפנים בישראל. לשכב את בת יעקב הזהיר במצוה מאד הא חדא. וזאת שנית וכן לא יעשה ר"ל דאפי' תימא ללמד עליו זכות שלא למד לדעת חוקי ישראל אע"פ שהיה לי' ללמוד עכ"פ לא הי' לו לענותה וכתיב וישכב אותה ויענה וא"כ אפי' לא יהי' גזל מצד אביו יעקב ה"ל גזל מצד הבת כיון שהיא לא נתרצתה וע"ז אין לומר שלא היה יודע ואין להם לחרות אפם בו מאד כ"כ. שהרי האומות גדרו כבר עצמן כו' והי' זה דבר פשוט לאיסורא אצל הכל. ונכון

נחזור להנ"ל דנראה דנערה המאורסה לב"נ עכומ"ז אף דאין בה איסור א"א יש בה משום גזל למאנס אותה שלא ברצון הארוסה והארוס. אמנם יש להקשות ע"ז. דבברכות ס"א תניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' היא אשתו ופי' רש"י באשתו משום גנאי. ואמר שם ר"נ מנוח ע"ה הי' דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו פי' רש"י לא שמש ת"ח שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה אפי' היא אשתו כו' אמר רנב"י ולמאי דקאמר ר"נ מנוח ע"ה הי' אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר ותקם רבקה ונערותיה גו' ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש והקשה הרש"א בח"א מנלן לרנב"י דאפי' בי רב נמי לא קרא דלמא ידע שפיר דיוקא דקרא אחרי האיש ולא לפני האיש. אך זה דווקא באשת אחר משום איסורא דא"א הוה דכבר נתקדשה ליצחק אלא שלא ידע דרך ארץ דברייתא דלעיל דקתני דאפי' אחר אשתו לא ילך משום גנאי עכ"ד. וקושייתו לא קשיא מידי לכאורה שהרי קיי"ל בב"נ דנערה המאורסה אין להם וא"כ נהי דהיתה מקודשת ליצחק היינו לפי שהאבות קיימו כה"ת עד שלא נתנה ואפי' מצות דרבנן ועכ"פ לא היו מצווין עלה וא"כ מדינא דב"נ לא הי' בה כלל איסור א"א עד שיצטרך להחמיר שלא ילך אחרי' שמא ע"י הרהור יכשל בה. וכן נמי מה שהקשו המפרשים איך נתקדשה ע"י אליעזר הא עבד הי' ואין עבד נעשה שליח לקדש כמו"ש בא"ע סימן ל"ה לק"מ מה"ט. דהא דאינו נעשה שליח היינו לאחר מתן תורה שאנו מצווין על הקדושין והוא אינו מצווה וכיון שאינו בתורת קדושין אינו בתורת שליחות לקדש אבל קודם מ"ת שלא היו מצווין כלל על הקדושין אלא שנהגו כן כאינו מצווה ועושה היו כולן שווין בזה בענין שליחות. כן הי' נראה בפשיטות עד שהיה תמיה לי על הרש"א איך הקשה כן

אמנם לפמ"ש דנהי דנערה המאורסה אין להם מ"מ כשנאנסה שלא ברצון הארוס או האשה ה"ז חייב עלי' משום גזל. א"כ הדק"ל מאי ראי' מרבקה דשאני התם שכבר נתקדשה ואיכא בה משום הרהורא דלא ליתי לידי חיוב מיתה דגזל ואף דאונס לא הי' שייך ברבקה שהרי רבים הי' אתה ואונס קלא אית לה כמ"ש תוס' כתובות ט' מ"מ פיתוי הי' שייך. ואף דא"כ לא שייך שוב גזל מצדה ואביה נמי הא כבר מת מ"מ הי' שייך גזל מצד ארוסה דיצחק שקנאה בכסף הקדושין. דמאי נפ"מ בב"נ בין איסור א"א לבין איסור גזל הא בתרווייהו חייבין מיתה עלייהו וא"כ באשתו דאין בה רק משום גנאי מנ"ל וא"כ שפיר י"ל דמנוח בי רב קרא

אמנם נ"ל דהנה התוס' בכתובות ז' כתבו דהא דיליף במס' כלה מקרא דויברכו את רבקה לברכת אירוסין אסמכתא בעלמא הוא דלא איירי פשטא דקרא בברכת אירוסין עכ"ל. ולפ"ז שפיר קאמר רנב"י למאי דקאמר ר"נ דמנוח ע"ה הי' שלא למד משנה וברייתא ע"כ צ"ל דאפי' בי רב נמי לא קרא דאי קרא פשטא דקרא שלומדין בי רב ה"ל למידע לדייק אחרי האיש ולא לפני האיש. ואין לומר דהתם שאני שנתקדשה וא"א הואי. הא פשטא דקרא לא מיירי באירוסין כמ"ש תוס' בכתובות. ובי רב הא לומדין רק פשטא דקראי. ואין לומר דמניח ידע הך ברייתא דמס' כלה שהיתה מקודשת א"כ ה"ל למידע נמי הך ברייתא דלא יהלך אדם אחורי אשה ואפי' אשתו. ואין לומר דהך ברייתא דמס' כלה ידע והך ברייתא דלא יהלך כו' לא ידע. א"כ קשה מנלן לר"נ לומר דמנוח ע"ה הי' לפי שלא ידע ברייתא דלא יהלך כו' דלמא מנוח שפיר גמר כולה תלמודא ושמש ת"ח הרבה אלא דברייתא זו דלא יהלך לא ידע ואטו מאן דלא ידע הא ע"ה מקרי. ע' גיטין ו' ע"ב. אלא ודאי דס"ל לר"נ דאם איתא דשמש ת"ח ולמד גמ' וברייתא ה"ל למידע הך דלא יהלך ברישא שהרי הוא מהלכות דרך ארץ שקדמה לתורה ומדהא לא ידע ודאי כולהו נמי לא ידע. וזה שאמר רנב"י למאי דקאמר ר"נ מנוח עם הארץ הי' ע"כ בי רב נמי לא קרא. ומיושב קושיית הרש"א. ודו"ק: