דברי חן חלק א קמג

כישראל לפי שעומד להיות ישראל ומשו"ה מקבלים גרים ולא חיישינן דילמא מעמון ומואב הוא אכתי תקשה דילמא מעמלק הוא לפי דברי התנחומא והילקוט דאין מקבלים גר מעמלק ואם קבלוהו אינו גר כלל דבדידי' ל"ש לומר כיון שבא להתגייר מיחשב מעתה כגר לכל דיני ישראל אחרי שאין גירותו כלום. וצריכין לדחוק דאפילו למאן דחייש למיעוט לחומרא מ"מ למיעוטא דמיעוטא לא חייש ועמלקים מיעוטא דמיעוטא נינהו

אלא שאני תמה על עיקר דברי התנחומא והילקוט אם איתא דהלכה כן לא אישתמיט חד מהפוסקים וכן הרמב"ם להביא זה בהלכותיהן לפסק הלכה. ואף דלדידן לכאורה אין נפ"מ שכבר בא סנחריב ובלבל את כל העולם מ"מ הא לא נמנעו מלכתוב דין עמון ומואב אדומי ומצרי לפי ד"ת. ועוד דאיכא נפ"מ בשידוע יחוסו כגון המן שהי' אחרי סנחריב והיו יודעין יחוסו כמו"ש בתרגום אסתר

ע"כ נ"ל דתלמודא דילן לא ס"ל הא דתנחומא דאין מקבלים גרים מעמלק ממה דאמרינן בגיטין נ"ז ע"ב. וכן בסנהדרין צ"ו מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק והרי המן מעמלק הי' ש"מ דמקבלין אף מעמלק ועכ"פ בדיעבד הוי גר גמור ומשו"ה השמיטו הפוסקים הך דתנחומא ולפ"ז הא דגר עמלקי שדנו דוד בדין ב"נ צ"ל שהי' עכומ"ז שהתגורר בארץ ולא שהי' גר שקיבל עליו תורת ישראל. אך לפי' הרד"ק שהי' גר ממש צ"ל דהא שדנו שדין ב"נ משום דס"ל דאינו גר כלל לפי שאין מקבלים גרים מעמלק כמו"ש התנחומא

ומה שנסתפק הרמב"ם בהא דהרג דוד לגר עמלקי אם הי' מחמת הוראת שעה או דין המלך. נ"ל דזה תליא בשתי סברות שאמרה אביגיל לדוד במגילה י"ד ע"ב. וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד במלכות הוא כו' אמרה לי' ועדיין שאול קיים כו' ולא יצא טבעך בעולם. ונראה דתרתי מילי קאמרה. חדא דעדיין שאול קיים. ואין אתה מלך. ועוד לא יצא עדיין טבעך בעולם ולפ"ז בעובדא דגר עמלקי שכבר הי' שאול מת לפי טעם הראשון הי' דינו של דוד כמלך וי"ל דמדין מלך הרגו. אבל לאידך טעמא שאמרה משום דעדיין לא יצא טבעך בעולם א"כ אחרי מות שאול נמי קודם שהתקבצו כל ישראל לקבלו למלך עדיין לא יצא טבעו בעולם ולא הי' עדיין דינו כמלך ובע"כ צ"ל שמה שהרג לגר עמלקי הי' מהוראת שעה כנ"ל ונכון: סימן פד

אשר שאלת ממני ידידי וז"ל קשה לפ"מ דקיי"ל בב"נ עכומ"ז בעולת בעל יש להם. אבל נערה המאורסה. וכן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן שיתחייבו ע"ז משום א"א. וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ט' הלכה ז'. הא מצינו בדור המבול שמפרש הכתוב חטאם ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים גו' ופי' רש"י אמר ר' יודן טבת כתיב שהיו מטיבים אותם מקושטת ליכנס לחופה הי' גדול נכנס ובעלה תחלה. מכל אשר בחרו אף בעולת בעל כו' עכ"ד רש"י והוא במד"ר סוף פרשת בראשית. והנה בעולת בעל ניחא דמשו"ה היו ראויין לעונש המבול אבל נכנסה לחופה ונבעלה לגדול הא אין מוזהרין ע"ז ודוחק לומר ע"פ מה שראיתי כתוס' סנהדרין נ"ז ע"ב דהא דחשיב בב"ב דף ט"ז בעשו שבא על נערה המאורסה. וכן בלוט על בנותיו אף שלא נצטוו ע"ז מ"מ הדבר מכוער כו' וה"נ בדור המבול אף שלא נצטוו מ"מ חשיב לי' בעבירות שעברו משום מכוער, דיש לחלק דבשלמא בעשו שהי' לו ללמוד מבית אביו יצחק ששמר כל התורה עד שלא נתנה וכן לוט דה"ל ללמוד מדרכי אברהם אבינו הטובים ולא למדו א"כ מכוער אבל בדור המבול דוחק לומר כן. ועוד דקחשיב לה קרא בהדי אינך החמורות א"א והרבעה דנצטוו עליהן וחייבין עלייהו מיתה משמע דבנכנסה לחופה כו' נמי כיוצא בהן שנצטוו עליהן. ע"כ דבריך

תשובה. יפה דקדקת ומצאתי בהגהות הגאון יעב"ץ בסנהדרין שגם הוא עמד ע"ז וכתב דמדרש זה שהביא רש"י נראה שחולק אתלמודא דילן דנכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם. ול"נ כיון שלא מצינו בגמ' מי שחולק ע"ז אין לנו לעשות מחלוקת ע"ז מבעלי המדרש ולמעוטי בפלוגתא וגתא עדיף. ולכאורה הי' נראה לומר דר' יודן ס"ל כר"י בשם שמואל בירושלמי ריש פרק קמא דקדושין וכן הוא בב"ר פרק י"ח זונה עומדת בשוק ובאו עליה שנים הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל וכי נתכוין הראשון לקנותה בבעילה הדא אמרה דבעילה קונה בבן נח עכומ"ז שלא כדת ע"כ. א"כ א"ש האי דרשא דר' יודן דנהי דאצל הגדול לא הי' בעילת איסור שהראשון רק כנסה לחופה בלבד אבל כיון שהגדול בעלה תחילה הרי נעשית א"א עי"ז ואסורה מעתה על הראשון שנכנסה עמו לחופה שכנסה אח"כ לאשה והיא אצלו באיסור א"א

וראיתי להרא"ם סו"פ בראשית שהקשה דמפי' רש"י [שהוא מבראשית רבה] ויקחו להם נשים אפי' בעולת בעל מוכח שעברו דור המבול על חטא דא"א ובקדושין י"ג אמר ר"י א"ש כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהי' לו עסק עמהן אר"א א"ר יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול שנאמר כו' וגם דגי הים יאספו ואלו בדור המבול כל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים משמע דס"ל דבדור המבול לא נכשלו באיסור א"א. ושמא אגדות חלוקות הן עכ"ד. והגור ארי' תירץ דבחטא המבול שלא הי' רק זנות בעלמא ודרך עראי הבנים לא היו ממזרים לפי שרוב בעילות אחר הבעל תלינן. משא"כ מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין שעל ידיהם בודאי יולידו בנים מנשי חבריהם לפי שהוא סובר שהיא אשתו. וזה שמסיים בגמ' פרצו מולידין בנין מנשי חבריהן עכ"ד בקצרה. הנה לפמ"ש ובארתי דברי ר' יודן ליתא לדברי הגור ארי' דבדור המבול נמי כיון שנבעלה לגדול שוב ה"ל למי שכנסה אח"כ באיסור א"א כל ימיו ובודאי מולדין בנין ג"כ מנשי חבריהן ועכצ"ל דאגדות חלוקות הן כמו"ש הרא"ם

הן אמת דכבר כתבתי במק"א דמתלמודא דילן נראה דלהלכה ליתא לדשמואל דבסנהדרין נ"ח ע"ב א"ר אלעזר אמר ר' חנינא ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה. פי' אע"פ שלא השיאה לו דרך אישות וגם העבד נמי לא לקחה דרך אישות רק שתהי' לו לזנות בעלמא ולהוליד ולדות כחמורו ובהמתו מ"מ כיון שהיא מיוחדת אליו לביאה הרי היא כאשתו וחייבין עליה אם כבר נבעלה מעבד. והא דנקט שיחדה לאו דביחוד בעלמא אפי' לא נבעלה מהעבד נמי חייבין דז"א דהא קיי"ל דדוקא בעולת בעל יש להן אלא דאתא לאפוקי דאם לא יחדה לו שתהי' רק אצלו אלא שהפקירה לכל אין זה א"א שיתחייב עליה וה"ז לאפוקי מדשמואל דאף זונה שהיא מופקרת ולא מיוחדת לאדם א' נמי חייבין עליה ואזיל בזה ר"א לשיטתו בירושלמי קדושין שם בשם ר' אבהו דפליג אדשמואל. וראיתי בהגהות יעב"ץ הנ"ל שנתקשה בדברי ר"א אר"ח וסבר דביחוד בעלמא בלי ביאה קאמר. והקשה מהא דבעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ביחוד ולא נבעלה אין להם ודחק הרבה ולדעתי הדבר פשוט כמו שכתבתי

ונ"ל דשמואל בזה לשיטתו בנדה מ"ז שמואל מיחד להו פי' רש"י שהי' מייחד שפחותיו לעבדיו ואינו מפקירן. וה"ט דאינו מפקירן דלא לתחייבו כולם אחר ביאת הראשון משום א"א אף שהראשון לא כיון לקנותה ע"י ביאה. אמנם רש"י שם כתב דמה"ט לא הפקירן משום בושת. ואינני יודע הא זנות גבי שפחות ליכא בושת. ובכמה דוכתין וכן בגיטין י"ג אמרינן דשפחה לעבד זילא לי' שכיחא לי' פריצא לי'. ותמיהני מאד על רש"י ז"ל שלא פירש הא דשמואל משום דלטעמי' אזיל בירושלמי ובראשית רבה הנ"ל

והנה מדאמר שם בנדה ר"נ מחליף להו את של זה בזה ש"מ דר"נ לא חש להא דשמואל. וכן ר"ש שאמר להו הזדהרו מישראל משמע דמאחרים א"צ להזהר הרי דלא ס"ל דשמואל וא"כ הרי ר"א בשם ר' אבהו בירושלמי דפליג אדשמואל וכן ר"א אמר ר"ח המייחד שפחה לעבדו כו' פליג עלי' לפמ"ש וכן ר"נ ור"ש בנדה כולהו לא ס"ל הא דשמואל והלכה כוותייהו דרבים נינהו ומעשה דר"נ ור"ש שהקילו רב. והרמב"ם ג"כ פסק להא דר"ח וה"ז דלא כשמואל. ולפ"ז דוחק לפרש הא דר' יודן שהביא