דברי חן חלק א קלח

גזל עכומ"ז מותר דאילו למ"ד גזל עכומ"ז אסור קרא לא מייתר וא"כ תקשה מאי קמתמה ר' יוחנן בע"ז שם על ר' אבהו דתנא קמי' הרועים כו' מורידין ודלמא ההיא ברייתא כמ"ד גזל עכומ"ז אסור ואחיך לאו לרבות אלא למעט עכומ"ז כרחב"ג אמר רב דב"ק ואטו מאן דמתני כמ"ד גזל עכומ"ז אסור משתקין אותו כדפריך בחולין ט"ו. ועוד דהא מוכח בבכורות י"ג דר' יוחנן ס"ל גזל עכומ"ז אסור ע"ש תוס' ד"ה רב אסי כו' וגם רבינא מקשה התם לר"א כו' ודו"ק. וי"ל ע"פ מה שכתב הרא"ש בב"מ כ"ז דהא דדריש ר' יוחנן הוא מרבויא דלכל דקאי אאבידה וקאי אאחיך. ולפ"ז שפיר י"ל דר' יוחנן ס"ל גזל עכומ"ז אסור מ"מ כיון דכתיב לכל דמרבה מומר דה"ל כמו דכתיב לאבידת כל אחיך ממילא ש"מ דלשאינו אחיך כלל אי אתה מחזיר. לפ"ז גם למ"ד גזל עכומ"ז מותר לא תקשה קרא באבידה ל"ל. דהא אינו מיותר כלל דהא אצטריך לכדר' יוחנן

ועדיין יש לדקדק קרא דומצאת דדריש רבנאי דאפי' אתא לידי' א"צ להחזיר למ"ד גזל עכומ"ז ממש נמי שרי קרא ל"ל. וי"ל דבב"מ ק"ח ת"ר אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה. ר' יהודה אומר ומצאת פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה. ומפרש בגמ' דלת"ק איצטריך ומצאת לכדרבנאי ומצאת דאתא לידי' משמע. ולר"י אצטריך אשר תאבד לכדר' יוחנן משום רשב"י מנין לאבידה ששטפה נהר שמותרת כו' ות"ק הא דר' יוחנן נפקא לי' מממנו. ור"י הא דרבנאי נפקא לי' מוא"ו דומצאת. ות"ק וא"ו לא דריש. ור"י ממנו לא משמע לי' ע"כ, לפ"ז י"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר ס"ל דומצאת לאבידה שאין בה שוה פרוטה כר"י ואשר תאבד לכדר' יוחנן משום רשב"י וממנו לא משמע לי' כר"י וגם וא"ו לא דריש כמו ת"ק וא"ש

א"נ י"ל דגזל עכומ"ז מותר הא דאיצטריך אחיך לאו דא"צ להשיב אלא דאיסורא נמי אית בה וכדאמר ר"י אמר רב בסנהדרין ע"ו ואע"ג דרב דריש שם מקרא דלמען ספות הרוה את גו' י"ל דרב לטעמי' בב"ק דאיצטריך אחיך להתירא דא"צ להחזיר משום דס"ל בעלמא גזל עכומ"ז אסור משו"ה הוצרך לדרוש איסורא מלמען ספות. אבל מ"ד גזל עכומ"ז מותר דלהתירא קרא לא צריך וע"כ לאיסורא וקרא דלמען ספות איצטריך למילי אחריני בסנהדרין שם. ולפ"ז קרא דומצאת י"ל דקמ"ל דאף שבא לידו בלי טורח אפ"ה אסור להחזירו

נקיטנא מיהת דדעת רש"י ז"ל דלמ"ד גזל עכומ"ז שרי מה"ת מ"מ מדרבנן אסור משום חה"ש כמו בהפקעת הלואתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור וכמו באבידת עכומ"ז דלכו"ע שרי מה"ת ואסור במקום שיש חה"ש דלא אשכחן מאן דפליג אברייתא דר' פנחס בן יאיר. ולפ"ז נראה פשוט נהי דפועל בכרם עכומ"ז שרי מה"ת ליתן בכליו. מ"מ אסור מדרבנן משום חה"ש דלא עדיף מהפקעת הלואתו ואבידה דהתירה תורה ואפ"ה כל שיש בו חה"ש רבנן אסרוה ה"נ ל"ש. וכן נמי לשיטת תוס' דמה"ת אסור במקום חה"ש ופועל בכרם התורה התירתו מ"מ מדרבנן אסור כמו באבידה שהותרה ג"כ מה"ת וכן הפקעת הלואתו דשרי ורבנן אסרום מכ"ש דיש לאסור פועל בכרם דאית בי' חה"ש טובא כמו שכתבנו לעיל. ועוד דבפועל קרוב הדבר מאד שיבא עי"ז לגזל ממש. דודאי אף שהתירה תורה ליתן בכליו אינו רשאי ליתן רק שיעור שהיה ראוי לו לאכול עד כדי שביעה ולא יותר מכדי שביעה דהיינו אכילה גסה דזה אפי' בשל ישראל נמי לא שרי כדנפקא לן מואכלת ולא אכילה גסה ובשלמא בשל ישראל דלא שרי רק אכילה ממש לא חיישינן דילמא אתי פועל ע"י אכילתו לאיסור גזל שיאכל יותר מכדי שביעה דלמה יאכל אכילה גסה שמזקת לו. ועוד כיון שבפירוש התירה תורה אין לחכמים לאסור כידוע דברי הט"ז. אבל בשל עכומ"ז כשישים בכליו מאן מפיס אם זהו שיעור אכילתו או שיעור אכילה גסה ונתח. א"כ תורת כל אחד בידו וקרוב הדבר שיבוא לידי איסור תורה למ"ד גזל עכומ"ז אסור מה"ת ופסקינן הכי להלכה. ולמ"ד גזל עכומ"ז נמי מותר מה"ת חה"ש גדול איכא בהא ע"כ סתמו הפוסקים ולא התנו כאן כמו באבידה שאמרו ובמקום שיש חה"ש כו'. ונ"ל דזהו כוונת הנ"י שכתב על דברי הרי"ף ומדלא אמרינן איפכא דבשל עכומ"ז תן שמעינן דגזל עכומ"ז אסור ר"ל דאי הוה כתב הרי"ף להא דרעך ולא עכומ"ז הוי שמעינן דלדידן נמי שרי לתת פועל בכליו אבל כיון שלא כתב כן שמעינן מזה דבכה"ג אסור לדידן. וטעמא משום חה"ש ומדרבנן כנ"ל. אך דברי הש"ך קשים להולמם במ"ש רעך ולא הקדש וה"ה של עכומ"ז לא. ובאמת אין דינם שוה כלל. וכן מ"ש וכ"ה בש"ס וליתא. כן נ"ל ח"ן: סימן פ דיני נחלות לכבוד בשב"ז הרה"ג כו'

מה שנתקשה ידידי ע"ד החת"ס ביו"ד סי' קכ"ז שכתב דעכומ"ז יורש את אביו לאו דוקא בן דה"ה שאר קרובין והקשה כת"ר מנ"ל הא הלא רק בישראל כתיב פרשת נחלות משא"כ לב"נ ועיקר ירושת בן לאב בב"נ יליף בקידושין מקרא דלבני לוט נתתי את ער ירושה. וראיה לזה דלמאן דס"ל דאבות דין ב"נ היה להם איך עלה על דעת אברהם להעביר נחלה מלוט בן אחיו ולהוריש את אליעזר ואמר והנה בן ביתי יורש אותי דאסור אפילו מברא בישא לברא טבא ומכ"ש מקרוב לאיש אחר ואברהם הא קיים כל התורה א"ו דאין דין ירושת קרובין בב"נ ואף דרש"י כתב על הא דויריבו רועי לוט גו' שאמרו הלא לוט בן אחיו יורש את אברהם י"ל דעת רועי לוט כן היה. ועוד האם נאמר דאסור לב"נ להוריש לקרובין אף שלא מן הדין כמו גר שיורש את אביו שלא מה"ד עכ"ד

הנה לדידי לא קשיא לי כלל מהא ע"ד החת"ס די"ל דמירושת הבן ילפינן לכל שאר קרובין שיורשים בב"נ דכיון דגילתה תורה שאין ממונו של ב"נ הפקר כגר שמת אלא בנו יורשו ואסור לגזול ממנו ילפינן מיני' לכל שאר קרובים כשאין לו בן שיורשים אותו קרוב קרוב קודם. והרי מצינו שהרבה אזהרות נאמרו לישראל כגון לא תגנובו לא תכחשו כו' ולא תעשוק ולא תגזול גו' וב"נ נמי מצווים עליהם והם בכלל גזל לדעת הרמב"ם. או בכלל דינין לדעת הרמב"ן בפרשת וישלח הביאו הכ"מ בפרק ט' מהלכות מלכים ע"ש. והארכתי בזה במק"א

וכה"ג י"ל דדיני נחלות הוא בכלל גזל או דינין שאסור לבזבז נכסי ב"נ כשמת אלא בנו או שאר קרובין יורשין אותו. אלא דמ"מ צריך ראי' לזה. ונראה דהכי דייקא לישנא דרבא בקדושין, שם דאמר וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורשין. ומדנקט לשון רבים ולא אמר כדלעיל שם ועבדו לעולם לו ולא לבן. וכן בברייתא שם בנרצע אינו עובד את הבן כו' ואי ס"ד דדוקא בן את אביו יורש ולא שאר קרובים הל"ל וחושב עם קונהו ולא עם בן קונהו מכלל דאית ליה יורש. מ"ש דנקט יורשי בלשון רבים ש"מ דבאמת יורשים רבים יש לו. וכשאין בן שארי קרוביו יורשים אותו והרי זה כדעת החת"ס

ומ"מ נראה לכאורה דאישתמיט ליה להחת"ס דברי הרמב"ם בהלכות נחלות פ' ו' שכתב וז"ל העכומ"ז יורש את אביו דין תורה. אבל שאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם ע"כ. הרי דס"ל דרק בן יורש אביו מה"ת ולא שאר קרובין. וראיתי במ"מ שם שכתב וז"ל וכתב רבינו ששאר ירושותיהן מניחין אותן למנהגם והוא מפני שלא מצינו שיהיה סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל. והנה גם עליו יש להשיב דממה דלא מצינו אין ראיה דהא איכא מילי טובא דלא אשכחן שנצטוו עליהם ואפ"ה ודאי דהוזהרו עליהם וכמוש"ל. ועוד מנ"ל להרמב"ם לומר דשאר ירושותיהן מניחים אותם לפי מנהגם ודילמא כשאין בן ה"ל נכסיו הפקר לגמרי כגר שמת

אמנם נ"ל מקור לדברי הרמב"ם דהא דאמר רבא ד"ת עכומ"ז יורש את אביו דדוקא בן קאמר שיורש ד"ת ולא שאר קרובים מדאמר בגמ' ביבמות ס"ב ע"א אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו כו' וכ"ה בבכורות מ"ז משמע דכל סדר נחלות אין להם כלל מלבד בן. ורש"י בבכורות פי' דלאו בני נחלה נינהו לאחר שנתגיירו אך התוס' שם דחו פירושו דמשמע בגמ' דבגיותן קאמר