דברי חן חלק א קלז

חילול השם ה"א דשרי גזל עכומ"ז ע"ז איצטריך קרא דוחישב גו' דבכל גווני אסור אפי' בדליכא חה"ש. וע' שט"מ ב"ק שם

לפ"ז לא קשיא תו למ"ד גזל עכומ"ז מותר דילמא קרא דרעך דפועל דאפי' היכא דבעלמא איכא משום חה"ש פועל בכרם שרי. דא"כ תקשי קרא דוחישב ל"ל דהא בלאו האי קרא נמי נידוק דגזל עכומ"ז בדאיכא חה"ש עכ"פ אסור. ויצא לנו מזה דהך ברייתא דתניא רעך ולא עכומ"ז ע"כ כמ"ד גזל עכומ"ז אסור ס"ל וממילא קרא דוחישב ע"כ אסור מה"ת אף בדליכא חה"ש וכיון דלא אשכחן תנא דס"ל בהדיא דגזל עכומ"ז אסור אלא ר"ע א"כ ברייתא דרעך ולא עכומ"ז ר"ע היא. הרי מכאן דלר"ע אפילו בדליכא חה"ש נמי אסור מקרא דוחישב דאל"כ קרא דוחישב ל"ל וכמו"ש כיון דמרעך ולא עכומ"ז בדפועל כבר מוכח דגזל עכומ"ז אסור. ואף דאין הכרח לומר דרעך למעוטי עכומ"ז אלא למעוטי הקדש. מ"מ הא הברייתא למעוטי עכומ"ז נקטה. ואפשר דהברייתא ס"ל דלהקדש מיעוטא אחרינא כתיבא שהרי ג' רעך כתיב וכמו"ש תוס' בב"מ שם. וכ"כ הלח"מ שם ברמב"ם פרק י"ב וא"כ שפיר מקשה בב"ק טעמא מפני קה"ש הא ליכא קה"ש באין וגזל עכומ"ז מי שרי והתניא כו' דליכא למימר דקרא נמי משום קה"ש הוא דקאסר כמו דס"ל למ"ד גזל עכומ"ז מותר דהא מכרם רעך ולא עכומ"ז נפקא. אע"כ דקרא דוחישב אפי' בדליכא חה"ש ושפיר מקשה

והשתא שתירצנו קושיית המפרשים על שיטת התוס' ודבריהם מוכרחים דלמ"ד גזל עכומ"ז [היה] מותר ע"כ מודה דבאיכא חה"ש אסור מה"ת דאל"כ קרא דוחישב במאי מוקים לה. הדרא השתא קושיא על שיטת רש"י ז"ל שכתבנו למעלה דאיהו ס"ל דלגמרי מותר מה"ת אפי' בדאיכא חה"ש א"כ קרא דאחרי נמכר גו' וחישב גו' במאי מוקים לי'. ונ"ל לומר דהנה בב"ק קי"ג שם אמר ר"ש דבר זה דרש ר"ע כשבא מזפירין מנין לגזל עכומ"ז שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא יכול יגלום עליו ת"ל וחישב עם קונהו ידקדק עם קונהו. ופי' רש"י שלא ימשכנו ויצא. כלומר שלא יוציאנו ב"ד מיד עכומ"ז אלא בגאולה, יגלום יכול יניח את העכומ"ז לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן. עכ"ל. וכתבו שם התוס' תימא לר"י דאמאי איצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את העכומ"ז להטעות את עצמו ונראה לר"י כו'. ובשיטה מקובצת הביא בשם תוס' שאנץ שכתבו לתמוה על רש"י עוד דתיפוק לי' מלא תחנם. ע"כ דחו כולם פי' רש"י ז"ל ופירשו כהערוך וכמו שפי' ר"י בתוס'

אמנם לי נראה דדברי רש"י ז"ל נכונים וברורים בלי גמגום דהנה בקדושין כ' ע"א ת"ר נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה ת"ל כפי שניו א"ל ההוא מרבנן לאביי מכדי כו' מאי חזית דדרשינהו לקולא נדרשינהו לחומרא. פי' רש"י להחמיר על העבד השביח יתן כפי שניו הכסיף ישיב לפי כסף מקנתו כו' אמר רנב"י א"כ לימא קרא אם עוד רבות שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו ע"כ. מוכח מזה דלולא שכתבה תורה דיד העבד על העליונה בהשביח והכסיף היה שורת הדין נותן שתהיה יד לוקח על העליונה דאם נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים שיחשבו לו מאתים שהרי קנהו עד היובל וברשותו השביח וכן בהכסיף כיון שקנהו במאתים ואנו באים להוציאו קודם זמנו אין להלוקח להפסיד ממה שנתן. וזה שאמרה הברייתא יכול יגלום עליו. פי' כיון שגזל עכומ"ז אסרה תורה א"כ יכול יגלום עליו דאף שהעכומ"ז תובע יותר ממה שנתן כגון שהשביח ועמד על מאתים ותובע מאתים אף שקנהו במנה כיון שברשותו השביח. וכן כה"ג בהכסיף ותובע מה שנתן אף שעכשיו אינו שוה רק מנה. ע"ז אמרה תורה וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל ידקדק עם קונהו ולראות אם השביח במשך השנים האלה או אם הכסיף. ומסיים קרא אם עוד רבות בשנים דהיינו שהשביח לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו אין לו אלא מנה כפי שקנהו. ואם מעט נשאר בשנים דהיינו שהכסיף וחישב לו כפי שניו דהיינו מנה כפי ששוה עכשיו. וזהו שכתב רש"י יגלום יכול יניח את העכומ"ז לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן דהיינו כגון שהשביח ונקט רש"י ז"ל לכפול שהוא פי' יגלום דברייתא מלשון ויקח אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב' ח') שפירושו כפל לשנים. והברייתא נקטה בלשון זה לפי מה שמצייר ברייתא דקדושין שקנהו במנה ועמד על מאתים או להיפך בהכסיף. דתביעת העכומ"ז בכפל ומחוורין ומאירין דברי רש"י ז"ל ולק"מ קושיית תוס'

ועתה נבא לתרץ קושיית תוס' דב"מ הנ"ל לפי שיטת רש"י דהנה בקדושין שם דא"ל ההוא מרבנן לאביי מאי חזית דדרשינהו לקולא נדרשינהו לחומרא כו' אימא לענין פדיון נחמיר עליו מדר' יוסי בר חנינא דתניא ריב"ח אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו כו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך ונמכר לך ולא לך אלא לגר כו' משפחת גר זה עכומ"ז כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעכומ"ז עצמה. א"ל התם הא אהדרי' קרא דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעכומ"ז אימא לידחי אבן אחר הנופל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו. ואימא גאולה תהיה לו כי היכי דלא ליטמע בין העכומ"ז הא לענין פדיון נחמיר עליו מדריב"ח. אמר רנב"י כו' מאי בשנים כו'. הרי דהאי קרא דגאולה תהיה לו דמיני' דריש ר"ע דקמ"ל דלא ימשכנו ויצא בלא גאולה משום דגזל עכומ"ז אסור דריש מיני' תנא דבי ר' ישמעאל [וכיון דדרשא דקרא דאחרי נמכר תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכיון דקיי"ל כר"ע א"כ ליתא ראיית הט"ז ביו"ד סימן של"ד סעיף קטן א' מהא דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה כו' ע"ש וק"ל] להיפוך דקמ"ל קרא דלא תימא דאף בגאולה לא יצא ונחמיר עליו לפי שע"י חטאו בא לידי כך שמכר עצמו ונעשה כומר כו' ולדחי אבן אחר הנופל קמ"ל קרא דעכ"פ גאולה תהיה לו. אבל לא תיסק אדעתין כלל שיצא שלא בגאולה חנם אין כסף כיון דמצד הסברא אפי' בגאולה לא יצא א"כ מהיכי תיתי ס"ד שהחוטא א"צ גאולה וכל אימת דבעי ניפוק ויהא חוטא נשכר. ולפ"ז אין מוכח כלל מהאי קרא דגזל עכומ"ז אסור מדצריך גאולה ולא ימשכנו ויצא בלא גאולה די"ל דס"ל נהי דמצד העכומ"ז אין איסור אבל אסור לצאת בלי גאולה משום שראוי להחמיר על העבד מדריב"ח. ור"ע אפשר דלא דריש סמיכות הפרשיות כריב"ח [ועי' סנהדרין ס"ז ע"ב תוס' ד"ה וכי] והא דנמכר לעקר אפשר שטעה כמו שבואל בן גרשום בב"ב ק"י ע"ש. וא"כ לא ס"ד להחמיר עליו דאפי' בגאולה לא יצא אלא דקמ"ל דלא יצא שלא בגאולה דגזל עכומ"ז אסור

היוצא לנו דלתנא דבי ר' ישמעאל אין ראיה מקרא דאחרי נמכר דגזל עכומ"ז אסור וא"כ י"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר כוותי' דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל ולא ק"מ קושית תוס' דב"מ הנ"ל ונצטמדו מעתה דברינו הנ"ל שכתבנו לדעת רש"י ז"ל דכמו שפליג ר' ישמעאל על ר"ע בהפקעת הלואתו ה"נ פליג עליו בגזל עכומ"ז ממש דלר' ישמעאל שרי מה"ת דהיינו תנא דבי ר' ישמעאל דקדושין דדריש לקרא דלא כר"ע ותנא דבי ר' ישמעאל היינו ר' ישמעאל כמו"ש התוס' בפסחים ה' ע"א

אולם מה דקשיא לכאורה לשיטת רש"י ז"ל דבב"ק קי"ג ארחב"ג אמר רב מנין לאבידת עכומ"ז שהיא מותרת שנאמר לכל אבידת אחיך כו' ואימא ה"מ היכא דלא אתא לידי' דלא מחייב לאהדורי בתרה אבל היכי דאתא לידי' מחייב לאהדורי אמר רבינא ומצאת דאתא לידי' משמע והשתא הניחא לשיטת התוס' דבאיכא חה"ש לכו"ע אסור מה"ת קמ"ל קרא דאבידה דלעכומ"ז אי אתה מחזיר אפי' בדאיכא חה"ש. והא דתניא שם רפב"י אומר במקום שיש חה"ש אפי' אבידתו אסורה הוא מדרבנן אבל מה"ת שרי בכל גווני. אך לשיטת רש"י דלמ"ד גזל עכומ"ז מותר אפי' בדאיכא חה"ש שרי מה"ת א"כ להאי מ"ד תקשה אחיך באבידה ל"ל השתא גזילתו מותרת אבידתו מיבעי כדפריך כה"ג בב"מ פ"ז ובבכורות י"ג וי"ל דמ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת ס"ל דאיצטריך אחיך דאבידה להא דדריש ר' יוחנן בע"ז כ"ו ע"ב לרבות את המומר לעכומ"ז דמשיבין אבידתו. ואין להקשות דלפ"ז יהא מוכח מכאן דר' יוחנן ס"ל כמ"ד