דברי חן חלק א קלו

אפי' אבדתו אסור וה"נ למ"ד גזל עכומ"ז ממש שרי מה"ת דמ"מ מדרבנן אסור משום חה"ש דלא גרע גזל ממש למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת מהפקעת הלואתו או אבידתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור מה"ת דאסור להו במקום חה"ש אף דשרי לגמרי מה"ת וה"נ למ"ד גזל עכומ"ז מותר דעכ"פ ראוי לאסור מדרבנן. ואף דלא מצינו להדיא דסובר כן. מ"מ מדר"ע נשמע לאידך מ"ד. ונ"ל שזהו שדייק רש"י ז"ל וכתב ומדרבנן איכא למאן דאסר ולא כתב ומדרבנן איכא מאן דאסר וק"ל. אחז"ר מצאתי למהרי"ט אלגזי בחי' להרמב"ן בבכורות פ"ב שפירש ג"כ כמו"ש בכוונת רש"י ושכן כתב גם הר"ן בתי' לסנהדרין שם

אלא דלכאורה יש להשיב על דברינו שכתבנו דמר"ע דס"ל בהפקעת הלואתו שרי מה"ת אסור מדרבנן משום חה"ש נשמע למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת מדרבנן עכ"פ אסור. והרי ר' ישמעאל דלא פליג על ר"ע בגזל עכומ"ז ממש משמע דס"ל כר"ע דאסור מה"ת וכמו"ש תוס' בב"מ פ"ז ע"ב וס"ל בהפקעת הלואתו דבאין בעקיפין ולא חיישינן לחה"ש. ובע"כ צ"ל דסובר דכיון דשרי מה"ת לא חיישינן בה אנן משום חה"ש. הרי דאין זה סברא פשוטה לומר דלמ"ד גזל עכומ"ז מותר דמ"מ נאסר מדרבנן. ואף דיש לומר דיותר יש חילול השם בגזל עכומ"ז ממש וראוי לאסור יותר מבהפקעת הלואתו למ"ד גזל עכומ"ז אסור. מ"מ י"ל נמי סברא להיפך דה"ט דר' ישמעאל דס"ל דכיון שהתורה התירה ולא חששה על חה"ש שבה אנן נמי א"צ לחוש לה אפי' מדרבנן

אמנם יש לומר דודאי סברא טובה היא לומר דמדר"ע דבהפקעת הלואתו נשמע למ"ד גזל עכומ"ז מותר מה"ת. מדרבנן יש לאסור. והא דר' ישמעאל לא חייש בהפקעת הלואתו לחה"ש היינו טעמי' דס"ל דגם גזל עכומ"ז ממש נמי שרי מה"ת דפליג על ר"ע דס"ל דגזל עכומ"ז אסור מה"ת ודלא כמו"ש התוס' בב"מ. ואף דלא פליג בברייתא זו דר"ע י"ל דפליג בדוכתא אחריתא כמו"ש כה"ג בפסחים מ"ח ע"א ובמה שאכתוב להלן בס"ד יתבאר דודאי פליג אר"ע בגזל עכומ"ז ממש וכיון דגזל עכומ"ז ממש נמי שרי מה"ת א"כ בהפקעת הלואתו דנחית חד דרגא דבהתירא אתי לידי' באין בעקיפין. אבל בגזל ממש ודאי גם לדידי' אסור מדרבנן משום חה"ש כפי' רש"י

ולפי דברינו אלה דר' ישמעאל ור"ע דפליגי בהפקעת הלואתו פליגי נמי בעיקר גזל עכומ"ז. והא בהא תליא א"כ פשוטים וברורים דברי רש"י ז"ל מ"ש בב"מ דפלוגתייהו דהני מ"ד בגזל עכומ"ז הוא בהגוזל בתרא ולא קשיא תו מה שהקשו התוס' ע"ז

וכוונת רש"י ז"ל בזה שכתב דמדרבנן איכא למאן דאסר ורש"י מפרש הוא ולא פוסק ולפירוש הסוגיא אינו נוגע כלל. נ"ל דהנה התוס' בב"מ שם הקשו למ"ד גזל עכומ"ז מותר מאי עביד לי' לקרא דוחישב עם קונהו דדרשינן מיני' בהגוזל בתרא דגזל עכומ"ז אסור. וי"ל דהיכא דאיכא חה"ש מודה דאסור שהעכומ"ז בטח עליו כו' וכן כתבו בבכורות י"ג. הרי דס"ל להתוס' דבדאיכא חה"ש לכו"ע מה"ת אסור. ולפ"ז הא דתניא בסנהדרין ישראל בעכומ"ז מותר ע"כ בדליכא חה"ש דאי בדאיכא חה"ש הלא גם ישראל בעכומ"ז אסור מה"ת א"כ יש להקשות הא דפריך בגמ' ועל הגזל עכומ"ז נהרג והתניא על הגזל כו' עכומ"ז בישראל אסור ישראל בעכומ"ז מותר. ואם איתא ניתני חייב. ומשני בגמ' משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בעכומ"ז מותר תנא רישא אסור פי' דלא מצי למיתני פטור מן המיתה אבל אסור מה"ת וזה ליתא דהא לגמרי שרי. וכיון דישראל בעכומ"ז בע"כ תני מותר תני רישא עכומ"ז בישראל אסור. אף דבאמת חיובא נמי איכא. והשתא אם איתא דבאיכא חה"ש גם מ"ד גזל עכומ"ז מותר מודה דאסור. א"כ הדק"ל דה"ל למיתני ישראל בעכומ"ז פטור והיינו בדאיכא חה"ש כי היכי דניתני ברישא חייב. א"ו להך ברייתא דס"ל דגזל עכומ"ז מותר לגמרי שרי מה"ת אפי' בדאיכא חה"ש אלא מדרבנן אסרו והך ברייתא דבדאורייתא קמיירי לא מצי למיתני ישראל בעכומ"ז פטור דמשמע אבל אסור כיון דבאמת מה"ת לגמרי שרי

ועוד קשיא איך אפשר דההיא ברייתא בדליכא חה"ש קמיירי הא קתני על הגזל גנב וגזל כו' משמע בין בגנב דליכא חה"ש בין בגזל שהוא כעין ויגזול את החנית מיד המצרי דאית בי' משום חה"ש. ישראל בעכומ"ז מותר. א"ו מה"ת בכל ענין שרי ואינו אסור אלא מדרבנן. וז"ש רש"י ומדרבנן איכא כו' דלא תימא דמה"ת נמי אסור בדאיכא חה"ש דלפ"ז לא מיתוקמא הסוגיא שפיר וכדפירשנו

ולשיטת התוס' צריכין לדחוקי ולפרש דמ"ש הגמ' משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בעכומ"ז מותר אף דמצי למיתני ישראל בעכומ"ז פטור. מ"מ להאי תנא עדיפא לי' חידושא דישראל בעכומ"ז איכא גוונא דמותר לגמרי מלאשמעינן חידושא דעכומ"ז בעכומ"ז כו' חייב. והא דתנא גנב וגזל צ"ל דלאו בכל גווני מיירי אע"ג דבגזל סתמא איכא חה"ש, ונראה שהתוס' בבכורות שם הרגישו בזה וכתבו וגזל ממנו בעלילה כו' ודוחק

ולפמ"ש לדעת רש"י ס"ל לר' ישמעאל דגזל עכומ"ז ממש שרי מה"ת [בזמן ימים הקדמונים] קשיא לכאורה ממ"ש הפנ"י בב"ק קי"ג דמשמע בב"מ קי"א דר' ישמעאל ס"ל דגזל עכומ"ז אסור דמוקי רעך ולא גר תושב. ולא מייתר לי' לדרוש גזל עכומ"ז ממש נמי שרי עכ"ל. נ"ל דאין דבריו מוכרחין די"ל דר' ישמעאל לא איצטריך תרי קראי לעושק וגזל ממש דהא בב"מ ס"א הקשו התוס' למ"ד בהמקבל דאיצטריך תרי קראי היכי ס"ד למימר דגזל עכומ"ז אסור דאיצטריך למעוטי הלא בישראל גופי' לא ידענא גזל אלא מרבית ואונאה. ורבית ואונאה [הי' בימים הקדמונים] שרי בעכומ"ז כו'. וי"ל דהוי אסרינן גזל עכומ"ז מואכלת את כל העמים כדדרש ר"ה בהגוזל בתרא כו'. לפ"ז פשוט די"ל דר' ישמעאל ס"ל דבלאו קרא יתירא נמי לא נטעי לפרש קרא דואכלת אממונם. אלא כפשוטו דקאי אגופם של ז' עממין וכמו שתרגם אונקלוס ותגמר ית כל עממיא כו'. וע' רמב"ן שם. וכיון דעושק ידעינן מרבית ואונאה סגי בחד קרא לגזל ממש

והנה המפרשים הקשו לשיטת התוס' דגם למ"ד גזל עכומ"ז מותר מ"מ בדאיכא חה"ש אסור מה"ת דאל"כ קרא דוחישב במאי מוקים לי' א"כ מאי מקשה בב"ק קי"ג ור"ע טעמא מפני קה"ש הא לאו הכי באין בעקיפין. וגזל עכומ"ז מי שרי והתניא את זו דרש ר"ע מנין לגזל עכומ"ז שאסור ת"ל אחרי נמכר גאולה גו' ומאי קושיא דילמא ר"ע נמי גזל עכומ"ז מותר ס"ל והא דאין באין בעקיפין מפני קה"ש מהאי קרא גופא דאחרי נמכר וחישב הוא דקא יליף דכל דאיכא חה"ש אסור מה"ת. והא דאמר אין באין בעקיפין מפני קה"ש. איסור זה מה"ת הוא. ולא מדרבנן. ומדפריך הגמ' הכי ש"מ דפשיטא לי' להש"ס דקרא דוחישב בכל גווני מיירי אפי' בדליכא חה"ש א"כ למ"ד נמי דגזל עכומ"ז מותר איך אפשר לי' לאוקמי קרא רק בדאיכא חה"ש. והוא קושיא עצומה על שיטת התוס' עד שהניחו כולם דבריהם בקושיא וצע"ג

ול"נ דהנה לכאורה עוד יש להקשות על שיטת תוס' דבב"מ פ"ז שם דפריך בגמ' למ"ד גזל עכומ"ז מותר רעך ל"ל. השתא גזילו מותרת פועל מיבעי. ומאי קושיא כיון דלשיטתם היכי דאיכא חה"ש לכו"ע אסור מה"ת א"כ ודאי איצטריך רעך למישרי פועל בכרם עכומ"ז ליתן בכליו אף דבעלמא בכהאי גוונא איכא משום חה"ש דאסור מה"ת מ"מ פועל שרי

אמנם יש ליישב ע"פ מה שיש עוד לדקדק שם בגמ' דאמר הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור איצטריך קרא למשרי פועל ומאי ניחותא הא מ"ד דס"ל גזל עכומ"ז אסור היינו ר"ע דיליף מקרא דאחרי נמכר גו' והשתא כיון דכתיב רעך למעוטי פועל בכרם עכומ"ז דשרי ש"מ דגזל עכומ"ז אסור א"כ קרא ל"ל. ומאי הניחא דקאמר דהא לדידי' נמי לא ניחא. אכן יש לומר דלמ"ד גזל עכומ"ז אסור א"ש ולא תקשה קרא דוחישב ל"ל. יש לומר דאי מהא דרעך דפועל ה"א דגזל עכומ"ז אסור רק דומיא דפועל דאית בי' חילול השם דכששם בכליו וממלא אמתחותיו בר ופירות א"א שלא יודע להעכומ"ז לבסוף ובכה"ג אה"נ דמדכתבה תורה דפועל שרי ש"מ דבעלמא בכה"ג אסור. אבל היכא דליכא