דברי חן חלק א קל

וכבר כתבתי זה בספרי שפתי חן פרשת קדושים על פסוק לא תשנא גו'] אלא דטעמא כמו"ש בתוס' ביומא הנ"ל. והא דשמואל דאתא לידן אכתוב לך מה שכתבתי בזה בימי חורפי על דרך הפילפול. וז"ל. בשבת קכ"ט ע"ב אמר שמואל פורסא דדמא חד בשבתא. ארבעה ומעלי שבתא. אבל שני וחמישי לא. דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה שוין כאחד. בתלת' בשבתא מ"ט לא משום דקיימא לי' מאדים בזווי. מעלי שבתא נמי קיימי בזווי. כיון דדשו בי', רבים שומר פתאים ד' ופי' רש"י כיון דדשו ביה רבים הורגלו בו מפני דוחקן שיהיו קרובים לסעודת שבת. ואמרינן בפרקין דלעיל דף קי"ח כבוד שבת בדגים גדולים. ובמס' עכומ"ז דף כ"ט אמרינן שני לדם דג. עכ"ל. ויש לדקדק על פי' רש"י מנ"ל דהא דאמר בע"ז שני לדם דג היינו דאית בי' משום רפואה. שהרי שם הכי קאמר שני לדם דג. שלישי לו סכנתא. וי"ל דה"פ שני לדם רשאי לאכול דג. אבל שלישי לו סכנתא ואסור לאכול וקמ"ל בהא דשני לדם דרשאי לאכול דלא נימא דאית בי' סכנתא מק"ו מיום ג'. וא"כ מנ"ל דבשני אית בי' משום רפואה. והיה נראה לכאורה דהכריח לרש"י ז"ל לומר דמ"ש שני לדם דג. ע"כ משום רפואה דאל"כ למה לא תנא נמי ראשון לדג איך הוא. ובשלמא אי שני לדם אית בי' משום רפואה ושלישי קתני משום סכנתא ניחא הא דלא קתני כלל יום ראשון משום דכיון דבדידי' לא מעלי ולא קשה לא קתני לי' כלל. אבל אי נימא דבשני לדם דג נמי הכי קאמר שרשאי לאכול ולא קשה. וכיון דמעלי נמי לא. א"כ הול"ל ראשון ושני לדם דג

אמנם יש לדחות דאין זה הכרח כלל דלעולם י"ל דבשני לא קשה ולא מעלי. והא דלא השמיענו יום הראשון. י"ל דסמך אהא דאמרינן בנדרים נ"ד דאין מקיזין על דגים כדאמר שם אביי כגון שהקיז דם דלא אכיל דגים כו' ותניא אין מקיזין לא על דגים כו' וא"כ אדרבה יום ראשון קשי נמי וא"כ לא יכול לכלול עם יום שני. והא דלא קתני כלל משום די"ל דסמך אברייתא דנדרים הנ"ל. והדרא קושיא לדוכתא. ואף די"ל דרק בסעודה של הקזה גופא קשי. מ"מ שוב לא פסיקא לי' למתני יום ראשון

ועוד יש לדקדק על פי' רש"י שפי' שהורגלו בו מפני דוחקן כיון דבאנשים דחוקים קמיירי עדיפא הו"ל לרש"י למנקט אידך מימרא דרב שם קי"ח דאמר אפי' דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג. ואמר שם רב פפא מאי היא כסא דהרסנא ופי' רש"י דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח. וכתבו שם המפרשים דהאי הויא לדחוקים שא"א להם דגים גדולים כו' ומשום רפואת הקזה מאי נפ"מ לכאורה בין גדולים לקטנים

ועוד בה שלישי' קשיא לי על פי' רש"י קושיא עצומה דלמה לי' לדחוקי משום דגים שאין בהם כל כך חיוב והרי יכול לענג שבת בכל דבר דאית בי' עונג. יותר טוב הו"ל לפרושי דמה"ט דשו בי' רבים ע"פ מה דאמרינן לעיל קכ"ט המקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהם צרכי סעודה מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין כו' וא"כ א"ש הא דדשו בי' רבים משום דתניא בפסחים ק"ז זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין. ולמקצת הפוסקים הו"ל יין דוקא מדאורייתא ולכו"ע עכ"פ מדרבנן. וא"כ לשמואל גופא ודאי י"ל דהיינו טעמא דדשו בי' רבים משום יין. ואף רב דס"ל דצרכי סעודה היינו בשר ודאי לא פליג אשמואל דיין נמי מעלי אלא דס"ל דבשר טפי מעלי וא"כ למה נדחק רש"י לפרושי משום דגים

ונ"ל דקושיא זו יש לתרץ. דהא דלא אמר ה"ט משום יין קידוש משום דשמואל אמר בשבת שם אכל חטה והקיז דם לא הקיז אלא לאותה חטה כו' המקיז דם שתייה לאלתר אכילה עד חצי מיל. וכיון דשתייה צ"ל לאלתר ואי לאו לאלתר איבעי להו שם בגמ' אי קשי או דילמא לא קשי ולא מעלי א"כ ליכא למימר דמשום יין קידוש דשו בי' שהרי קידוש אינו אלא לאחר ק"ש ותפלה והקזה צריך להיות מבעוד יום של ערב שבת וא"כ הך שתיית היין אינו לאלתר וכל שאינו לאלתר לא מעלי כלל א"כ ליכא למימר דמה"ט דשו בי' רבים ובע"כ צ"ל משום דגים וכדפי' רש"י. אך אכתי צריכין אנו לתרץ מה שהקשינו לעיל לפי' רש"י

ונ"ל לתרץ הני ב' קושיות בחדא מחתא דלא קשיא מידי על פירש"י משום דלשיטתי' אזיל בנדרים נ"א ע"ב במתניתין דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים ופי' רש"י שם וכן הר"ן דדג היינו גדול ודגים היינו קטנים. ומתניתין דאמר תרווייהו דג דגים משו"ה אסור בהם בין גדולים בין קטנים ע"ש. ולפי זה בע"ז דאמר שני לדם דג היינו דג גדול. ולפי זה שפיר מוכח דע"כ משום רפואה הוא דאין לומר דבשני לא קשי ולא מעלי א"כ מ"ט לא אמר כלל דג בראשון לדם איך הוא. דהשתא ליכא למימר דסמך אהא דתניא בנדרים דאין מקיזין על דגים. התם היינו דגים קטנים אבל דגים גדולים לא שמעינן. אלא ע"כ צ"ל דשני לדם דג היינו דאית ביה משום רפואה ובשלישי לו סכנתא ומשו"ה לא השמיענו כלל בראשון. משום דהא דלא קשי ולא מעלי לא קתני כלל. ומתורץ קושיא א'

ולפ"ז מתורץ נמי קושיא ב'. דהא דלא פי' רש"י דמה"ט דשו בי' משום דגים דכסא דהרסנא דרש"י ז"ל מדייק שפיר מדאמר בע"ז שני לדם דג ולא אמר דגים ע"כ רק דג דהיינו גדול אית ביה משום רפואה אבל לא קטנים. משו"ה הוצרך רש"י לפרש דדשו בי' משום כבוד שבת דדגים גדולים דאית בי' משום רפואה. משא"כ כסא דהרסנא שהוא דגים קטנים לית בי' רפואה כלל. וא"ש

אמנם כ"ז לשיטת רש"י והר"ן דפירשו דג היינו גדול. ודגים היינו קטנים. אבל לפי' הרא"ש שפי' דג דגים שאני טועם ר"ל דג או דגים. דבכל חדא מינייהו אסור בהן בין גדולים בין קטנים. וכן דעת הרמב"ם שפסק שהנודר מדגים אינו מותר רק בציר ומורייס הא בדג גדול לא. ועי' יו"ד סי' רי"ז סעי' י"ב. ולפ"ז אינו מוכח כלל מהא דשני לדם דג דאית בי' רפואה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי דשו בי' רבים. ונראה לומר דלפי' הרא"ש ה"ט דדשו בו רבים משום סעודה דלערב דהא אכילה מעלי אף שאינה לאלתר. ועוד דבסעודה איכא בשרא לרוב בני אדם כדאמר רב דיספיק צרכי סעודה היינו בשרא ואף דשמואל ס"ל יין היינו דיין עדיף טפי אבל ודאי דבשרא נמי מעלי ומשו"ה דשו בי' רבים בע"ש

אמנם אכתי יש להקשות כיון דאכילה לא מעלי רק עד חצי מיל ובתר הכי אולי קשי נמי ועכ"פ לא מעלי כדמבעי שם בגמ'. וא"כ כיון דהקזה צריך להיות בעוד יום ודאי ולא בין השמשות שהוא ספק לילה דהקזה הא אב מלאכה היא מלאכת חובל. ושיעור בין השמשות לשמואל איפלגו בי' רבה ורב יוסף למר ב' תלתי מיל ולמר ג' רבעי מיל. וא"כ ק"ש ותפלה דהויא בצאת הכוכבים כדתנן במתניתין דמאימתי כו' הוי לפ"ז רחוקה הסעודה שהיא לאחר ק"ש יותר מחצי מיל ולא מעלי עוד הסעודה א"כ הדרא קושיא לדוכתא מ"ט דשו בי' רבים

אמנם נ"ל לומר דשמואל לטעמי' דס"ל ברכות כ"ז מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס וכיון שמקדש ע"כ יאכל ג"כ דהא שמואל גופא ס"ל בפסחים ק"א אין קידוש אלא במקום סעודה וא"ש. וכ"ה באמת דברי הרא"ש פרק ערבי פסחים דלשמואל מקדש ואוכל סעודתו. וכ"ה בשו"ע או"ח סי' רס"ז

אלא דלפ"ז תקשי דברי הרא"ש גופי' בקושיא עצומה. דהנה בריש פ"ק דברכות הביא שם ר"ת ראיה דמותר לקרות ק"ש מפלג המנחה ואילך מרב דצלי של שבת בערב שבת ומסתמא הי' קורא ק"ש ג"כ. ודחי שם הרא"ש די"ל דק"ש לא קרא עד צאת הכוכבים. ולא סמך גאולה לתפלה דכריב"ל ס"ל דתפלות באמצע תקנום ע"ש. דלפ"ז צ"ל דהא דשמואל אומר מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס נמי ק"ש קורא בצאת הכוכבים דאי ק"ש ותפלה קאמר א"כ תהוי ראיה לדעת ר"ת משמואל אע"כ מתפלל אדם כו' דוקא תפלה קאמר אבל ק"ש קרי בצאת הכוכבים. אבל לפי מ"ש דמקדש ואוכל אח"כ סעודתו קשה כיון דק"ש לא קרי עד צאת הככבים א"כ איך מקדש ואוכל קודם ק"ש הא אסור לאכול קודם ק"ש. ודוחק לומר דשמואל לא שרי לקדש רק קודם חצי שעה לצאת הככבים. דהא סתמא קאמר וכזה יש לעיין בהא דתניא משעה שבני אדם נכנסים להסב כו' להני תנאי דמאחרי זמן ק"ש ואיך נהגו כן]

אמנם בלאו הכי יש לעיין בדברי הרא"ש הנ"ל דמפרש דהא