דברי חן חלק א קכג

אמנם עוד קשה לי על שיטת הירושלמי מהא דתניא בברכות ב' ע"ב מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין משעה שקידש היום בערבי שבתות דברי רבי אליעזר ופי' רש"י שם דהיינו בין השמשות ספק יום וספק לילה וכיון דספק הוא קידש היום מספק. ויש להקשות דכיון דבין השמשות ספק יום וספק לילה קידש היום מספק ואסור בכל מלאכה דילמא בין השמשות לילה הוא אבל איך קורא אז ק"ש של ערבית דילמא בין השמשות יממא הוא ועדיין אינו זמן ק"ש וצריכין להחמיר מספק במ"ע דק"ש כדמחמרינן לענין קדושת שבת וכדס"ל לר"א בכוי דחייבין עליו אשם תלוי ולמדו הפוסקים מזה דס"ל לר"א דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ קשיא למה מיקל ר"א בק"ש דערבית לקרותה בבין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה

ועל קושיא זו יש לומר הא דקורא ק"ש לר"א בתחלת בין השמשות ה"ט משום דס"ל דק"ש של ערבית לאו בזמן לילה תליא אלא בזמן שכיבה כדכתיב ובשכבך ובין השמשות לר"א כבר זמן שכיבה הוא אע"ג דאפשר דעדיין יממא הוא

אמנם לשיטת הירושלמי דר"א לעולם כב"ש ס"ל תירוץ זה ליתא דאי לר"א זמן שכיבה הוא בתחלת בין השמשות א"כ קשיא דר"א אב"ש דס"ל בברכות י"א דזמן ק"ש בערב תליא דאמרי שם אם כן נימא קרא בבוקר ובערב כו' ע"ש. וע"כ צ"ל דהברייתא דמשעה שקידש היום לית לי' דר"א לעולם כב"ש וקשיא מזה על שיטת הירושלמי

ונראה לתרץ דהנה בלא"ה מקשה בגמרא ר"א אדר"א דבמתניתין ס"ל דק"ש בצאת הכוכבים ובברייתא ס"ל משעה שקידש היום ומשני בגמרא תרי תנאי אליבא דר"א. ואב"א רישא לאו ר"א א"כ הירושלמי י"ל דס"ל דרישא נמי ר"א וכיון דפליג תנא דמתניתין אתנא דברייתא ותרי תנאי סמי ברייתא מקמי מתניתין ובודאי ברייתא משבשתא היא ולא מותבינן מינה די"ל דמה"ט גופא פליג תנא דמתניתין אתנא דברייתא דכיון דר"א מתלמידי שמאי ע"כ ס"ל כב"ש וא"ש שיטת הירושלמי לתנא דמתניתין

אמנם כד מעיינת א"א לאוקמי שיטת הירושלמי גם לתנא דמתניתין דהנה בברכות שם ב' ע"ב אברייתא דמאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין כו' ר"ח אומר משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח תמהו התוס' עני גופי' מתי יתפלל דהא אמרת דזמן אכילתו זמן ק"ש ותירצו דלאו דוקא משהעני נכנס לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר שעד שיכינו סעודתו יקרא ויתפלל. וכתב המהרש"א דאמתניתין דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול כו' לא תקשי להו דהאיך יאכלו אז תרומה דאסור להתחיל בסעודה כו' די"ל דהכי קאמר משעה שהכהנים מותרים לאכול בתרומה ואין להם טומאה עוד עכ"ל והוא דחוק. דא"כ ה"ל למימר במתניתין משעה שהכהנים מותרין כו'

וגם דוחק לתרץ ע"פ מ"ש התוס' בעני דפי' משהעני נכנס לאכול דעד שיכינו לו סעודתו יקרא ק"ש והכי נמי בכהן דעד שיכינו לו התרומה יקרא ק"ש דבשלמא בעני אורחא דמילתא שלא הי' לו מוכן מבעוד יום אבל בכהן הלא התרומה כבר מוכנת היא לו מבעוד יום וא"צ הכנה בלילה

ע"כ נ"ל תירוץ אחר לקושיית מהרש"א די"ל דלר' אליעזר עיקר זמן ק"ש מן התורה משעה שקידש היום אלא דחכמים גזרו לקרות דוקא בצאת הכוכבים משום סייג וכמו שגזרו חכמים משום סייג בסוף הזמן דאין קורין אלא עד חצות ה"נ גזור ר"א בתחלת הזמן שלא יאמר כבר הגיע הזמן ונמצא קורא קודם בין השמשות ולא מבעי לשיטת הסוברים דג' רביעי מיל דהיינו שיעור בין השמשות הויין קודם צאת הכוכבים דודאי רובא דאינשי לא בקיאי בהא אימתי מתחיל הזמן אלא אפי' לשיטת הסוברים דבין השמשות מתחיל תיכף אחר שקיעת החמה ובהא לא אפשר למטעי כדאמרינן בפסחים י"ב מ"מ איכא חששא משום יום המעונן כמו"ש בפסחים שם לענין חמץ ומהאי טעמא איכא גזירה לר"א דאין קורין שמע עד צאת הכוכבים וזהו בשאר כל אדם. אבל בכהנים שאוכלין תרומה ואכילתן איקרי עבודה כמו"ש הצל"ח מגמ' פסחים ע"ב אוקמי אדאורייתא וכמו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו מדרבנן והא דהקשה בגמרא ר"א דמתניתין אר"א דברייתא י"ל משום דקתני בברייתא מאימתי קורין משעה שקידש היום דמשמע דאפילו לכתחלה נמי כ"ע קורין בבין השמשות ולפ"ז מאי דמשני בגמרא תרי תנאי אליבא דר"א א"צ לעשות ביניהם פלוגתא בעיקר זמן ק"ש דמן התורה רק בסייג הוא דפליגי דלתנא דברייתא ליכא סייג לכל אדם. ולתנא דמתניתין איכא סייג ונ"מ דבדיעבד יוצא משעה שקידש היום אבל בכהנים לכו"ע אוקמי אדאורייתא וקורין בבין השמשות ולא קשיא מידי קושיית מהרש"א. אלא דתירוץ זה לא יתכן כלל לשיטת הירושלמי דר"א לעולם כב"ש. וב"ש הא ס"ל דזמן ק"ש מה"ת בצאת הכוכבים וכמש"ל

והנה הרשב"א בברכות כתב בשם רב האי גאון ז"ל דר"א דאמר משעה שקידש היום סבר ובא השמש ביאת שמשו דהיינו תחלת השקיעה ומאי וטהר טהור גברא ור' יהושע סבר מאי וטהר ביאת אורו הוא כו' והיינו לפי גירסת הגאונים ז"ל דגרסי לעיל שם וממאי דובא השמש ביאת אורו הוא דהיינו סוף השקיעה ומאי וטהר טהר יומא דילמא ביאת שמשו הוא דהיינו תחלת השקיעה שהוא ד' מילין קודם צאת הכוכבים ומאי וטהר טהר גברא ודלא כגירסת רש"י ז"ל. וע' בתוס' שם ולכאורה לפ"ז מאי מקשה בגמ' דר"א אדר"א הא י"ל דר"א דמתניתין היינו ר"א דברייתא דכהנים משעה שקידש היום הוא דנכנסין לאכול בתרומה ור"א דמתניתין הוא ממש כר"א דברייתא ומה שכתבו התוס' דא"כ ר"א היינו ר' יהושע לדברי רב האי גאון ז"ל לא קשיא מידי דלר' יהושע משעה שהכהנים מוטהרים היינו סוף השקיעה שהוא ביאת אורו לגמרי דהיינו בצאת הכוכבים וטובא איכא בין ר"א לר' יהושע וא"כ מאי מקשה דר"א אדר"א וצ"ל דהמקשה ידע מברייתא דלעיל סימן לדבר צאת הכוכבים

לפי דברינו אלה הא דמשני בגמרא תרי תנאי אליבא דר"א לאו למימרא דתנא דברייתא פליג אתנא דמתניתין אלא דתנא דברייתא דמשעה שקידש היום פליג אתנא דברייתא יתא דסימן לדבר צאת הכוכבים דפליגי בפירושא דמשעה שהכהנים נכנסין או זכאין לאכול בתרומתן דמר מפרש לה אתחילת שקיעה דהיינו בהתחלת בין השמשות ומר מפרש לה אסוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים

אלא דקשיא לי לעיל שם בגמרא במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו ובעו לה מיבעי האי ובא השמש ביאת שמשו הוא או דילמא ביאת אורו הוא והדר פשטה לה מברייתא מדקתני בברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים ושמע מינה ביאת אורו הוא לגירסת הגאונים] דאמאי פשטו לה מברייתא דסימן לדבר צאת הכוכבים דר"א דמתניתין ביאת אורו קאמר הוה להו לפשוט מברייתא דס"ל לר"א משעה שקידש היום וס"ל דובא השמש ביאת שמשו הוא וכיון דע"כ צ"ל דפליגי ברייתות אהדדי א"כ תו ליכא למפשט כלל א"כ מאי פשטו לה במערבא

לפי דברינו הנ"ל תתפרש הדבר כמין חומר לפי מ"ש לעיל דברייתא דמשעה שקידש היום אי אפשר לאוקמי כב"ש ולפ"ז לשיטת הירושלמי דר"א על כרחך בכל מקום כב"ש ס"ל צריכין לומר דברייתא דמשעה שקידש היום משבשתא היא וליתא קמי' ברייתא דמפרשה דר"א צאת הכוכבים קאמר ושפיר פשטו לה במערבא דס"ל כשיטת הירושלמי והוא גמ' דבני מערבא דר"א בצאת הכוכבים קאמר

ולפ"ז נכון מאד הא דרבה בר רב שילא לא פשיט לי' מברייתא דסימן לדבר צאת הכוכבים כמו דפשטו לה במערבא דבשלמא לפי' רש"י דמשעה שהכהנים נכנסין כו' ודאי צאת הכוכבים הוא אלא דהגמרא ורבה בר רב שילא לא ידעי מנא להו למתניתין דובא השמש היינו בלילה דילמא ביאת אורו של בוקר יום השמיני וא"כ ליכא למיפשט מברייתא דסימן לדבר צאת הכוכבים דהא כבר ידע דמתניתין צאת הכוכבים קאמר אלא דלא ידע מנא לה למתניתין כן ע"כ צריך רבה בר רב שילא למיפשט מהכרע הפסוק אבל במערבא דלא ידעי פירושא דקרא אי ביאת