דברי חן חלק א קכב

דלשפחות אחר אישות מוכרה. ולמ"ד יש אם למקרא אינו רשאי למוכרה

ונראה לומר דבאמת פליג בזה הירושלמי אתלמודא דילן דלהירושלמי דר"א לעולם כב"ש ס"ל ע"כ צ"ל דהא דדרשי מסורת היינו היכא דלא מכחשי אהדדי ודריש תרווייהו מקרא ומסורת ולהירושלמי אה"נ דקושיית הגמרא בבכורות מהא דדריש ר"א גבי תרומה מקרא וגבי אמה העבריה מסורת לא קשיא כלל דר"א לאו לאפלוגי את"ק קאתי אלא לאוסופי אתא דגם לשפחות אחר שפחות נמי אין אדם מוכר וס"ל כר"ש בברייתא בקדושין שם וליכא רק שתי מחלוקת בדבר ולא שלש כדס"ל לתלמודא דילן בקדושין והא דרבי אליעזר מחייב בכוי אשם תלוי משום דדריש מסורת צ"ל כמו שכתבו התוס' דהמקרא דמצוות והמסורת דמצות לא מכחשי אהדדי כמש"ל

וממילא מתורצים שני שאלותיך בחדא מחתא דמ"ש שמאי א"כ בטלת בנות ישראל מפו"ר משום דכיון דב"ש ס"ל יש אם למקרא מסתמא מרבם שמאי קבלו כן וכיון דיש אם למקרא אשה מצווה על פו"ר דהרי קרינן וכבשוה כדס"ל לר' יוחנן בן ברוקה ביבמות ס"ה וזהו שאמר שמאי א"כ בטלת בנות ישראל מפו"ר כיון דנשים ג"כ מצוות ע"ז. אבל ר"א דס"ל לתלמודא דילן יש אם למסורת אינו חושש על ביטול בנות ישראל מפו"ר לפי שאיננה מצווה. ומשו"ה לא פי' רש"י שמותי מתלמידי שמאי. וא"ש

אמנם עיקר דברי התוס' דסנהדרין לכאורה תמוהין במה שכתבו דקרי וכתיב דמצוות ומצות לא מכחשי אהדדי דאפשר לקיים שניהם שבא המקרא לחייב בב' חתיכות והמסורת בא לחייב גם על ספק באחת גרידא והרי כיון דהמסורת דמצות אתא לחייב ע"כ מצוה אחת א"כ דמצוות דקרינן לחייב על אחת בשתי חתיכות ל"ל. אלא ודאי דהקרי אתא לאשמעינן דדוקא על אחת מב' חתיכות חייב ולא באחת גרידא וכיון דהמסורת אתא לחייב על אחת גרידא הרי זה סותר המקרא ומכחשי המקרא והמסורת אהדדי ובלתי אפשר לקיים שניהם. שוב ראיתי שכבר הרגישו בזה המפרשים ונדחקו

ועוד קשיא לי על דבריהם שכתבו דמקרא ומסורת דמצוות ומצות אינן סותרין זה את זה א"כ מ"ט דרב דפוטר בחתיכה אחת גרידא. ועוד קשה דמקשה מר"א דמחייב בכוי אשם תלוי על רב דפוטר בחתיכה אחת ומשני רבא ר"א ס"ל מצות כתיב ויש אם למסורת ורב כתנאי דדרשי יש אם למקרא והרי לדבריהם אפי' מאן דס"ל יש אם למקרא מ"מ ס"ל נמי יש אם למסורת כל היכא דלא מכחשי אהדדי ומקרא ומסורת דמצוות ומצות לא מכחשי אהדדי א"כ רב ג"כ למה דריש רק מקרא ולא דריש גם מסורת. אך זה יש לתרץ דרב ס"ל כר' עקיבא דבבגדו בה דעל כרחך ס"ל דאפי' היכא דלא סתרי אהדדי לא דריש רק מקרא לחודא. אלא דזהו סתירה למה שכתבו בתחלת דבריהם דלר"ע נמי דריש תרווייהו היכא דלא מכחשי אהדדי. אך התוס' עצמן הרגישו בזה בסוף דבריהם שם וכן בסוכה ז' ונשארו בקושיא]

ונראה דהנה לכאורה קשיא על רב דפוטר בספק חתיכה אחת מדקרינן מצוות ש"מ דדוקא בב' חתיכות חייב אשם תלוי אבל בחתיכה אחת פטור ודילמא מקרא קמ"ל אפי' בשתי חתיכות דאיקבע כאן איסורא דחלב לא נימא דכודאי איסורא דמי ואם אכל אחת מהן חטאת קבוע חייב ולא אשם קלוי קמ"ל מקרא דמצוות דאף בשתי תתיכות דאיקבע איסורא אין מחייב רק אשם תלוי והא דכתיב מצות אתא לאשמעינן בחתיכה אחת דלא איקבע איסורא אינו פטור לגמרי אלא דאשם תלוי עכ"פ חייב וא"כ מנא לי' לרב דכיון דקרינן מצוות ויש אם למקרא על כרחך למעוטי חתיכה אחת דפטור לגמרי וצ"ל דרב ס"ל דסברא פשוטה היא ולא סלקא אדעתין כלל דבאיקבע איסורא יחשב כודאי עד שצריכה תורה לאשמעינן דרק אשם תלוי מחייב ולא חטאת קבוע כעל ודאי כיון דעכ"פ על כל אחת אינו אלא ספק איסור ולא ודאי ולא מצינו בכל התורה כולה דאחשבי' ספק לודאי זולת בסוטה דאיכא רגלים לדבר וא"כ לא צריך מקרא דמצוות לאשמעינן דרק אשם תלוי מחייב ולא חטאת קבוע דלזה אין צריך קרא אלא למעט דרק בב' חתיכות חייב אשם תלוי ולא בחתיכה אחת וכיון דמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אי אפשר לקיים שניהם ס"ל לרב דהמקרא עיקר משום דיש אם למקרא

והנה זהו למסקנא דגמ' דבכורות דהיינו טעמא דר"א דס"ל בחבית תרומה שנולד בה ספק טומאה עדיין מצוה לשומרה בטהרה משום שמא יבא אלי' ויטהרנה כו' כדמפרש בגמרא. אמנם לפי מה דס"ל להגמרא בתחילה דטעמא דר"א הוא משום דכתיב את משמרת תרומתי ותרומותי קרינן ויש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר וחייבה רחמנא שימור בתלויה דהיינו ספק טהורה ספק טמאה כמו בטהורה ודאית וטעמא משום דהוחזקה ואיקבעה במצות שימור קודם שנולד בה הספק הרי שהתורה השוותה ספק טהורה לודאי טהורה לענין חיוב מצות שימור א"כ ודאי דס"ד דכל היכא דאיקבע איסורא נחשב כודאי ממש וחטאת קבוע לחיוב באכל אחת משתי חתיכות קמ"ל קרא דמצוות דאינו חייב רק אשם תלוי ומ"מ באחת גרידא נמי חייב אשם תלוי דהשתא המקרא והמסורת לא מכחשי אהדדי

ואתיא שפיר השתא שיטת הירושלמי דס"ל דקושיית הגמ' דבכורות דמקשה דר"א אדר"א לא קשיא מידי דאין ה"נ דלר"א טעמא דחבית שנולד בה ספק טומאה אסור לטמאותה משום דתרומותי אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה ולא כדמסיק בגמרא דילן דטעמא דר' אליעזר משום שמא יבא אלי' ויטהרנה דהירושלמי ס"ל דבקרא דבבגדו בה דריש ר"א תרווייהו מקרא ומסורת וכמש"ל וכיון דר"א ע"כ כב"ש ס"ל ע"כ ה"ט דתרומה תלויה מחויב בשימור משום דתרומותי קרינן וכיון דהשוותה כאן ספק לודאי לענין מצות שימור סד"א באוכל אחת משתי חתיכות של חלב ושל שומן חטאת לחייב קמ"ל המקרא דמצוות דאשם תלוי הוא מחייב

אלא דא"כ יש להקשות מ"ט דרב הא איהו כיון דס"ל יש אם למקרא ומצוות קרינן צריך לדרוש ג"כ תרומותי בשתי תרומות אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה דלפי זה מקרא ומסורת לא מכחשי אהדדי כלל וה"ל לחייב גם בחתיכה אחת כמו ר' אליעזר

אולם א"ש דרב לטעמי' בשבת דף כ"ה דאמר רב שם כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תהני ממנה והיכן אמרה תורה מדר"נ ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי דרב אין ה"נ דדריש מקרא ותרומותי קרינן ובשתי תרומות הכתוב מדבר לענין טמאה וטהורה דתרווייהו ניתנו ליהנות מהן אבל לא לענין מצות שימור שתשווה תלויה לטהורה וכיון דלא אשכחן השתא דשיותה תורה בשום מקום להחמיר בספק כבודאי א"כ מצוות דקרינן לא ס"ד דמקרא דמצוות אתא לאשמעינן דבאיקבע איסורא אינו חייב רק אשם תלוי ולא חטאת קבוע דמהיכי תיתי אלא ודאי לאשמעינן דרק בב' חתיכות חייב. לפי דברינו מיושב על נכון קושיית התוס' בבכורות שם בד"ה אחת תרומה טהורה כו' וק"ל. ממוצא דברינו נשמע דהירושלמי ע"כ ס"ל אליבא דר' אליעזר דכל היכא דהמקרא והמסורת לא מכחשי אהדדי דריש מקרא כב"ש וגם מסורת. אלא דהיכי דמכחשי אהדדי ס"ל יש אם למקרא לבד כב"ש אלא דלקולא לא עביד כב"ש. אבל תלמודא דילן דמקשה בבכורות שם דר"א אדר"א ע"כ ס"ל אליבא דר"א יש אם למסורת ולא דריש מקרא אפי' היכא דלא מכחשי אהדדי דשלש מחלוקת בדבר כדמפרש בתלמודא דילן בקדושין שם ואם כן על כרחך לאו כללא הוא לומר דר"א כיון דהוי מתלמידי ב"ש ע"כ כב"ש ס"ל אלא דהיינו טעמא דלא קי"ל כר"א בכ"מ משום שברכוהו ונכון השתא פי' רש"י בהא דר"א שמותי הוא מלשון שמתא לפי תלמודא דילן דע"כ לא ס"ל כהירושלמי: