דברי חן חלק א קיב

פי' אע"פ שבפחות משלש על שלש שהכינו שאינו מקבל טומאה לא כתב מדעתו דאזיל בשיטת רבו הרי"ף. אבל מה שדימה קיצע להכינו זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה בכ"ש. משמע בכ"ש ממש. אלא דלכאורה באמת טעמא מאי חמיר קיצע מהכינו ע"ז אמר ואולי במקצע לכך לפיכך אפי' בכ"ש מפני שהוא ככלי או כבגד קטן וכוונתו נמי דזה דמי לאריג כ"ש דכיון דתחילת עשייתו לאבנט או לחגורה הוה מעשה חשובה בגופו ומטמא כבגד הכא נמי כיון דראוי להשתמש בו מעשה בגד לאצבעו כדרך שעושין קוצצי תאנים הרי זה מטמא משום אריג וזה שסיים הרמב"ם מפני שהוא ככלי או כבגד קטן ר"ל כחגורה או אבנט שהוא כבגד קטן לענין טומאה ואבנט מקרי בגד קטן בחולין קל"ח. כן נ"ל ברור ואמת בכוונת הרמב"ם והראב"ד

באות י"ד כתב כת"ר וז"ל ועוד ראיה לזה מהא דאמרינן בשבת ס"ג דתכשיט כ"ש טמא מציץ ופי' רש"י מציץ שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן עכ"ל וכתב הפנ"י שם דלכאורה הוא תמוה דהא לא אשכחן לשון תכשיטי כהונה לא במקרא ולא בשום מקום לענין בגדי כהונה אלא ע"כ דכוונתו כדפרישית בסמוך דתכשיט ובגד חדא מילתא היא וכיון דאשכחן דהציץ הוא אחד משמונה בגדים בין בלשון המקרא כו' אע"כ כדפרישית דהך ילפותא היינו לענין דתכשיט כ"ש כהאי מקרי בגד עכ"ל. וכיון דהא דתכשיט כ"ש טמא הוא רק משום דתכשיט נמי מקרי בגד א"כ כש"כ דבגד כ"ש גופא כגון אבנט וחגורה דתורת בגד עליהם אפי' לענין טומאה עכ"ל

הנה כבר כתבתי לעיל בשם בעל הטורים דמוכח מהפסוק שהציץ לא מקרי בגד כלל וה"נ י"ל באבנט וחגורה דאע"ג דתורת בגד עליהן לענין טומאה מ"מ אינו בכלל בגד ודברי הפני יהושע בלאו הכי תמוהין מה שכתב דלא אשכחן לשון תכשיטי כהונה לא במקרא ולא בשום מקום לענין בגדי כהונה כו' דהלא מקרא מלא כתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת הרי שבגדי כהונה היו לפאר וקישוט. ובזבחים י"ח ע"ב היו מטושטשין כו' ועבד עבודתו פסולה ופי' רש"י דלא בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת ונ"ל דכל סתם בגדים שאין גנאי ללובשן ג"כ מקרי קישוט ללובשן ולאו דוקא בגדי כהונה שהרי בביצה י"ד תנן זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו ופי' רש"י נאותין מתקשטין והיינו לאפוקי מנעל לבן שזכר מקודם וכיוצ"ב שגנאי ללובשו אבל כל שאין גנאי מקרי קישוט אלא דעכ"פ נהי דכל בגדים סתמא מקרו תכשיטין מ"מ לאו כולהו תכשיטין מקרו בגד ומ"ש הפנ"י אלא ע"כ כדפרישית כו' דהך ילפותא היינו לענין דתכשיט כ"ש כי האי מקרי בגד כבר השבתי ע"ז לעיל באות ד'. ואי דמצד הסברא ידעינן דתכשיט מטמא בכ"ש א"כ א"צ למילף מציץ אלא דמ"מ דברי רש"י תמוהין לכאורה דמ"ש ראיה דציץ הוי תכשיט מדמנאו עם שאר תכשיטי כהן. וכי כעורה זו שקרא הכתוב נזר כדכתיב שמות כ"ט פסוק ו' ונתת את נזר הקודש על המצנפת ותירגם אונקלס כלילא. ואם צריך ראיה דהציץ הוי תכשיט הלא אין ראיה מדמנאו עם תכשיטי כהן ואלא היכי למניה לציץ אם לא בההיא פרשה שנצטוה על כל עשיית בגדי כהנים וא"כ מאי ראיה מדמנאו עם שאר תכשיטי כהונה שהוא תכשיט כמותם. ועוד יש להקשות נהי דידעינן דהוי תכשיט מדמנאו עם שאר תכשיטי כהן אכתי מנלן שהוא טמא ואי מדכתיב כל כלי מעשה הא לא אייתי ר' יוחנן וכן רבא להאי קרא כלל. וא"כ עיקר חסר מן הספר. אשר ע"כ נ"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא ע"פ מ"ש הטור דמה"ט לא חשיב ציץ בהדי אינך ששה שפרטה תורה משום דציץ אינו בגד ולא דמי לאינך ששה שכלולים בואלה הבגדים אשר יעשו דלפ"ז קשה דכמו כן ה"ל לתורה לפרש פרטות עשיית הציץ אחר כל עשיית ששה הבגדים דקחשיב בריש תצוה וה"ל לכתוב הא דועשית ציץ גו' אחר מעשה האבנט ובאמת כתוב עשיית הציץ באמצע בין מעיל וכתונת אלא ודאי דבזה קמ"ל תורה דאע"פ שלא נכלל בכלל ואלה הבגדים אשר יעשו לפי שאינו מין בגד מ"מ לענין טומאה דינו כשאר תכשיטי כהן ובגדיו ודין זה לא הוה ידעינן אילו חשבה תורה מעשה הציץ בסוף מעשה כל הבגדים וז"ש רש"י דתכשיט כ"ש טמא מציץ שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן פי' שמנאו באמצע תכשיטי כהן דלא הו"ל למנותו אלא לבסוף כנ"ל. והגם שלשון רש"י קצת דחוק. ומי שדעתו רחבה מדעתנו יפרש ברחבה יותר. על כל פנים הדברים מצד עצמן נ"ל נכונים

באות ט"ו כתב כת"ר וז"ל והשתא לפי זה הא דתניא בשבת שם דאריג כ"ש טמא משום דמרבינן לה מקרא דאו בגד על כרחך צ"ל דהיינו אפי' אם הוא אינו בגד חשוב בפני עצמו ואפי' אם הוא כ"ש ממש כמ"ש התוס' שם ד"ה מנין וז"ל ואם תאמר והא לעיל לא מרבינן אלא שלש על שלש ויש לומר דהתם מיירי בבא מבגד גדול אבל הכא מיירי באריג כ"ש דמתחילה לא היה דעתו להוסיף עליו ותרווייהו שמעינן מאו בגד כו' וא"ת ואכתי בגד כ"ש למה הוא טמא הא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק וי"ל דראוי הוא לכוף ולקפל וליקח בו מרגליות או מחט כו' עכ"ל ומדתירצו דראוי ליקח בו מרגליות או מחט ש"מ דס"ל דאפילו אם הוא כ"ש ממש תורת בגד עליו דאין לומר מתורת כלי קיבול הוא טמא ולא מתורת בגד דא"כ מה זה שכתבו ותרווייהו שמעינן מאו בגד דשקולין הם הא שלש על שלש מבגד גדול מתורת בגד הוא טמא ולא מתורת כלי קיבול ועוד דאם הוא מתורת כלי קיבול משום דראוי ליקח בו מרגליות או מחט א"כ אפי' אם הוא אינו אריג מתחילה נמי טמא דהא תנן פרק י"ז דמס' כלים וברמב"ם פרק ב' מהלכות כלים דהעושה כלי קיבול מ"מ הרי זה מקבל טומאה בכ"ש כו' אלא ודאי דלאו תורת כלי קיבול הוא משום דבעינן דהבית קיבול יהיה מתקיים כדתנן בפרק כ"ו דכלים והבית קיבול זה שראוי לכוף ולקפל הוא אינו מתקיים אלא מתורת בגד הוא טמא ואפ"ה בעינן שיהיה ראוי לכוף ולקפל משום דאפי' בגד אינו טמא אלא דומיא דשק שיטלטל מלא וריקן כמ"ש התוס' והוא מגזירת הכתוב עכ"ד

הנה מ"ש מדתירצו התוס' דראוי ליקח בו מרגליות או מחט ש"מ דס"ל דאפי' אם הוא כ"ש ממש תורת בגד עליו לא ידענא דהלא גם בארוך הרבה כעין אבנט וכיוצ"ב כיון דעכ"פ אינו רחב כלל ואפי' קולע מג' נימין נמי אתרבאי מאו בגד שיטמא א"כ שפיר הקשו למה הוא טמא הא בעינן שיטלטל מלא וריקן וזה א"א בחגורה שאינו רחב כלל ע"ז תרצו שראוי לכוף ולקפל כו'. הן אמת שכן כתב הפנ"י בשבת כ"ו בתוס' ד"ה אין בו משום ג' על ג' דנראה מלשון הרשב"א שם דהאי אריג כ"ש טמא היינו כ"ש ממש כמ"ש התוס' שם. וכתב עוד דלפ"ז יש מקום עיון על קושיות הרשב"א ז"ל אלא שמצאתי בפירוש המשניות כו' ומסיים ומ"מ לא זכיתי כעת לעמוד על תוכן כוונת הרשב"א כו' הרי שגם הפנ"י נתקשה בדעת הרשב"א שהוא נגד כל מפרשי המשנה דכולהו ס"ל דהאי אריג כ"ש היינו כגון אבנט וחגורה דאפי' יש בהם אורך הרבה כסתם חגור ואבנט אפ"ה כיון שאין ברחבן שלש לא הוי בכלל שלש על שלש דנקט בכל דוכתי דהיינו מרובעת דוקא אלא דאבנט וחגורה טמא אפי' בכה"ג ולאו משום דאקרי בגד אלא משום דאקרי כלי ע"ש מ"ש באורך. ואנכי לא מצאתי בתוס' שבת ס"ג משמעות שיפלגו על הרמב"ם ושאר מפרשי המשנה

ואשוב לדברי כת"ר שכתב בכוונת דברי התוס' דלא מקרי בגד אלא א"כ ראוי לקפל אע"פ שהבית קיבול אינו מתקיים ותורת כלי קיבול הוא דבעינן שהבית קיבול יהי' מתקיים

תמיהני מאד דמנא לי' זה דממנ"פ אי בעינן דומיא דשק ליבעי בית קיבול המתקיים. ואי לא ילפינן משק למה צריכין שהבגד יהי' עכ"פ ראוי לעשות ממנו בית קיבול אע"פ שאינו מתקיים ומ"ש שהוא מגזירת הכתוב לא ידענא היכא. אבל דברי התוס' פשוטים דודאי ילפינן משק דבעינן בית קיבול מתקיים אבל זה דוקא כשיש טורח כל פעם לעשותו בית קיבול דהיינו מעור שהוא קשה. אבל בגד רך ועור רך כיון שאין טורח כלל לעשותו בית קיבול הרי זה כאלו כבר יש לו בית קיבול

הן אמת דדעת התוס' שכתבו דבבגד בעינן שיטלטל מלא וריקן דבריהם תמוהין דאף דבגד שיש לו בית קיבול טמא אבל לא אשכחנא דבגד שיש בו שיעור בגד ליבעי בית קיבול כדי