דברי חן חלק א קיא

א"כ אמאי מועיל מחשבה ויחוד במטלית פחותה משלש על שלש כיון דאפילו בגד חשוב בפני עצמו שכבר נשתמש בו אם אין ברחבו שלש אצבעות לאו בגד הוא ואינו מקבל טומאה. א"ו דבגד חשוב בפני עצמו אפי' בפחות משלש על שלש מקרי בגד ומקבל טומאה ודוקא מטלניות שאין בהם ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים לאו שם בגד עליהם ואינם מקבלים טומאה ומשו"ה אם חישב עליהן ויחדן דחזיין אפי' לעשירים מקבלין טומאה עכ"ל

גם זה אינו ראיה כלל דודאי אבנט וחגורה תורת בגד עליהם לענין טומאה כמ"ש לעיל ואפ"ה בגד לא מקרי ואדרבה בזה א"ש הא דפשיטא לי' לאביי במטלית פחותה משלש על שלש דאי חשיב עלייהו ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כמ"ש התוס' בסוכה מהני לקבל טומאה היינו משום דילפינן לה מאי הבגד דמרבינן אריג כ"ש דעביד בה מעשה וניכרת מתוך מעשיו שדבר זה חשוב אצלו ומיניה ילפינן לכל דבר שאפי' אינו בגד כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שחשובה אצלו הרי זה מקבל טומאה

באות י"ב כתב כת"ר וז"ל ואפי' לדעת התוס' בסוכה ט"ז ד"ה דלא ואפי' חישב עליהן בטלה דעתו והא דמשמע בזבחים פרק דם חטאת דמטלית פחותה משלש על שלש מהניא בי' מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו עכ"ל מ"מ הרי במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מיהא מודים דמקבל טומאה. וכן מוכח לדעת הר"ש ז"ל דכתב פרק כ"ח דכלים משנה ח' דבפחות משלש על שלש לא מהניא מחשבה מ"מ במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מודה דמקבל טומאה כדמוכח במעילה י"ח תנא קיצע מכולן כו' לאחיזה כ"ש שכן עומד לנוולה. והר"ש פרק כ"ז דכלים משנה ד' והתוס' בסוכה י"ז כתבו תניא בתוספתא דכלים המקצע כו' אלמא דאע"ג דהר"ש ז"ל ס"ל כמ"ש התוס' בסוכה דבפחות משלש על שלש לא מהני מחשבה ויחוד משום דבטלה דעתו אצל כל אדם אפ"ה במקצע לאחיזה ס"ל דאפי' משהו ממש מקבל טומאה. וכ"פ הראב"ד ז"ל פרק כ"ג מהלכות כלים הלכה ג' ע"ש. והיינו משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאני כמ"ש התוס' בסוכה שם. ואם נאמר דאפי' בגד חשוב בפני עצמו אינו מקבל טומאה בפחות משלש על שלש א"כ כש"כ במקצע דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאינו מקבל טומאה בפחות משלש על שלש א"ו דבבגד חשוב בפני עצמו לא בעינן שלש על שלש. עכ"ל

הנה כבר כתבתי דודאי אבנט וחגורה מקבלים טומאה אלא דבגד לא מקרי וה"נ במקצע דמקבל טומאה ובגד לא מקרי

באות י"ג כתב עוד כת"ר וז"ל ואפי' לדעת הרמב"ם שכתב בפרק כ"ב מהלכות כלים הלכה כ"א מטלניות שאין בהם שלשה על שלשה טפחים] אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהו פחות משלש על שלש אצבעות] שכל פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואע"פ שהכינו והיינו משום דגרס בזבחים שם מטלית פחותה משלשה על שלשה איכא בינייהו אבל בפחות משלש על שלש אצבעות אפילו חישב עליהם וגם הכינן אינה מקבלת טומאה. וכן פסק הרמב"ם בהדיא שם פרק כ"ג הלכה ג' וכן המקצע לאחד מהן לאחיזה כו' הרי זה מטמא בכ"ש והוא שלא יהיה פחות משלש על שלש שכל פחות משלש על שלש אצבעות טהור מכלום עכ"ל. וכתב הראב"ד שם וז"ל אמר אברהם זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה בכ"ש ואולי במקצע לכך ולפיכך אפי' כ"ש מהני שהוא ככלי או כבגד קטן עכ"ל. וכתב הכ"מ שם וז"ל כתב הראב"ד כו' ואני אומר שאין לומר שכתב זה מדעתו אלא איזה בקיאות מצא דהאי כ"ש אינו אלא בערך שאר השיעורים אבל צריך שלא יהא פחות משלש אצבעות ומ"ש ואולי במקצע לכך ולפיכך אפי' כ"ש כו' לא הבנתי דהא רבינו במקצע מיירי ואפ"ה התנה שלא יהי' פחות משלש אצבעות וצ"ע עכ"ל. הרי דס"ל להרמב"ם ז"ל דאפי' במקצע לכך דהוה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לא מהני בפחות משלש על שלש אפ"ה י"ל דהיינו דוקא שאינו בגד חשוב בפני עצמו אבל בגד חשוב בפני עצמו כגון אבנט וחגורה גם להרמב"ם תורת בגד עליהם אפי' כשאינו רוחב שלש אצבעות כדמוכח מכל הראיות הנ"ל עכ"ל

הנה כבר כתבתי דאבנט וחגורה ודאי לכו"ע תורת בגד עליהם לענין שמקבלים טומאה ואפ"ה בגד לא מקרי

כתב עוד כת"ר בהגה וז"ל מ"ש הכ"מ על הראב"ד ואולי במקצע לכך לא הבנתי דהא רבינו במקצע מיירי כו' נלענ"ד דמ"ש הראב"ד ואולי במקצע לכך אינו כמו שהבינו בכ"מ דבמקצע לכך מודה הרמב"ם ז"ל דמקבל טומאה בכ"ש אלא דהראב"ד בא ליתן טעם לדבריו דמשו"ה תניא דטמא בכ"ש אע"ג דס"ל כדעת התוס' בסוכה שם והר"ש שם פרק כ"ח דכלים דבפחות מג' על ג' לא מהני מחשבה משו"ה קאמר ואולי במקצע לכך לפיכך אפי' בכ"ש מהני שהוא ככלי או כבגד קטן כלומר דשאני מקצע לכך דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כמ"ש התוס' בסוכה שם וזה ברור לענ"ד עכ"ל בהגה

הנה מ"ש כת"ר דהראב"ד בא ליתן טעם לדבריו יפה כיון בזה אולם מה שמסיים כת"ר דס"ל להראב"ד במה שכתב ואולי במקצע לכך משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כמ"ש התוס' בסוכה. לפ"מ שנראה לי לא ס"ל להראב"ד כדעת התוס' סוכה דהנה יש לדקדק בלשון הראב"ד שכתב אמר אברהם זה כתב מדעתו כו' ולא נמצא לשון זה בשארי השגות שמשיג על דעת הרמב"ם. והנה הכסף משנה כתב ואני אומר שאין לומר שכתבו זה מדעתו אלא איזה בקיאות מצא דהאי כ"ש אינו אלא בערך שאר שיעורים כו' עכ"ל ונ"ל לגלות בכאן הבקיאות של הרמב"ם דהנה בסוכה ט"ז שם בתוס' ד"ה אלא חזיין כו' כתבו דבמטלית פחותה משלש על שלש מהניא ביה מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתן ניכרת מתוך מעשיו כדפרישית פרק כ"ח דכלים עכ"ל. כוונת התוס' אהא דתנן פרק כ"ח דכלים משנה ב' פחות מג' על ג' שהתקינו לפקק בו את המרחץ כו' ר"ע אומר מן המוכן טמא והובאה משנה זו במסכת שבת דף כ"ט וז"ש התוס' דבמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהיינו שהכינו והניחו בקופסא או שתלאו במגוד לכל מר כדאית ליה מקבל טומאה. והנה בשבת שם פי' רש"י דהך מתניתין בפחות מג' על ג' מיירי דהיינו ג' על ג' אצבעות דאילו ג' על ג' טפחים חשיבי ולא בטלי כו' הרי דדעת רש"י דבמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מהני לשלש על שלש אצבעות וכדעת התוס' בסוכה. אולם הרי"ף בשבת שם האריך בפי' המשנה זה דכלים ומסיק דהך ג' על ג' היינו ג' על ג' טפחים אבל פחות מג' על ג' אצבעות טהור מכלום ולא מהני בהו שום הכנה לקבל טומאה וזה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ב מכלים הלכה כ"א מטלניות שאין בהם שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן (דהיינו תלאו במגוד כו' כמו שמפרש בהלכה כ"ב] מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש שכל פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואע"פ שהכינו משום דאזיל בשיטת הרי"ף רבו. הרי דדעת הרי"ף והרמב"ם אינו כדעת רש"י דשבת ותוס' סוכה. אלא דלפ"ז הדרא קושיית התוס' מהא דפרק דם חטאת לדוכתא דשם מפורש דמטלית פחותה משלש על שלש מהני בו עכ"פ מחשבה הניכרת מתוך מעשיו שהכינו וצ"ל דלהרי"ף והרמב"ם הגירסא שם מטלית פחותה משלשה על שלשה איכא בינייהו לפ"ז נכון דעת הרמב"ם בפרק כ"ג שכתב דהקוצץ בכוונה לאחיזה שהוא טמא בכ"ש עכצ"ל היינו דעכ"פ אית ביה שלש על שלש אצבעות דבפחות משלש על שלש אצבעות טהור מכלום דס"ל דלא עדיף קצען מהכינן והניחן בקופסא וכיוצ"ב שאינו מטמא בפחות משלש על שלש אצבעות כדעת הרי"ף רבו ועל כרחך דהך כ"ש דאמר במעילה פירושו פחות משלשה על שלשה טפחים. אך הראב"ד ז"ל ס"ל כהרמב"ם בחדא ופליג עלי' בחדא דבפחות משלש על שלש שהכינו מסכים לדעת הרמב"ם דאזיל בשיטת הרי"ף רבו שאינו מקבל טומאה כלל ע"כ שתק לו הראב"ד שם בפרק כ"ב הלכה כ"א ואינו משיג עליו. אך בפרק כ"ג במקצע לאחיזה שדימה הרמב"ם להא דהכינו דבפרק כ"ב שמתוך זה מוכרח לפרש הא דכ"ש דמס' מעילה הוא לאו דוקא. על זה השיג הראב"ד דכיון דאמר בגמ' ולאחיזה בכ"ש משמע כפשוטו כ"ש ממש ואפי' בפחות משלש על שלש וא"כ על כרחנו צריכין אנו לחלק בין הכינו לבין קצען לאחיזה. וזש"כ הראב"ד אמר אברהם זה כתב מדעתו