דברי חן חלק א קי

ותרווייהו שמעינן מאו בגד דשקולין הן דחשיב כ"ש אריג מתחילה כמו שלש על שלש מבגד גדול עכ"ל ואם נימא דמ"ש אריג כ"ש טמא היינו כ"ש ברחבו וגם כ"ש בארכו. איזה חשיבות יש לאריג זה ובשלמא מטלית של ג' על ג' ראוי לטלאי בבגד עני. אבל אריג נהי שאריג מתחילה כ"ש ברחבו ויש בו חשיבות שאין צריך למוללו. אבל כיון שהוא כ"ש בארכו למאי חזי ומה זה דכתבו התוס' דחשיב כ"ש אריג מתחילה כמו ג' על ג' מבגד גדול א"ו דעכ"פ שיעור חשוב בארכו בעינן עכ"פ

והנה התוס' בשבת שם אהא דאריג ותכשיט כ"ש טמא כתבו התוס' [וכ"כ רש"י] פי' חציו אריג וחציו תכשיט טמא. מכאן משמע דמ"מ בעינן שיעור קצת דאל"כ חציו דכ"ש מאי הוי והנה סתמו ולא פירשו לנו רבותינו בעלי התוס' השיעור קצת כמה הוי. ונ"ל דלפי מה שכתבנו שדעת כל מפרשי המשנה הוא כדעת הרמב"ם דאריג כ"ש אינו טמא אלא כשיש בו אורך שיעור כעין מעשה בגד לחגור בו וכיוצ"ב אבל בתכשיט לא בעינן אלא שיעור הראוי לקישוט כגון מלא צואר בת קטנה וכיוצ"ב. וז"ש אריג כ"ש טמא מאו בגד ולא בעינן שיעורא ברחבו אבל עכ"פ צריך שיהא בגד קטן או כגון אבנט שראוי להשתמש בו מעשה בגד וכיוצ"ב ותכשיט כ"ש טמא מציץ היינו שיעור קישוט שהוא שיעור פחות משיעורא דאריג. אריג ותכשיט כ"ש טמא ר"ל ג"כ כשיעור תכשיט אם ע"י האריג כ"ש יוכל להתקשט בחציו כ"ש השניה

ולולא דבריהם הי' נ"ל לפרש דמ"ש אריג ותכשיט כ"ש טמא די"ל היינו אריג שהוא תכשיט דמציץ לא נוכל למילף די"ל שאני ציץ שהוא של זהב שחשוב הרבה ע"כ שיעורו בכ"ש ומאריג כ"ש לא נוכל למילף דשם שיעורו גדול בארכו ומנין דאריג כשעשוי לתכשיט שדינו לענין טומאה כתכשיט ע"ז מביא קרא דכל כלי מעשה לרבות כל מיני תכשיטין שהם כתכשיטין של זהב וכיוצ"ב דחשיב שם לעיל מיני' וע"ז פריך בגמ' שם למאי חזי פי' אריג שיהא תכשיט א"ר יוחנן שכן עני קולע ג' חוטים לתלות בצואר בתו וצובעו לתכשיט כפי' רש"י ותיתי לי שכן מצאתי אח"כ בחידושי הרשב"א בשבת שם וז"ל ופי' בתוס' דאריג שהוא תכשיט קאמר דאילו אריג כ"ש שאינו תכשיט רבינן מאו בגד. ותכשיט של מתכות בכ"ש רבינן מציץ. אבל הייתי אומר דדוקא של מתכות דומיא דציץ אבל דאריג לא קמ"ל דאפי' תכשיט כ"ש אפי' אריג טמא מכל כלי מעשה עכ"ד. אלא דעדיין אין הדברים מובנים דאכתי למה לי קרא לאריג שהוא תכשיט שיהא טמא מהיכי תיתי שיהא גרוע מאריג שאינו תכשיט. אולם לפמ"ש לעיל נכון מאד דודאי אריג אע"פ ששיעורו בכ"ש היינו ברחבו אבל בארכו צריך שיעור אבנט או חגורה שיוכל האדם להשתמש בו ואז הוי דבר חשוב ומרבינן ליה מאו בגד. אבל בתכשיט לא בעינן אורך כלל רק כעין שמתקשטין בו והוא שיעורא זוטא וקמ"ל ברייתא דאריג ותכשיט דהיינו אריג שהוא תכשיט כ"ש טמא דלא בעינן אלא שיעור של תכשיט והיינו שיעורא זוטא. והנה הרשב"א כתב כן בשם התוס' וחסר בתוס' שלנו. ולולי דמסתפינא היה נראה לי דמ"ש התוס' פי' חציו כו' צ"ל פי' הקונטרס חציו אבל התוס' בעצמם מפרשים דלא כרש"י אלא כמ"ש הרשב"א בשמם וחסר בתוס' שלנו סוף דברי עצמם

ולפ"ז מ"ש עוד כת"ר באות ז' דביש בו כדי לרבעות אי חשיב בגד בזה או לא אפשר דתליא במחלוקת הרמב"ם והרא"ש לענין מזוזה בבית שארכו יתר על רחבו ויש בו כדי לרבעות ד"א על ד"א. דבר זה א"א לומר שהרי לענין טומאה מוכח דלא אמרינן להרמב"ם דביש בו כדי לרבע יקבל טומאה משום דמקרי בגד אלא מיתורא דאו בגד מקבל טומאה. ובמזוזה ס"ל להרמב"ם דכיון שיש בו כדי לרבע נקרא בית וא"כ ע"כ דלא קרב זה אל זה

באות ט' כתב כת"ר וז"ל ועוד נלענ"ד דאפי' לענין טומאה הא דפחות משלש על שלש אצבעות לאו תורת בגד עליו היינו דוקא מטלניות הבאים מבגד גדול משום דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים כדאמרינן בשבת קכ"ה ובסוכה ט"ז ובנדה ס' משמע דדוקא מטלניות וכיוצ"ב דלא חזיין כלל לא לעניים ולא לעשירים הוא דלאו תורת בגד עליהם. אבל דבר דחזי בין לעניים ובין לעשירים כגון אבנט או חגורה שאין ברחבן שלש אצבעות דחזו אף לעשירים לכרוך סביב הראש או סביב הגוף דהוא בגד חשוב בפני עצמו הוי תורת בגד עליו אפי' לענין טומאה עכ"ל

הנה אנא נמי מודינא דאבנט וחגורה הוי עלייהו תורת בגד שמטמאין כבגד מדכתיב או לרבות את האריג אבל מ"מ בגד לא מקרי בפחות מג' על ג' דמטעם דחזו כבגד אתרבי מאו בגד אבל פחות משלש על שלש הבאים מבגד גדול כיון דלא חזי לא לעניים ולא לעשירים לא אתרבי כלל וטהורין

באות י' כתב כת"ר וז"ל ועוד ראיה לזה דהא בעירובין ק"ג ובזבחים י"ט. אמר שם בגמ' שאני צילצול קטן דחשוב ופי' רש"י לפי שעשוי לנוי והוי בגד. וכן כתב הרמב"ם פרק י' מהלכות כלי המקדש הלכה ח' וז"ל ואם היה צילצול קטן הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו הרי זה חוצץ ואע"פ שאין בו שלש על שלש. אלמא דכל היכא שהוא חשוב בגד בפני עצמו אפי' בפחות משלש על שלש תורת בגד עליו לכל דבר והיינו משום דחזו בין לעניים ובין לעשירים וא"כ ה"נ אבנט וחגורה כו' דתורת בגד עליהם אע"ג שאין ברחבם שלש אצבעות עכ"ד. הנה זה לכאורה ראיה נכונה היא. ויאמין לי כת"ר שכבר עמדתי ע"ז בגליוני על הרמב"ם בפרק ח' מהלכות כלי המקדש הלכה י"ט. אמנם לאחר העיון ראיתי שאין משם ראיה דהנה כבר כתבתי לעיל בשם הטור דמה"ט לא חשבה תורה את הציץ בפרטות דואלה הבגדים אשר יעשו גו' משום דציץ לאו בכלל בגד הוא והנה בזבחים י"ח ע"א ת"ר היו מרושלין כו' לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת יתר אחת ועבד עבודתו פסולה ובאין ספק שאם שם עליו הכה"ג שני ציצין או כהן הדיוט ציץ אחד אע"ג דזה לא מקרי בגד מ"מ ודאי עבודתו פסולה תדע שהרי יתור בגדים ילפינן בזבחים שם מוערכו בני אהרן גו' הכהנים בכיהונן ואמרינן שם בגמ' מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה וא"כ ע"כ מ"ש הגמרא שלבש בגדי כה"ג לאו דוקא בגד אלא אפי' ציץ שהוא רק תכשיט ולא בגד. וכה"ג הא דאמרינן בכ"מ בגמרא דיתור בגדים מחלל עבודה לאו דוקא בגדים אלא אפי' ציץ שהוא תכשיט נמי חייב ונקט לישנא דיתור בגדים משום אינך שבעה דהוו בגדים אף כי באמת לא מיקרו אלא יתור תכשיט. ולפ"ז אם שם הכהן גדול טבעת באצבעו או נזמים באזניו ג"כ מחלל משום יתור בגדים פי' משום יתור תכשיט וכה"ג בכהן הדיוט שהתקשט בשעת עבודה בתכשיט של זהב וכיוצ"ב אף במקום דלא חייץ חילל עבודתו כאילו נושא עליו תכשיט הציץ של כהן גדול וכיון דאריג שהוא תכשיט דינו כתכשיט לענין טומאה דילפינן לה בשבת שם מקרא דכל כלי מעשה דחשביה הכתוב כמו תכשיטי זהב דחשיב שם. א"כ צילצול קטן נהי דמחמת קטנו אין בו שיעור דלטמא מטעם אריג כ"ש כיון שאין בו כדי שימוש אבנט או חגורה שחשוב בפני עצמו אבל כיון שהוא צילצול שמתקשטין בו לפי שהוא נאה כדאמר בסוטה היא חגרה לו בצילצול כו' א"כ מחלל מטעם יתור תכשיט ומה דנקטי רש"י והרמב"ם לשון בגד לאו דוקא אלא משום דבגמ' אמר אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים והתם נקט אגב אינך ז' דהוו בגדים משו"ה נקטי רש"י והרמב"ם לשון בגד אבל באמת הוא משום תכשיט

ולפי מה שפירשתי א"ש מה דס"ד בעירובין ובזבחים שם דאמר לימא דפליגי אדרב יהודה ברי' דרב חייא והוה ס"ד דצילצול לאו תכשיט גמור הוא אף דמרבינן לי' לענין טומאה וק"ל. אבל אי נימא דצילצול דהיינו אריג מתחילה לכך מקרי בגד כדעת כת"ר א"כ מאי ס"ד שם דלא מקרי יתור בגדים

באות י"א כתב כת"ר וז"ל ועוד דבזבחים צ"ג אמר אביי מטלית פחותה משלש על שלש איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי לקבל טומאה דאי בעי חשיב עליה כו' הרי דאפי' מטלית פחותה משלש על שלש אם חישב עליה מקרי בגד אפי' קודם שנשתמש בה. וכן כתב רש"י שם ד"ה מה בגד. וכ"כ התוס' בנדה ד"ה במטלניות כו' דאי חשיב עלייהו ויחדם מקבלים טומאה עכ"ל. ואם נימא דאפי' בגד חשוב בפני עצמו כגון אבנט או חגורה שאין ברחבם ג' לאו תורת בגד עליהם לענין טומאה