דברי חן חלק א קט

מדכתיב שעטנז אבל בשאר מקומות שכתבה תורה בגד כגון בבגדי הכהנים וריבוייא ליתא שם אין בגד פחות משלש על שלש ואפי' חגורה דלית ברחבו שלש ג"כ לא מקרי בגד והרי זה מקור נאמן לדברי הרמב"ם באבנט של בגדי כהונה שהיה רחבו לא פחות משלש אצבעות ולדעתו ז"ל שפיר נסתפק לי באיסור כלאים כמש"ל

ומה שכתב כת"ר ועוד הרי גם הציץ קריא רחמנא בגד כדכתיב ועשית בגדי כהונה [ט"ס וצ"ל קודש] לאהרן אחיך וכתיב והלבשת את אהרן את בגדיו ואפ"ה מה"ת היה רחבו רק משהו וע"כ אנו צריכין לומר דציץ שאני שהוא תכשיט וקיי"ל דתכשיט אפי' כ"ש טמא משום דילפינן מציץ וא"כ ה"נ באריג כו' עכ"ד. יש להקשות ע"ז דאם כדבריו שהציץ הוא בכלל הבגדים שאמרה תורה א"כ נבעי בציץ שיהיה שיעורו מה"ת ג' אצבעות כשיעור בגד ואין לומר דתכשיט שאני כמ"ש כת"ר משום דקיי"ל דתכשיט מטמא בכ"ש משום דילפינן מציץ הלא על הציץ גופא אנו דנין מנין לנו דשיעורו בכ"ש מה"ת. הן אמת דדברי כת"ר המה דברי הפני יהושע שהביאם בעצמו באות י"ז וכבר הקדימו הריטב"א בחידושיו לשבת שם אהא דמנין לתכשיט כ"ש שהוא טמא כו' וז"ל והא דנקטינן דמקבל טומאה היינו משום דמעיקרא כתיב ואלה הבגדים אשר יעשו ובתרי' כתיב ציץ אלמא בגד נמי איקרי ומקבל טומאה כבגד עכ"ד. אבל מה אעשה דהמעיין בפסוקי התורה יראה להיפך שהרי זה לשון הפסוק ועשית בגדי קודש לאהרן גו' ואתה תדבר גו' ועשו את בגדי אהרן גו' ואלה הבגדים אשר יעשו חשן. ואפוד. מעיל. וכתנת תשבץ. מצנפת. ואבנט. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך גו' הרי שהמקרא לא חשב בכאן אלא ששה בגדים ולא חשב בכאן כלל ציץ ולא מכנסים. וכבר כתב ע"ז רבינו בעל הטורים בפרפראותיו (שהיה בן דורו של הריטב"א ז"ל] וז"ל ולא הזכיר מכנסים שלא היו לכבוד ולתפארת ולא הזכיר ציץ לפי שלא היה מין בגד וכ"כ הבחיי ושאר מפרשי התורה. הרי דבעל הטורים הכריח מהפסוק להיפך מדברי הפנ"י והריטב"א. ומ"ש בשמות כ"ח פסוק מ"א והלבשת אותם את אהרן אחיך ודאי אין הציץ בכלל זה שכבר לעיל מיני' כתיב והיה על מצח אהרן גו' ושם כ"ט ה' ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן גו' ג"כ לא כתיב הלבשה אצל הציץ רק ונתת את נזר הקודש שבפסוק שלאחריו ובשמות מ' פסוק י"ג דכתיב והלבשת את אהרן את בגדי הקודש גו' משמע לכאורה דהציץ בכלל בגדי הקודש. אמנם ממ"ש אח"כ ואת בניו תקריב והלבשת אותם כתנות ולא חשב שאר הבגדים שהיה צריך להלבישם וע"כ צריכין אנו לומר כמש"כ שם הרמב"ן בפסוק ב' וז"ל וקצר בענין לבישת אהרן ובניו כו' והזכיר כותנות שבהם יתחיל הלבישה וה"נ י"ל בטעם דלא הזכיר באהרן את נתינת הציץ עליו ומ"ש בפרשת אח"מ (ויקרא ט"ז כ"ד] ולבש את בגדיו גו' ג"כ יש ליישב בקל. ומ"ש כת"ר וכן הפנ"י מדמצינו דבדברי חז"ל מקרו שמונה בגדים וע"כ ציץ בהדייהו. אין זה ראיה כלל די"ל דאגב אינך שבעה שהם בגדים קרו לכולהו בגדים ולא רצה להאריך ולומר שבעה בגדים והציץ. ועי' מ"ש לקמן באות יו"ד

באות ה' כתב כת"ר וז"ל גם מכותלי דבריו ניכר דדעתו הא דקיי"ל דשיעור בגד הוא שלש על שלש אצבעות היינו דוקא שלש על שלש מרובע ואם היה באורך הרבה יותר משלש אצבעות אלא דאין ברוחב שלש אצבעות לאו תורת בגד עליו אפי' יש בו כדי לרבע שלש על שלש לא ידענא מנין ליה זאת כי לדעתי הוא צ"ע לדינא משום דמסתבר דאבנט או חגורה שהוא פחות משלש על שלש כחוט השערה וארכו הוא הרבה יותר משלש אצבעות דהוא חשוב בגד טפי ממטלניות שיש בהם שלש על שלש מרובע ואין להביא ראיה משבת ס"ג דיליף שם דתכשיט כ"ש טמא מציץ דבעינן שלש על שלש מרובע דאם לא כן כיון דהציץ היה רוחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן א"כ הרי היה בו כדי לרבע בו שלש על שלש י"ל דהא דהציץ רחבו שתי אצבעות אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין לו שיעור כלל כמ"ש התוס' והמשנה למלך א"כ מדאורייתא היה רחבו כ"ש ולא היה בו אפי' לרבע שלש על שלש ומשו"ה שפיר ילפינן מיני' דתכשיט כל שהוא אפילו אין בו כדי לרבע שלש על שלש שהוא טמא עכ"ל

אחד אני יודע דברי הרמב"ן ז"ל שהביאו כת"ר לעיל שכתב בפירוש דשעטנז בא לרבות שאפי' דבר שאינו בגד כגון הקולע חוטין ועושה מהן חגורה וכיוצ"ב אסור בכלאים מה"ת מריבוייא דשעטנז והרי חגורה כיון שיש בו עכ"פ רוחב קצת וארכו הוא הרבה ודאי יש בו כדי לרבען ואפ"ה כתב שאין זה בכלל בגד. ושתים אני יודע דברי השיבת ציון שהביא ג"כ כת"ר דחגורה לא מקרי בגד אלא דאפ"ה רבינהו רחמנא לאיסורא לענין כלאים לדעת הרמב"ן והספר יראים ולענין טומאה לכו"ע מריבוייא דאו בגד וכי תימא מנא להו כן. הדבר פשוט דס"ל דהא דאריג כ"ש טמא היינו אבנטים וחגורות וכיוצ"ב כמש"כ הרמב"ם והרא"ש והרע"ב ועוד שאר מפרשים בפרק כ"ז דכלים וכמו שהביא כת"ר בעצמו דמשמע מדבריהם דאפי' הם ארוכים הרבה ויש בהם כדי לרבע שלש על שלש אפ"ה דוקא משום אריג דאתרבו מאי בגד הוא דמקבלי טומאה הא אי לאו יתורא לא הוה בכלל בגד

באות ו' כתב כת"ר והנה מהא דתנן פרק כ"ז דכלים הבגד מטמא משום חמשה שמות כו' מוסף עליו הבגד שהוא מטמא משום שלש על שלש כו' וכתב הרמב"ם בפי' המשניות וז"ל ושיעור מה שיטמא ממנו בזה הצד הוא שלש אצבעות על שלש אצבעות והשיעור הזה היותר פחות ממה שיקרא בגד. והאופן הב' שכל דבר ממנו טמא כמו האבנטים והחגורות ואע"ג שאין ברחבם שלש אצבעות לפי שהן אע"פ שאינן בגד ולא תפול עליו זה השם הנה הוא אריג וזה ענין אמרו משום אריג לפי שכל אריג טמא עכ"ל הרמב"ם. וכן כתב הרא"ש שם והצד הב' הוא כל דבר אריג כעין האבנטים וחגורות כו' וכן כתב הרע"ב ואם הוא אבנט או חגורה מטמא משום אריג אע"פ כו' שאין ברחבו שלש אצבעות עכ"ל. וכן כתב התוס' יו"ט שם הרי דהרמב"ם והרא"ש והרע"ב והתוס' יו"ט כולם כתבו בסגנון אחד דהא דאריג כ"ש טמא היינו אבנטים וחגורות משמע אפי' הם ארוכים הרבה ויש בהם כדי לרבע ג' על ג' אפ"ה דוקא משום אריג הוא דמקבלי טומאה משום דאריג טמא בכ"ש אבל כשאינן ארוגים אלא באים מבגד גדול טהורים אלמא דס"ל דשיעור בגד הוא שלש על שלש מרובע מיהו יש לדחות דמ"ש כגון האבנט או חגורה הוא רק משום דסתם אבנט וחגורה המה ארוגים מתחלה על דעת שלא להוסיף עליהם ברחבם. ודוקא בכה"ג הוא דמקבל טומאה בכ"ש וכמ"ש התוס' בשבת כ"ו ע"א ד"ה אין ושם כ"ז ע"א ד"ה ת"ל ושם ס"ג ע"ב ד"ה מנין יע"ש ולעולם כשאין ארוכים הרבה מיירי אבל בארוכים הרבה ויש בהם כדי לרבע שלש על שלש אפי' כשאינן ארוגים מתחילה ע"ד שלא להוסיף עליהם נמי מקבלים טומאה עכ"ל

הנה מה שרצה כאן לנטות מדרך הפשט דמש"כ הרמב"ם כמו האבנטים והחגורות וכן הרא"ש שכתב כעין האבנטים והחגורות אין רצונם לומר אבנטים וחגורות ממש אלא רק לענין שהם ארוגים מתחלה על דעת שלא להוסיף ברחבם וכל שארוג מתחלה על דעת שלא להוסיף ברחבם אפי' אינו ראוי לחגורה וכיוצ"ב אלא כ"ש ממש ג"כ טמא. אי אפשר לפרש כן שהרי הרמב"ם בחיבורו פרק כ"ב מכלים כתב במה דברים אמורים בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כ"ש הרי זה מקבל טומאה וכמו שהביאו כת"ר בעצמו להלן באות כ' הרי שכתב בפירוש דהא דאריג כ"ש טמא היינו שארג כ"ש ברחבו אבל בארכו צריך שיהא ראוי [להשתמש בו כעין בגד בפני עצמו וכן כתב הרמב"ם שם עוד בהלכה ג' כל הקליעות מקבלות טומאה בבגדים אחד הקולע חוטים כו' והאורגן ועשאן אבנט וכיוצ"ב ע"כ

ונ"ל שזהו ג"כ דעת התוס' בשבת ס"ג ע"ב ד"ה מנין שכתבו