דברי חן חלק א קז

באות א' כתב כת"ר וז"ל מה דנסתפק כת"ר אם מותר ללבוש אבנט או חגורה של שעטנז כשאין ברחבו שלש אצבעות משום דכתיב ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך וכל שאין ברחבו שלש אצבעות לאו תורת בגד עליו כמבואר בש"ס בכ"מ. לענ"ד נראה פשוט דהוא איסור גמור מן התורה כמבואר בספר יראים להר"א ממיץ. וז"ל תניא בתו"כ בגד כלאים מה ת"ל לפי שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות שאר דברים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז פי' אע"פ שאינו נקרא בגד שהוא מועט שאין בו שלש על שלש עכ"ל והיינו משום דאידך קרא דלא תלבש שעטנז שלא הזכיר בגד בא לרבות אפי' דבר שאינו בגד הוא בבל תלבוש ואפי' לפי הגירסא שלנו בתו"כ שם דגרסינן במקום דברים אחרים הלבדים וז"ל בגד כלאים כו' אין לי אלא בגד מנין לרבות הלבדים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז והביאו רש"י ז"ל בחומש שם מ"מ שמעינן מתו"כ דאפי' הדברים שאינם בגד מרבינן מלא תלבש שעטנז שלא הזכיר בגד וא"כ מה"ט אפי' פחות משלש על שלש אסור בכלאים מן התורה עכ"ל

הנה מש"כ כת"ר דלגירסת רש"י כמו דמרבינן את הלבדים משעטנז כן יש לרבות אפי' פחות משלש על שלש, בתחלה נבינה דברי רש"י ואחר נדבר. דהנה הרמב"ן השיג על דברי רש"י וכתב עליו ואינו נכון בעיני שהלבדים אין איסורם מד"ת אלא מד"ס שאינן אלא שוע בלבד וכך שנינו בפרק ט' דכלאים הלבדים אסורים מפני שהם שוע אבל הברייתא השנוייה בתו"כ ומנין לרבות הלבדים ת"ל שעטנז בא לרבות הדברים שאינם בגד כו' כגון הקולע חוטים ועושה מהן חגורה וכיוצ"ב ובלבד שיהא שוע טווי ונוז ותפש לו הלבדים לאסמכתא בעלמא כו' עכ"ל. והביאו כת"ר בלשונו באות ג'. ולכאורה יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל מ"ש על דברי רש"י ואינו נכון בעיני כו' הלא רש"י ז"ל לא כתב שום פירוש על דברי התו"כ רק הביא דברי התו"כ בהווייתן כצורתן וא"כ כל מה שפי' הרמב"ן בדברי התו"כ כן יש לומר שהבין בהם רש"י ז"ל. אמנם נראה דכונת הרמב"ן הוא דמדלא כתב רש"י ז"ל שום פי' על דברי התו"כ סתמי' כפירושו דמפרש כפשוטו דמנין לרבות הלבדים היינו הלבדים שאינן אלא שוע כמ"ש במשנה דכלאים דאסורים מה"ת מדכתיב שעטנז ולפ"ז עכצ"ל דרש"י ס"ל דשעטנז היינו או שוע או טווי או נוז דאי שוע טווי ונוז ביחד כדאמר מר זוטרא בנדה איך מצינן לרבויי משעטנז והרי מזה ראיה למעוטי לבדים אלא ע"כ צ"ל דס"ל דשעטנז פירושו או שוע או טווי או נוז דבחד מינייהו נמי אסור מן התורה וע"ז שפיר השיג הרמב"ן ז"ל דמסקנת הגמרא בנדה אינו כן

ולפ"ז מ"ש כת"ר כיון דמרבינן משעטנז לבדים מה"ט נמי יש לרבות פחות משלש על שלש אין זה נכון כיון דסתם בגד הוא שוע טווי ונוז ביחד וגם שלש על שלש ויותר א"כ נהי דמרבינן ממלת שעטנז דאף לבדים אסורים מדכתיב שעטנז או שוע או טווי או נוז מנין לנו לרבות עוד אפי' פחות משלש על שלש להוציא לשון בגד ממשמעותו לגמרי ושפיר מסתפקנא לגירסת רש"י ורמב"ן בתו"כ וע"פ דעת הרמב"ם שאכתוב בסמוך

באות ב' כתב כת"ר וז"ל וראיה לזה מהא דתנן ביצה י"ד משלחין כלים בין תפורים בין שאינם תפורים ואע"פ שיש בהם כלאים כו' ופריך בגמרא בשלמא תפורים חזו למלבוש כו' אלא כלאים למאי חזו כו' ומכאן הוכיחו התוס' בפסחים וביבמות דאפי' למ"ד דציצית הוו מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אפ"ה נשים אסורות בכלאים דאל"כ מאי פרכינן כלאים למאי חזו לימא דאתיא כמ"ד דנשים פטורות מציצית וחזו לנשים ע"ש ובאם נאמר דלא אסרה תורה כלאים אלא בגד ואבנט או חגורה שאינו רחב ג' אין בהם משום איסור כלאים אכתי תקשה מאי פרכינן כלאים למאי חזו לימא דמיירי באבנט או חגורה שאין ברחבם שלש אצבעות וחזו בין לנשים ובין לאנשים לכרוך סביב הראש או סביב הגוף א"ו דאפי' דבר שאין עליו תורת בגד אסור בכלאים מה"ת כדתניא בתו"כ וכמש"כ הר"א ממיץ בספר יראים וכדמשמע ג"כ מסתימת הפוסקים. עכ"ל כת"ר

אי בעינא אמינא למה שמבואר בשבת כ"ח ע"ב דפחות מג' לאו כלי הוא. וכן בכ"מ. ובב"מ דף ז' ע"א ש"מ האי סודרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש כו' ופי' רש"י שם ודוקא נקט שלש על שלש דכלי בעינן כו' וכיון דהכא תנן משלחין כלים על כרחך לאו בפחות משלש על שלש קמיירי. אמנם אפי' תימא דאבנט עכ"פ כלי מקרי אפי' כשאינו בגד מ"מ אין מכאן ראיה כלל אם אבנט שאין בו ג' על ג' אין בו איסור כלאים דאם זאת בא התנא דמתניתין לאשמעינן אין זה ענינו במס' ביצה אלא במס' כלאים פרק ט' כמו דתנן נמי התם מטפחות הידים והספרים והספוג אין בהם משום כלאים וממילא הוה ידעינן דמשלחין אותו ביו"ט מדקתני זה הכלל כל שנאותין בו משלחין אותו אלא ודאי דמ"ש התנא אע"פ שיש בהם כלאים ר"ל שיש בהם צד איסור כלאים כגון הקשין דמוקי בגמרא דללבישה אסור כפי' רש"י והוה אמינא דלא שרי לשלחו דלא לימא מדשרי רבנן לשלחו ע"כ נאותין בו א"כ יבא ללובשו ג"כ כעין שפי' רש"י שם ט"ו ע"א ד"ה משלחין אותו ביו"ט כו' קמ"ל דשרי לשלוח כיון דעכ"פ אית בי' צד דשרי דהיינו לישיבה והתוספות ביבמות ד' שהקשו דלוקמי דחזי לנשים היינו נמי דאע"ג דלאנשים יש בהם איסור כלאים אפ"ה משלחין וכן מה שדקדק הרשב"א בחי' לביצה והמרדכי בפרק במה אשה דלוקמי מתניתין דביצה בכרים וכסתות דמותרין משום כלאים היינו נמי כיון דעכ"פ אסורין כשבשרו נוגע בהן כדתנן במתניתין דכלאים שם א"כ י"ל דהא דתנן בביצה ואפי' יש בהן כלאים היינו כשבשרו נוגע בהם אבל בדבר שאין בו שום צד איסור ודאי א"א לפרש הא דאפי' יש בהן כלאים דקאמרה מתניתין. ובדברי המרדכי שם יש מקום עיון ואין כאן מקום להאריך בזה

באות ג' הביא כת"ר דברי הרמב"ן בפי' התורה שמשיג על פי' רש"י בפרשת קדושים שמביא לשון התו"כ וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל ואינו נכון בעיני שהלבדים אין איסורם מד"ת אלא מד"ס שאינן אלא שוע בלבד וכך שנינו בפרק ט' דכלאים הלבדים אסורים מפני שהם שוע ובגמרא נדה אמרו ואימא או שוע או טווי או נוז והעלו דהלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא אבל הברייתא השנוייה בתו"כ בא לרבות הדברים שאינן בגד מלא תלבש שעטנז שלא הזכיר בגד והמדרש הוא עיקר שאפי' דבר שאינו בגד אסור בכלאים מה"ת כגון הקולע חוטים ועושה מהן חגורה וכיוצ"ב ובלבד שיהא שוע טווי ונוז ותפש לו הלבדים לאסמכתא בעלמא שהן אסורים מדבריהם ואינו בגד כו' עכ"ל ובתשובת שיבת ציון סימן ל"ט כתב וז"ל לענ"ד נראה ליישב דבערוך במלת לבד מביא ב' ערכין. אחד הוא מעשה לבדים שאינו ארוג רק שמסובך הצמר והפשתן זה עם זה. והוראה הב' במלת לבד על תכשיט ארוג ארוך וצר שכורכין סביב הראש או סביב הגוף כחגורה. ומעתה אני אומר דמה שמביא רש"י ז"ל דרשה דתו"כ לרבות לבדים אין הכונה על מעשה לבדים שאינו שוע טווי ונוז רק שהוא ארוך וצר דהוה אמינא כיון שאינו נופל עליו שם מלבוש ושם בגד ואינו ראוי ללבוש רק לכרוך סביב הראש או סביב הגוף כחגורה אין בו משום איסור כלאים כו' ת"ל שעטנז לרבות. ומעתה אין אנו צריכין למה שנדחק הרמב"ן ז"ל שהברייתא תפש הלבדים לאסמכתא בעלמא כי לדברי הוא דרשה גמורה כו' עכ"ל הרי דגם הרמב"ן ז"ל והשיבת ציון כתבו ג"כ בשם התו"כ הנ"ל ואפי' דבר שאינו בגד אסור בכלאים מן התורה כמ"ש הר"א ממיץ ז"ל בספר יראים עכ"ל כת"ר

אמינא לי' לכת"ר דאע"פ שדעת היראים והרמב"ן והסכים לזה בתשובת ש"צ דבחגורה שהוא פחות משלש אית ביה איסורא דכלאים מן התורה מ"מ אנא שפיר קא מסתפקנא דהנה כל עיקר מה שעלה בדעתי להסתפק הוא ממ"ש הרמב"ם בפרק ח' מהלכות כלי המקדש דהאבנט [של בגדי כהונה] היה רחבו כמו שלש אצבעות ולא הערו נושאי כליו מקורו ועלה בדעתי