דברי חן חלק א קה

ע"ש. והנה לפ"ז גם ק"ו דרי"ה גאון ביבמות מ"ז ג"כ ק"ו פריכא. די"ל דאף דמגעה טעון טבילה היינו לטהרות ואין הכי נמי דמכ"ש היא עצמה לטהרות אבל לבעלה אכתי מנ"ל

אמנם נ"ל דרי"ה גאון היטיב אשר דיבר ועיניו שפיר חזו האי דרשא דמייתי בגמ' בע"ז אך במי נדה מים שהנדה טובלת בהם ומינה מוכח לטבילת נדה מה"ת. אלא דקשיא לי' קושיית התוס' הנ"ל דדילמא ההיא לטהרות דאשכחן בכמה דברים דחמיר מלבעלה. ע"ז כתב דאיכא ג"כ ק"ו בנדה ממגעה היא עצמה לא כ"ש ונהי דאיכא למדחי דההיא לטהרות. מ"מ השתא בע"כ צ"ל דקרא דאך במי נדה לבעלה אתא. דאי רק לטהרות קרא ל"ל. הא מק"ו נפקא

ואין לתרץ לפי מ"ש בירושלמי שלהי גיטין דזקנים הראשונים היינו ב"ש דס"ל לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר. ור"א דאיהו שמותי מתלמידי ב"ש כמו"ש תוס' ביצה ל"ד בשם הירושלמי הא ס"ל בפסחים ע"ז מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. י"ל דהיא לא גרע ממגעה שהרי היא נוגעת בעצמה והרי היא בכלל מגעה דכתיב שטעון טבילה לטהרות. וע' פנ"י בביצה ז' גבי שאור וחמץ. הרי דאיכא הכרח דע"כ קרא דאך במי נדה לבעלה נמי אתא וליתא למ"ש הרשב"א בדר"ע דנפקא לי' דוהדוה בנדתה לטבילת נדה ס"ל דאך במי נדה רק לטהרות. וא"כ הדר קושיא לדוכתי' לר"ע ל"ל תרי קראי לטבילת נדה

ועוד קשיא לי ע"ד הרשב"א דהתוס' בע"ז שם דאמר דכלי מדין צריכין מ' סאה כמים שנדה טובלת בהן הקשו והא קיי"ל דלהטביל מחטין וצינורות אפי' רביעית סגי. ותירצו דההיא לענין טומאה אבל כאן בכלי מדין חידוש הוא ובעי מ' סאה עכ"ל. והנה בפסחים יליף ר"ע דהיתר מצטרף לאיסור ממשרת וטעם כעיקר מגיעולי מדין. ולרבנן משרת לטעם כעיקר ומגיעולי מדין לא ילפינן דחידוש הוא. ור"ע ס"ל דגיעולי מדין אינו חידוש. והשתא לדברי הרשב"א נהי דר"ע יסבור דאך במי נדה מים שהנדה טובלת בהן לטהרות אתא היינו שהנדה טובלת לטהרות. ועכ"פ כלי מדין בעי מ' סאה. וקשה קושיית תוס' מ"ש ממחטין וצינורות דלא בעי מ' סאה. ובע"כ צ"ל כתירוצם דכלי מדין חידוש הוא. הרי דלר"ע נמי צ"ל דכלי מדין חידוש הוא. וא"כ טעם כעיקר בכל התורה מנא לי' למילף מכלי מדין דהא מחידוש לא ילפינן

אלא מחוורתא נ"ל דר"ע דדריש דוהדוה בנדתה לטבילת נדה לא קשיא עלי' קרא דאך במי נדה ל"ל די"ל דר"ע ס"ל כמו שתירגם אונקלוס מי אדיותא דהיינו מי הזאה של אפר פרה לפי שהכלים נטמאו במת ע"כ היו צריכין הזאת מי חטאת ולא הוזכרה במקרא טבילת נדה כלל ולא שצריכין כלים הנקחים מעכומ"ז טבילה במ' סאה כנדה דבנדה ג"כ לא נזכר מ' סאה כלל אלא במים מים שכל גופו עולה בהן עי' ב"י ביו"ד סימן ר"א. ולפ"ז טבילת כלים של עכומ"ז אינם מה"ת כלל. אך זקנים הראשונים דס"ל דהדוה בנדתה אתיא לשלא תכחול ולא תתקשט ע"כ נפקא להו טבילת נדה מאך במי נדה דאין להקשות דילמא ההיא לטהרות דלטהרות קרא לא צריך הא ק"ו ממגעה כדברי רי"ה גאון וכמו"ש. ולפ"ז מוכח דס"ל טבילת כלים במ' סאה הויא מה"ת וגעולי מדין חידוש הוא דבעי מ' סאה ולענין טעם כעיקר לא ילפינן מינה בכל התורה. דשאני התם דחמירי לענין מ' סאה והויא חידוש

ולפ"ז מתורץ ממילא קושייתך דלר"ע הא ס"ל דטבילת כלים הנקחים מעכומ"ז א"צ טבילה כלל מה"ת ולזקנים הראשונים הא ס"ל דכלי מדין חידוש הוא ולא ילפינן מיני'. ואחרי כותבי מצאתי שכבר קדמני במעט מזה בתשובת ח"ס ביו"ד

ולדידי הא קשיא לי בהאי ענינא איך יליף ר' אליעזר לגרים דסגי להו במילה לחודא בלא טבילה מאבות מקבלי התורה דהי' סגי להו מילה לחודא. הא י"ל שאני מקבלי התורה שכבר יצאו במקצת מכלל ב"נ מימות אברהם אבינו וכדס"ל לר' אליעזר גופא בב"ב דף ק' דהילוך קנה מדאמר לי' הקב"ה לאברהם קום התהלך גו' והרי ב"נ לא קני קרקע בחזקה. א"ו דאברהם כבר יצא מכלל ב"נ וכמ"ש הפר"ד דרוש א' וכדאמרינן בחגיגה ג' שהי' אברהם תחילה לגרים ולפי' הרמב"ן סוף פרשת אמור גרים ממש. ואע"ג דמצינו בכמה מקומות שהיו נוהגין כב"נ כגון עמרם ויעקב וכיוצ"ב. כבר תירץ הטו"א בחגיגה שיצאו מכלל ב"נ ואפ"ה לכלל ישראל לגמרי לא באו. הרי דעכ"פ גם קודם מ"ת לא הי' דינם כב"נ ממש. א"כ י"ל דמה"ט הי' סגי להו במילה לחודא. משא"כ עכומ"ז גמור שנכנס לכלל ישראל גמור י"ל דתרווייהו בעי מילה וגם טבילה. אך לא קשיא מידי. נהי דכבר מימי אברהם אבינו יצאו מכלל ב"נ. מ"מ הא גם באברהם וממנו ואילך ג"כ לא מצינו בגירות שלהם רק מילה לחודא ולא טבילה. ולפ"ז צריכין לפרש דהא דאמר ר' אליעזר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו לאו אדור מקבלי התורה לחודא קאמר דהא מינייהו ליכא ראי' על ב"נ גמור שנכנס להיות גר גמור אלא על אבותינו מיום שהתחילו לצאת מכלל ב"נ גמור עד מ"ת שנכנסו לקדושת ישראל גמור מצינו רק מילה ולא טבילה

ועדיין יש לשאול לר' אליעזר דס"ל דמימות אברהם כבר יצאו במקצת מכלל ב"נ. והתינח אנשים יצאו במילה אבל נשים במאי נכנסו אז תחת כנפי השכינה. ובחומש על פסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן ופי' רש"י אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים. ובמה מגיירת ובמה נכנסו תחת כה"ש. וצ"ל דה"נ פירושו כמו"ש ומ"ש שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו היינו האמהות מימות אברהם ואילך. דאל"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה וז"ש שרה מגיירת נשים היינו כדין אשה שנשים מושיבות אותה במים כו' כמו"ש ביבמות מ"ז

ולפ"ז מתורץ לי דברי התוס' ביבמות שם דפריך בגמ' ור' יהושע טבילה באמהות מנ"ל. והקשו התוס' וז"ל אע"ג דאית לי' אין הזאה בלא טבילה שמא הנשים לא היו בכלל אותה הזאה. א"נ משום ר"א איצטריך הא טעמא דמסיק משום דאיהו נמי מודה דבטבילה לחוד סגי כדאמר לעיל בטבל ולא מל כ"ע לא פליגי דלית לי' דאין הזאה בלא טבילה. ויש להפליא על דבריהם שכתבו א"נ משום ר"א איצטריך כו' משום דס"ל לדוחק לומר דהנשים בכלל ההזאה. לר"א נמי אכתי מנ"ל טבילה באמהות דאל"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה הא י"ל דנכנסו ע"י הזאה ולא בטבילה. וא"כ י"ל דלא מודה כלל ר' אליעזר לר' יהושע דטבל ולא מל דמהני. ואף דהאמהות נכנסו תחת כנפי השכינה היינו ע"י הזאה. אבל בעלמא דליכא הזאה מנ"ל דהוי גר בטבילה. ולא מצאתי לא' מהמפרשים שעמד על דברי התוס'

אולם למ"ש א"ש ונכון דלר"א בלאו הכי מוכרחין לומר דהאמהות נכנסו לכלל ישראל ע"י טבילה. דנהי דהאמהות בשעת מ"ת י"ל דנכנסו ע"י הזאה אבל איהו הא ס"ל דמימות אברהם כבר יצאו מכלל ב"נ. והתינח אנשים יצאו במילה אבל נשים במאי. אלא ע"כ בטבילה ודאל"כ כיון דהזאה לא הי' אז במה נכנסו תחת כנפי השכינה

וראיתי בטו"א במגילה י"ג גבי בת פרעה שאמר ר' יוחנן משום רשב"י שהלכה לרחוץ מגילולי בית אביה ופי' רש"י לטבול לשום גירות. וכתב הטו"א לכאורה משמע שטבלה לשם גירות כדקיי"ל גר צריך טבילה והא ליתא. דזה אינו אלא בבא לכנוס לקדושת ישראל לצאת מתורת ב"נ דהא נפקא לן הא מדור המדבר שמלו וטבלו כשבאו לקבל התורה וה"נ עבד כנעני כשיוצא מתורת ב"נ ובא לכנוס לכלל מצות שהנשים חייבות בהן בעי טבילה. אבל באותו זמן עדיין כולם הי' עליהם תורת ב"נ וטבילה זו למה. עכ"ל. ותמיהני עליו כיון שהוא עצמו הוכיח בפרק קמא דחגיגה דמימות אברהם עד מ"ת יצאו מכלל ב"נ מ"מ לכלל ישראל גמור לא באו. וא"כ כמו האמהות בשעת מ"ת שיצאו מכלל מקצת ישראל לכלל ישראל גמור הוצרכו טבילה. וא"כ הוא הדין והוא הטעם לנכנס מכלל ב"נ גמור לכלל מקצת ב"נ. וכמו זו כן זו בעי טבילה. אלא דלכאורה בשלמא אנן השתא ילפינן טבילה מאמהות דמקבלי התורה אבל קודם מ"ת כגון בת פרעה מנין הי' לה למילף דהבאה להתגייר צריכה טבילה ואולם לפי מ"ש בפשוט דהאי סברא דנשים בעי טבילה דאל"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה כבר הוה ס"ל איתוח אברהם ושרה בגירות שלהם וכן נהגו ביתו אחריו ולכל הבא להסתפח אל בית יעקב א"כ איהי נמי עשתה כדין לטבול לשם גירות. וע' מ"ש בשפתי חן פ' שמות גיסך וכו' ח"ן: