דברי חן חלק א קא

אמר" אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כמו שאכתוב בס"ד פי' דברי המדרש בסמוך לדעתי וא"כ מנ"ל להר"ן האי חידוש נגד סתמא דלישנא דגמ' ונגד מה דמוכח מלשון ר"א שאמר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כמו שדייק ג"כ בתשובת שיבת ציון הנ"ל

ונ"ל לומר דבאמת גם בתלמודין מוכח דמשכחת לה עכ"פ שתתעבר מביאה ראשונה (ע' הג' רש"ש יבמות פרק ב' ברא"ש סימן ג' ובק"נ סעיף קטן א'] שהרי בחגיגה י"ד שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל שאמר יכולני כו' הרי דלשמואל מתעברת ועודה בבתוליה. ומכאן נ"ל ברור שיצא לו להר"ן ז"ל דרק ע"פ רוב אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. אמנם האמר להו בן זומא דשמואל לא שכיח וכן בנדה ס"ד ע"ב ס"ל לר"ח שאני שמואל דרב גוברי' וע' תוס' שם ודבריהם נעלמו משעה"מ פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ג וכן המ"ל שם לא הביאם וכ"ה ברש"י שבת קנ"א]. א"כ מעתה א"ש ונכון קושיית הגמרא ביבמות אהא דמפרישין והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כיון דמיעוטא דשמואל לא שכיח א"כ אפי' ר"מ לא חייש כמו שהוכיח הרא"ש בפרק קמא דחולין סימן ט"ז בראיות ברורות וליכא סרך קושיא עוד כלל. ור' אלעזר דאמר לעולם אין כו' ר"ל שלא בהטיי' ודקאמר סתמא משום דידוע דבבלי הי' קודם דסליק לא"י וע' סה"ד ובבליים אינם בקיאים ע' כתובות ו' ע"ב משו"ה כללא רבה כייל להו. והא דהקשו עליו מבנות לוט ולא משני דרב גוברי' י"ל ע"פ מ"ש בגיטין ע' ששה דברים כו'. ועוד בלא"ה איך סמכו א"ע להיות ממיעוט וכמו"ש הנו"ב גבי תמר

והנה ז"ל המדרש פרשת לך לך פרק מ"ה שהבאנו לעיל בשם תשובת ש"צ ויבא אל הגר ותהר ר' לוי בר חייתא אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והכתיב ותהרין ב' בנות לוט מאביהן אמר ר' תנחומא שלטו בעצמן כו' והנה אם ר"א הי' פליג על ר"ל הו"ל לאותבי' מקרא דהגר דמאי עביד לי' ר"א ועוד שהוא מוקדם בתורה. ועוד דהול"ל בלשון מחלוקת רא"א (ומיהו בלשון ירושלמי ומדרש אין זה ראיה] ונ"ל דבלא"ה יש לתמוה מנ"ל לר"ל ולר"א דהגר ובנות לוט בתולות ולא בעולות היו מקודם לכן והנה המזרחי כתב דר"ל מדייק דאל"כ ויבא אל הגר למה לי. אלא לאורויי משבא אל הגר כו'. וקשה דעדיין לא שמענו בזה שבתולה היתה, ע"כ נ"ל דודאי סתם שפחה וכותית יותר מג"ש בעולות הן כדתנן בכתובות י"א ובדוכתי טובא ובימים ההם נמי מסתמא כה"ג הויא ואף שמצינו במדרש דלאחר המבול גדרו עצמן כו' היינו שלא לענות בע"כ ועוד דשאני ארץ מצרים וארץ כנען כידוע צא ולמד מה בקשו פרעה ואבימלך לעשות ומכ"ש סדומיים הרעים וחטאים. אלא דבבנות לוט מצינו בכתוב מפורש שהעיד עליהן אביהן הנה נא לי ב' בנות אשר לא ידעו איש ונוחין דברי רבי תנחומא שהוצרך לאוקמי ששלטו בעצמן כו' אך בהגר שפחה מצרית עדיין קשה

ולזה נ"ל פשוט דאין כוונת ר' לוי לומר דהגר בתולה היתה ונתעברה שלא כדרך נשים. דזה מנא לי'. רק כונתו פשוט דנתעברה מביאה ראשונה של אברהם אצלה. ודבר גדול השמיענו בזה. דהנה הרש"א בח"א יבמות ק' הקשה כיון שקיים א"א כל התורה איך נסב מצרית ראשונה לר"י. ותירץ דקודם שנימול לא הי' עדיין קיים. רק אחר שנימול. וכיון שנשאה קודם שנימול ובהיתר נשאה שוב לא גירשה. ודחה בזה דברי רא"ם דס"ל דגם קודם שנימול קיים כה"ת. ואני מכבר דחיתי תירוץ הרש"א שהרי ר"י ס"ל שם במדרש ויוסף אברהם גו' קטורה זו הגר וא"כ ר"י דס"ל דמצרית אסורה דלא כר"ש נהי דמתחלה לא גירשה אבל אח"כ כשכבר גירשה איך נשאה מחדש שנית וכדכתיב ויוסף גו' ויקח משמע לקוחין חדשים

אמנם לא קשיא מידי לפי מה דאיתא במדרש דס"ל לר"י דהא דכתיב ויוסף אברהם היינו רוה"ק כדכתיב ויוסף ד' דבר אלי גו' א"כ כיון דברוה"ק הי' נשואי' לק"מ דאפי' אם איסור מצרית הי' עליו בל"ת גמורה אתי ציווי ועשה ודחי לה. וכיון שבאנו לכך א"כ מעיקרא לק"מ איך נשאה אברהם להגר המצרית שהרי כתיב וישמע אברם לקול שרי ופי' רש"י לרוה"ק שבה והוא ממדרש רבה שם דלפ"ז שפיר נוכל לומר כדעת הרא"ם דאברהם גם קודם שנימול קיים כל התורה והגר שאני דע"פ הדיבור נסבה. אמנם אין לנו הכרח לזה דהנה כאשר נדייק בקול שרי לא מצינו שהותרה לו ע"פ רוה"ק לגמרי שהרי שרי אמרה בא נא גו' ותרגומו עול כיון משמע דלא הי' הציווי מפורש רק פעם א' ושוב לא ניתן לדחות איסור מצרית לגבי' כיון שלא נצטוה יותר. וא"כ הגר כשנתעברה ע"כ מביאה ראשונה נתעברה וז"ש ר"ל לדייק בפסוק ויבא אל הגר ותהר שמביאה ראשונה נתעברה וכמו"ש לעיל בשם הרא"ם דדייק מיתורא דאצ"ל ויבא גו' אלא ר"ל משבא אלי' כו' דבזה שמעינן דאברהם קיים כל התורה אף קודם שנימול ודלא כרש"א. והא דאיכא כא מ"ד במדרש שם ויענה בתה"מ כו' נראה דס"ל כר"ש דנקבות מצריות שרי מה"ת. והי' על פעם א' ציווי ומ"ע ואח"כ רשות. ואין להקשות דלר"ש נהי דאיסור מצריות אין כאן מ"מ איסור שפחה איכא וא"כ לא הי' אח"כ רשות. אך כבר תירץ ע"ז הרש"א בח"א יבמות שם דנשתחררה כדין המשיא שפחה לבנו כו' וא"צ לזה שכן מפורש שם במדרש רבה לאשה ולא לפילגש וא"כ מכ"ש דלאשה ולא לשפחה. ותל"מ או"נ חיים נאטענזאהן: פיקקעלין ר"ח מנ"א תרמ"ד לפ"ק: סימן סא לידידי יקירי האברך החו"ב כ' דוב מנחם בהרה"ג מהור"ר דוד אבד"ק שאד יצ"ו [והוא כעת הגאב"ד בזעמבראוו]

מה שתמהת על דברי הק"נ ביבמות קי"ח מה שתירץ קושיית הב"ש בא"ע סימן מ"ט על המחבר דמשמע דה' נשים א"צ שבועה. וקשה מהא דפסק המחבר בחו"מ סימן שס"ה בגזל א' מחמשה דצריכין שבועה. דכאן בה' נשים הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם משא"כ בגזל א' מחמשה דהשבועה לנגזלים כו'. ותמהת עליו ממה שכתב הסמ"ע בחו"מ סימן ע' סעיף קטן ב' וש"ך שם סעיף קטן ד' וא"כ לא שייך בזה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. וגם מ"ש דבנגזלין נשבעין ונוטלין ז"א דאי הי' כאן דין דמחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וא"צ שכנגדו כלל שבועה. עכ"ד. הנה יפה תמהת על הק"נ וכבר קדמך המחבר נחל איתן לתמוה עליו כמו"ש. אמנם גם מה שתירץ המחבר הנ"ל הוא דחוק ורחוק יע"ש

ומה שרצית אתה לתרץ קושיית הב"ש ע"פ דברי הנ"י בב"מ בהא דאביי דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו והקשה הנ"י א"כ לטעון ולימא הכי. ותירץ דחיישינן שמא עיניו נתן בטלית ומ"מ חשוד לא הוי כו' וא"כ כיון דקיי"ל חשוד אממונא חשוד אשבועתא א"כ בדין נוטלין בלא שבועה שהרי לא שייך להשביעם כיון דחשידי אממון כתובה לתבוע בשקר ישבעו נמי לשקר משא"כ בגזל א' מחמשה י"ל דמיירי בגזל חפץ ושייך שפיר להשביעם משום דלא חשידי כלל אממונא רק שמא עינם נתנו בחפץ. עכ"ד

תמיהני עליך מאד איך רצית לעקור הלכות קבועות דדינא דמודה במקצת וכל השבועות הויא בין במטלטלין ובין בממון ועי' סימן ע"ה וריש סימן פ"ז ור"ס צ"ב וסמ"ע שם ועיין ב"מ שם בתוס' ד"ה ספק ודשניהם כו'. ואיך שגית כל כך. וכ"ת א"כ באמת בתובע ממון תקשי קושיית הנ"י לטעון ולימא הכי. הנה לא ירדת לדעת הנ"י בזה במח"כ. דכל קושיית הנ"י אינו רק אמתניתין דשנים אוחזין. דהנה צריכין להבין קושייתו שהקשה הנ"י דאי מלוה ישנה באמת יש לו לטעון ולימא הכי הא אידך ודאי יכפור לו בכל וכופר הכל פטור משבועה אף מהיסת לדין המשנה וא"כ איך מצי למטען כן. אך א"ש נהי דכופר הכל פטור מ"מ אי תפס אידך לא מפקינן מיני' וא"כ ה"נ