דברי גאונים צח

חיו"ד סי' א' שהוכיח שאינו נאמן להשים עצמו רשע אף בהודה דרך תשובה. ועיין בשו"ת תפארת יוסף חאו"ח סי' ב' ובחיו"ד סי' ה':

י אחד תבע לחברו ממון בב"ד בע"פ או בשטר והביא הנתבע עדים שפרעו. אם נעשה המלו' חשוד משום דדמיא לכופר בפקדון ואיתא ברשותי' דנעשה חשוד כיון דלא שייך אשתמוטי'. או י"ל דשאני כופר בפקדון דמיד שכפר נעשה גזלן על הפקדון כיון שהוא ברשותו. משא"כ הכא שחושב לגזול ועדיין לא גזל אפשר דלא נפסל בכך. עיין זה בשער משפט סי' ל' ס"ק ח' ובסי' ל"ד ס"ק ד' שנסתפק בדין זה טובא. והביא דברי הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז דמשמע דטבח שרצה למכור טרפה ונודע אף שלא מכרה נפסל לעדות. והרב שם סי' ל' ס"ק ח' סיים דלדידי' צ"ע טובא. ועי' בכלל זה סי' י"א מה שהבאתי בשם תשו' בית יעקב דכתב בפשיטות דלא נעשה חשוד כיון שעדיין לא הגיע המעות לידו רק חשב לגזול יעו"ש. יא מי שנשבע להכחיש את העד. אם הבע"ד עם העד מצטרפין לפסלו לעדות ולשבועה. עיין בדיני עדות כלל ע"ו סי' מ"ז. ועיין שם בכלל הנ"ל סי' י"ז באלמנה שנשבעה שהכניסה לבעלה בשעת הנישואין מאה זהובים ואח"כ נתברר והודית שהכניסה רק נ' זהובים רק שנתנה לו גם אחר הנישואין מ"ח זהובים שנפלו לה בירושה:

יב ראובן הוציא שני שטרי חובות על שמעון כל שטר מחמישים זוז. ושמעון טוען כי הכין לעצמו השטרות הנ"ל ללות עליהם ממנו ונאבדו ממנו. ואח"כ הביא שמעון עדים שראו שראובן גנב שט"ח אחד מביתו של שמעון שהיה מונח על שלחנו. אם הוחזק ראובן כפרן גם על שטר השני. עיין בשו"ת בית יעקב סי' ע"ז שפסק דנשבע ראובן על שטר השני ונוטל דזה פשוט דבין התובע ובין הנתבע אם הוכחש בעדים על קצת תביעות לא הוחזק כפרן על שאר התביעות ונאמן בשבועה כשאר כל אדם עיי"ש ראיותיו לזה והא דפסק הרשב"א בתשובה סי' תתק"ה והובא בסמ"ע סי' ע"ט ס"ק י"ג באחד שבררו עליו שגנב שטרות מבית ראובן דהוחזק כפרן על כל השטרות שהוציא על ראובן. דקדק הרשב"א בלשונו שגנב שטרו"ת לשון רבים וכן האי דינא דסי' ס"ג שהעדים מעידים שביקש מהם לזייף שטר. א"כ על כל שטר שיוציא איכא ריעותא אבל בנ"ד דלא העידו רק על שטר אחד. ודאי דלא הוחזק כפרן על שטר השני. וגם אין להקשות דכיון דמעידים שגנב שטר אחד הו"ל חשוד דשכנגדו נשבע. דהאי דינא דגנב פסול לעדות ונטשה חשוד הוא דוקא בגנב ממון. אבל אם גנב שטרות דאין גופן ממון אם לא כשנכתב בהם נאמנות כמבואר בסי' שפ"ו בשורף שט"ח של חברו. ואף שהנייר שוה פרוטה. הלא אין דעתו לקנות הנייר רק לתבוע ממון ועדיין לא גנב כלום כיון שלא הגיע המעות לידו עכ"ד ועי"ל כלל זה סי' י':

יג מי שהוציא על היתומים כת"י אביהם שחייב לו איזה סך. והיתומים טוענים מזויף ואח"כ נתקיים החתימה בב"ד אם הוחזקו כפרן. עיין בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' ח':

כלל יד חירופים וגדופים. וקטטה והכאה א עיין בשו"ת חוות יאיר סי' ס"ה שהעלה הכללים הנוגעים לדין חירוף וגידוף. ואלו הם:

(א) מי שתבע לחברו מחמת ביוש והוצאת שם רע וזה כופר אין בו דין שבועה וכן מבואר בחו"מ סי' פ"ז סעי' כ"ה. (ב) התחיל אחד בשם רע. והשיב לו זה ג"כ שם רע אפילו קשה הימנו אין שום דין ביניהם והמתחיל מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה לצי"ש. (ג) אבל אם השיב לו חבירו הרבה שמות רעות יצא אחד באחד והשאר משלם. ומ"מ מקילין בו מפני שחברו התחיל בריב:

(ד) טמא מטומא. ריק. שקרן. זייפן. נבל. עזות פנים. חצוף אין בהם דין בושת עפ"י דין רק לצי"ש אבל אין הב"ד כופין אותו ומ"מ מקילין על השני אם השיב שם רע אחר שקרא אותו המתחיל בשמות הנ"ל:

(ה) הקורא לחבירו כופר בתחיית המתים. אין עליו דין רק לפי ראות עיני הדיינים:

(ו) כללו של דבר אין דין מוציא ש"ר רק באיסור לאו. או שפסלו לבא בקהל מחמת לאו. כגון משומד פושעי ישראל רשע מסור:

(ז) דין מוציא ש"ר. מלקות בביהכ"נ. או יפדה עצמו בל"ט זהובים ריינש. או לפי תואר הענין. ומחילה בצבור לחבירו:

(ח) אם אמר אלך ואמסור ולא עשה אח"כ זמן רב אסור לקרותו מסור והקורא אותו הו"ל דין מוציא ש"ר:

(ט) המוציא ש"ר על חבירו אינו בכלל כי יחם לבבו. שנאמר דלאו איסורא עביד אם הלך ומסרו. והכאה דצערא דגופא שאני:

(י) המשך זמן דכי יחם לבבו בהכאה שאין בו חבלה רק צער לפי שעה זמנו עד הלילה כי השינה מפיג הכעס משא"כ בחבלה מרובה אפשר לומר דכל זמן שלא חיתה המכה ויש לו צער יחם לבבו מקרי (כוונתו לדין המבואר ברמ"א סי' שפ"ח ססע"י ז'):

(יא) ראובן קרא לשמעון רשע ושמעון השיבו גנב רוצח:

ישלם שמעון לראובן כדין מוציא ש"ר על אחד הנשאר ולא יכול שמעון לומר כי מלת רשע כולל כל עבירות שבעולם:

(יב) אבל אם אמר לו ראובן עברת על כל התורה או משומד. אז פטור שמעון מכל מה שהשיב לראובן:

(יג) אמר ראובן לשמעון רוצח. והשיב לו שמעון גנב רוצח יצא זה בזה דרוצח הוה משום מום שבך וכו':

(יד) אמר ראובן לשמעון רוצח והשיב שמעון לראובן גנב וחזר ראובן ואמר לשמעון רוצח גזלן. לא נחשב רוצח השני בשכבר אמר לו עכ"ל:

(טו) אם התקוטט עם חבירו ואמר לו אני איני ממזר או איני עבריין וכיוצא בזה. הוי כאלו פירש ואמר כמוך