דברי גאונים צז

ודאי ולא הזכיר כאן שימתינו שלשים יום אדרבה מהטעם שכתב ומסיום לשונו וחייב לישב"ע כ"ל זמו"ן שאי"ן הע"ד לפנינ"ו מבואר שחייב לישבע תיכף כיון שבירור עד אחד לא חשוב בירור. ומ"ש בס' ע"ש הנ"ל שראיית השע"מ מהתוספת הנ"ל אינו מוכיח רק דלא נימא דלא נשביעו לעולם אבל ממתינין לו עד אחר ל' יום. הוא דבר שאין לו שחר דהלא ראיית השע"מ הוא דאי נימא דאף בעד אחד מסייע לא משבעינין לי' עד שיבא העד לפנינו א"כ מה תרצו התוספת על קושית הגמרא בשנים אוחזין בטלית זה אומר אני קניתיה וזה אומר אני קניתיה שכל אחד נשבע ומקשה הגמרא וליחזי זוזי ממאן נקט ופי' התוס' דנשאל להמוכר לאיזה מכר ויהיה לאחד עד המסייע ויפטור מהשבועה וכתבו התוספת דהוי מצי לשנויי דאין המוכר לפנינו דנישיילי' ומזה הוכיח השע"מ דאי נימא דאף בע"א מסייע לא משבעינן עד שיבא העד מאי תרצו התוס' שאין המוכר לפנינו אכתי היכא משביעין לי' הא ידוע לב"ד שהמוכר עד בדבר ויסייע לאחד מהם וא"כ הוי שבועה לבטלה דדילמא יבא המוכר ויתגלה הדבר ודוחק לומר שכוונתם שמת המוכר דפשטות לשונם לא משמע כן אלא ודאי דבירור עד אחד לא חשיב בירור וחייב לישבע כל זמן שאין העד לפנינו עכ"ד השע"מ. ואי נימא כדעת הס' ע"ש דעכ"פ ממתינין זמן ל' יום הדרא קושי' השע"מ לדוכתא דלמה סתם המשנה זה ישבע וזה ישבע וניחוש פן יבא המוכר ויהיה שבועה לבטלה ואין לפרש כוונת המשנה דישבע אחר זמן ל' יום דהרי המשנה כללה מציאה ומקח וממכר בבבא אחת ותני זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. זה אומר כולה שלי (אני קניתיה) וזה אומר כולה שלי (אני קניתיה) זה ישבע וזה ישבע ויחלוקו ובמציאה ודאי הדין שישבע מיד וע"כ גם במקח וממכר כן הוא ואין ממתינין וראיית השע"מ קמה וגם נצבה:

ז ראובן נתן לשמעון מנה שילוה אותם על עיסקא והקרן והריוח יהא תחת ידו עד יגיע תור פרק הנישואין של יתומה אחת מן האם אזי יתן לה כל הסך הנ"ל. וקודם הזמן הזה לא יהא ליתומה שום זכות במעות הנ"ל. ועתה אירע איזה קלקול במעות הנ"ל. ובא אבי היתומ' לתבוע את שמעון לד"ת. ושמעון השיבו לאו בע"ד דידי את שאף אם תמנה אותך אפטרופס לבתך הלא עדיין אין לה זכות במעות הללו. כיון שלא הגיעה לפרק הנישואין פסק בבית אפרים חחו"מ סי' ע' שהדין עם שמעון. ועיין עוד מ"ש בזה בדיני שליש כלל ק"ז סי' י"ב ובדיני מתנה כלל נ"ג סי' כ"ב:

כלל לג חשוד. וכפרן א עי' בכלל ע"ו הרבה דיני חשוד לעדות ולשבוע' וע"ש בסי' כ"ד במי שעבר על חרם ותקנת הקהל אם נעשה חשוד ועי' בזה בחו"מ סי' ל"ד סעי' ה' ובסמ"ע שם:

ב חשוד על השבועה מצד פסול דרבנן אם צריך הכרזה כמו לגבי עדות דקיי"ל בסי' ל"ד דפסולי דרבנן צריכים הכרזה עיין בכנה"ג סי' צ"ב בהגה"ט אות י"ב שצידד דלענין חשוד לא בעי הכרזה. ועיין בברכי יוסף חו"מ סי' ל"ד אות כ"ז שנתקשה בדבריו. והאריך להוכיח שלפי דעת גדולי האחרונים דאף לענין עדות איסור צריכים הכרזה גם בחשוד צריך הכרזה וכן משמע בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט. וכן נראה בשו"ת חוות יאיר סס"י קט"ז יעו"ש:

ג עיין בתוספת ב"ק דף פ"ב דחמסן שלא הכריזו עליו כשר לשבועה. ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סי' צ"ז דף קמ"ב ע"א ובמהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א:

ד מי שיצא עליו קלא דלא פסיק שבא על הערוה אם נפסל לעדות ולשבועה עיין באו"מ ובטור סי' ל"ד ועיין בחת"ס ח"ש סי' כ':

ה אנשים השותים יי"נ אם נפסלים לעדות ולשבועה עיין בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א:

ו מי שגנב שטר מחבירו. ותבע אותו בשטר הזה לפני ב"ד והביא הנתבע עדים שגנב ממנו השטר הזה לא נעשה חשוד ולא נפסל לעדות עי"ז אם לא כשנכתב בשטר נאמנות דאז הוי השטר גופו ממון. ונעשה חשוד ועיין זה בביאור קצת לקמן סי' י"א:

ז חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ומת התובע קודם שנשבע אי אמרינן בזה א"א מוריש שבועה לבניו עי' בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' י"ח:

ח בדין אין אדם משים עצמו רשע עי' בתפארת יוסף חא"ע סי' י"ז והוא מטעם קרוב שהוא גזה"כ ולא משום משקר כמ"ש בחו"מ ר"ס ל"ד ובסמ"ע ר"ס ל"ז ועי' בס' יהושע סי' ק"ז ובשו"ת ר' ענזיל סי' כ"ב כ"ג כ"ד נ"ה נ"ו ס"א ס"ב ע"ט פ' פ"ו ובשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' מ"ז רט"ז:

ט אין אדם משים עצמו רשע עי' בחו"מ סי' ל"ד בפ"ת ס"ק ל"ט מ"ם ובכלל ע' סי"ו ס"ה ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ו שהביא הגהות אשר"י פ"ט דב"ק ואחרונים דבטענה שבא לפטור עצמו מממון אדם משים עצמו רשע ונאמן. ועיי"ש חידושי דינים בדין א"א משים עצמו רשע ועיי"ש בח"ג סי' מ"ד ס"ב דאף במידי דלא נפסל רק שאינו מדת חסידות שייך א"א מע"ר כ"כ בשיטה מקובצת כתובות דף י"ח י"ט וכ"כ בקצוה"ח סי' ל"ה ועי' בשו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ב שסותר קצת לזה. ועיין בדין אין אדם מע"ר בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' י"ט ולקמן כלל פ"ו סי' ט"ו ובשו"מ מהד"ג ח"א סי' עב"ר ועיי"ש בסי' ת"נ אי גם באיסור דרבנן א"א מע"ר ועיי"ש בח"ב סי' מ"ז נו"ן באם הודה בדרך וידוי ובקשת תשובה ועיי"ש בסי' פ"ז ועיי"ש במהד"ד ח"א סי' ל"ו וח"ב סי' רט"ו ועיין בחת"ס יו"ד סי' פ"א באיסור דרבנן ועי' בשו"ת ר' חיים כהן