דברי גאונים צו

בפנקס איתרע נאמנתו. ואף בשבועה לא יטול דלא הוי כמוציא ברשות דנשבע האי דידע. דאנן סהדי אלו היה ידעו הקהל שלבסוף ימצא שמץ דבר בנאמנותו לא היה ממנים אותו לפרנס וגובה. וממילא למפרע לא הוי מוציא ברשות. ועיי"ש שכתב עוד טעם אחר. ועיין ביו"ד סי' רנ"ז ס"ב וסעי' וא"ו. ועי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' נ"ז ובנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ו קנ"ז:

מח אם יש ביד הקהל לתקן תקנה שאם איש אחד יסרב לברר ב"ד לדון לפניהם אז ביד הראשים והטובים לברר ב"ד ולפסוק עליו דין שלא בפניו בלי שמוע טענותיו עיין במהר"ם שיק חחו"מ סי' ב' שאין בידם לתקן תקנה שהוא לאו דלא תשא שמע שוא שלא לשמוע טענות בע"ד אחד שלא בפני חבירו אם לא במקרה לצורך הוראת שעה לעשות סייג לתורה אם א"א לכופו בענין אחר אבל לא לתקן תקנה:

מט גזבר ונאמן הקהל שנעשה על ממון והכנסת הקהל לשלם להש"ץ ושארי משועבדים כנהוג והוא כותב בפנקסו הכנסה והוצאה ועתה מת הגזבר והש"ץ תובע שכירות שמגיע לו מן הקהל. ונמצא כתוב בפנקס הגזבר שכבר שילם לו והש"ץ מכחיש שלא שילם לו. עיין זה בשו"ת פמ"א ח"ב סי' י"ז:

נ כתב הכל בו בתשובה ת"ש מ"ש בדין חזן וכו' ועכשיו נוהגין למנות אנשים על צורכי צבור לזמן. ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם וכן לחזן וכן לקופה של צדק' וכו' ואפילו לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו בכך והמנהג הלכה הוא. ואין כאן חשד. כיון שנהגו להחליף וע' בש"ך יו"ד סי' רנ"ז ס"ק ד':

כלל לב זמן לפרעון ולעדות א הקונה מחבירו דבר כדי לפרוע דמיו מיד. אם איחר מלפרוע אין לו זמן ב"ד כן מבואר בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך זמן בשם תשובת הרי"ף סי' קמ"ח:

ב אם הנתבע מבקש זמן ב"ד לפרעון ונראה לדיין שכוונתו רק לדחות או לרמות יש ללמוד ממהרי"ק סוף שורש י"ד שיש ביד הדיין לפסוק שיתן וועקסיל או ערבות:

ג מי שמכר לחבירו חפץ והתנה הלוקח שישלם לו בזמן שיחלק השר מעות על בגדי המלכות. ואירע שבאותו שנה נתאחר זמן חילוק המעות הנ"ל. והלוקח טוען שימתין לו עד זמן חילוק המעות והמוכר טוען שאינו ממתין אלא כפי המורגל בכל שנה לחלק. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך זמן שכתב בשם הרב פרמ"א ח"א סי' נ"א שהדין עם המוכר מדין העושה שדהו אפותיקו בסי' קי"ז סעיף א':

ד ראובן שמתה אשתו והניחה בן קטן והתפשר אבי האשה עם ראובן שיקח הבן מנכסי אמו נ' זהובים ויהיו מונחים ביד אבי האשה עד שיהיה הבן בר מצוה ונתן אבי האשה שטר על המעות לזמן הנ"ל. ואח"כ מת הבן בתוך הזמן הנ"ל. וראובן יורש את בנו הנ"ל ותובע המעות באמרו כיון שמת הבן שוב לא יגיע לבר מצוה. ואבי האשה טוען כי אינו מחויב לפרוע עד הזמן שהיה ראוי להיות בר מצוה אם היה חי. עיין בשו"ת הרדב"ז ח"א סימן תקנ"ז שפסק דאם הושמו המעות ביד אבי האשה לתועלת היתום כדי שלא יאכלם ראובן הדבר ברור דמחויב עתה להחזיר המעות לראובן. אבל אם נעשה הפשרה לתועלת אבי האשה שיאכל פירותיהן עד הזמן הנ"ל. הדבר ברור שאבי האשה זכה בהם עד זמן הנ"ל שע"ד כן נתפשר. ואף אם הדבר ספק יד בעהש"ט על התחתונה:

ה אם אחר ההלואה הרחיב המלוה זמן פרעון ללוה. נסתפק בסמ"ע סי' ע"ג ס"ק ז' אם צריך קנין ע"ז או דמי למחילה שמחל לו המלוה עד אותו זמן ומחילה א"צ קנין. ועיי"ש בש"ך ס"ק ה' שפסק מסברא דנפשי' דהוי מחילה. וסיים שיש להוכיח כן מדברי ה"ה פ"ז דמלוה. ודו"ז בקצוה"ח כתב ג"כ כנ"ל. ואשתמיט להגאונים הנ"ל שהדבר מפורש בתשובת מהר"ם מלובלין סי' מ"ז דהרחבת זמן הוי מחילה וא"צ קנין. ויותר יש לתמוה על הש"ך שהוא גופי' רומז לתשובה הנ"ל בסי' י"ב ס"ק י"ב עיי"ש וצ"ע:

ו מי שנתחייב שבועה לפטור. וידוע לב"ד שיש עד אחד בדבר שיודע גוף המעשה להעיד אבל אינו כעת לפנינו אם משביעין אותו. כתב בשער משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ד דהא דמבואר שם במחבר דאין משביעין היכא דאיכא לברר הדבר היינו בשני עדים. אבל ע"י עד אחד אף דעד המסייע פוטר משבועה מ"מ לא הוי שבועה לבטלה דלא הוי בירור גמור. וחייב לשבע ואין ממתינין עד שיבא העד. ונסתייע מהתוס' רפ"ק דמציעא גבי ולחזי זוזי ממאן נקיט עיי"ש:

וכעת נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' פ"ז סעיף ל"ג שכ' שכוונת השע"מ שבעד אחד אין נותנים לו זמן יותר משלשים יום אבל שלשים יום נותנים לו ואין משביעין אותו היסת ונסתייע מדברי השע"מ לעיל בסי' ט"ז סק"א. ואני אראה ולא אבין איך יכול להשוות דברי השע"מ מסי' ט"ז לסי' פ"ז הלא בסי' ט"ז כתב וז"ל ויש להסתפק היכא שטוען שיש לו עד המסייע וגלוי וידוע לב"ד שהוא כן אי נותנין לו זמן יותר מל' יום וגם בלא"ה הרב' פוסקים ס"ל דאין עד המסייע פוטר מן השבועה כלל וסיים בצ"ע. ובסי' פ"ז פסק בסתם שאם גלוי וידוע לב"ד שיש עד אחד בדבר שיודע גוף המעשה משביעין אותו היסת דאף דעד המסייע פוטר משבועה מ"מ לא הוי שבועה לבטלה כ"כ כיון שאינו יודע בדבר אלא עד אחד והביא ראיה מהתוספת רפ"ק דב"מ וסיים וז"ל אלא ודאי דמה שיוכל להתברר ע"י עד אחד לא חשיב בירור וחייב לישבע כל זמן שאין העד לפנינו עכ"ל. הרי מבואר שמה שנסתפק לעיל נעשה לו בכאן