דברי גאונים צד

ביהכנ"ס כלל כ"ו סי' ח' בשם החת"ס. ושם בשם השו"מ שחולק על השמן רוקח ויש חילוק דין בזה. ולענין הנדבות הסכים לנכות מן ערך הממון שיעלו המקומות של המתנדבים. ועי' בדיני ביהכ"נ כלל י"ג סי' ד' מ"ש בשם השער אפרים. ועיין בדינים אלו בדיני מקומות ביהכ"נ כלל כ"ו. כו בני העיר שקנו מקום לביה"ק ורוצים לעשות חומה דלתיים ובריח סביב. איך גובים ע' בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ סי' ט' שכתב דגובים חצי לפי הממון וחצי לפי נפשות:

כז בדין מי שבא לדור בעיר מתי מחויב לסייע לצבור בתשלומי מס עי' ברמ"א סי' קס"ג שכתב שאם רוצה לקבוע דירתו בעיר הוי מיד כאנשי העיר אף בתוך י"ב חודש. עוד כתב שם פלוגתא באם קנה לו בעיר בית דירה אם הוי מיד כאנשי העיר. ואם שכר לו בית חייב ליתן מיד מס שאינו קצוב דוקא. ועי' בכ"ז בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ו מ"ש על הרמ"א וחידושי דינים:

כח אם הוציאו זט"ה עפ"י קלפי. שמאים להעריך המס ורוצים איזה אנשים לבטל זה עיין בנוב"י מהד"ק סי' כ"א:

כט קהל שיש להם גאבעל"א על הבשר. ומזה משלמים שכירות הרב והש"ץ ושו"ב ושאר הוצאות הקהל ועת' טוענים מקצת הקהל שזה התשלומין הוי לפי נפשות. ובאמת ראוי לגבות רק חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כמבואר בפוסקים ותשובות עיין בשו"ת השיב משה סי' צ"ב שהוכיח דתשלומי הגאבעל"א הוי ג"כ חציו לפי ממון דאכילת הבשר אינו שוה לעני ולעשיר עיי"ש:

ל צבור שמעריכין לענין מס או שרוצים לתקן איזה תקנה שהולכים אחר הרוב. אי בעינן רוב הבא מתוך הכלל שיהיו כל הקהל הרוב והמועט ביחד אבל אם המיעוט לא היו בשעת התקנ' עם הרוב ביחד לא הוי רובא. עיין בזה בברכייוסף חו"מ סי' י"ג אותד' שביאר דעת הפוסקים בזה. ועי' לעיל סי' י"ח:

לא מי שהוא פטור ממס ועכ"ז נהג עצמו לפרוע. ועתה רוצה לחזור בו שלא לפרוע להבא. עיין בזה בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מס מה שציין שם:

לב דיני מסים בפרטות וחידושי דינים. עיין בכנה"ג סי' קס"ג וסי' קע"ח ובס' זכור לאברהם. חו"מ ח"ג ערך מס. ובשו"ת פני יהושע:

ח"ב סי' צ"ו:

לג בענין גביית האכסניא של המלך יר"ה היינו הבעלי מלחמות השוכנים בעיר ומוטלים על בני העיר ליתן להם אכסנאי בבתיהם כדת מה לנהוג בגביי' זו. הדבר מבואר בתשובת מהר"ם ותה"ד. ובתשובת צמח צדק ובתשובת נחלת שבעה. ובתשובת שב יעקב סי' יו"ד. ועיין בסי' שאח"ז:

לד עיר אחת שבאו אנשי חיל המלך לתוכה ונכנסו לבית אכסניא אחד עם סוסיהם וחונים שם. ולגודל צעקת בעה"ב הזה תקנו זט"ה שאנשי חיל הללו יהיו חוזיים חלילה בכל הד' שבועות יחנו באכסניא אחרת. וגם ינתן לבעל האכסנאי בכל שבוע ד' זהובים בעד האכסנאי וממון זה יגבו מכל מי שיש לו בית בעיר. וטוענים מקצת אנשי העיר הלא בתינו קטנים מאוד מהכיל אנשי חיל אף גם הסוסים ולמה ניתן אנחנו לזה כיון שאין אחריות זה עלינו. עיין שו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ז' שפסק שהדין עמהם ופטורים מלשלם וגם אנשי הבתים הגדולים היו פטורים אי לאו שקבלו על עצמם מצד התקנה. והיכן שחנו בראשונ' שמה יהיו ומזלי' גרם ואסור לבעה"ב זה להסיתם ולהראותם לילך לבעה"ב אחר:

לה קהל שהוצרכו למעות. ולוו אנשי נבררי הקהל מעות מאחד ונתנו לו שטר על שמם. ועתה המלוה תובע כל החוב מאחד מהנבררים החתומים על השטר. עיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' י"ז שהעלה לדינא דאם מבואר בשטר רמ"ג ורמ"ג יכול לתבוע הכל מאחד שירצה ואם לא נכתב כן אזי יש להחתומים דין שנים שלוו שהם ערבים ולא קבלנים. ואם נכתב בשטר שלוו עבור הקהל אזי החוב הוא על כל הקהל כי החתומים הם רק שלוחי הקהל ואינם חייבים לשלם רק חלקם:

לו קהל שהלוו מעות להשר. ולא רצה לשלם להם ונתייאשו מן החוב. ואח"כ מת השר ובנו ישב על כסאו ונתן להם על החוב הנ"ל כמה אלפים. ועתה העשירים אומרים לחלק המעות לפי ערך ההלואה כי הם נתנו חלק גדול בהלוא' ושאר בני הקהל ממאנים בזה ואומרים שכבר נתייאשו מהחוב הנ"ל. ומה שגבו הוי כמו מתנה. עיין ברמ"א סי' קס"ג סעי' ג' באמצע הג"ה שניה שכתב בשם מהרי"ק דהוי כזוכים מן ההפקר וחולקים כל הקהל בשוה. ועיין שם בהגהות הט"ז מהח"צ. ובתשובותיו סי' קמ"ד שהשיג על מהרי"ק ופסק דאין יאוש בחוב. ועיי"ש מש"כ דו"ז בקצוה"ח ס"ק א' שסילק כל תלונותיו ממהרי"ק ועיי"ש בתומים ובנתיבות. אח"ז מצאתי בשו"ת תומת ישרים סי' י"ד שפסק ג"כ דיש יאוש בחוב. ואף אם הוא ספיקא דדינא. הוי הקהל לגבי העשירים היחידים מוחזקים. ועל היחידים שרוצים להוציא לברר הדין שאין יאוש בחוב. ע"כ יחלקו את המעות בשוה. וע"ל בדיני יאוש בחוב כלל מ"ז סי' ה'. ומ"ש דהקהל הוי מוחזקים עיין בסי' שאח"ז:

לז קהל שיש להם תביעה על יחיד שדר בעיר אחרת אם הנתבע מחויב לילך לדון לפני הב"ד שבעיר הקהל. פסק בשו"ת ח"צ סי' י"ד וכן הסכים עמו בשער משפט סי' י"ד ס"ק ב' דכיון שמבואר ברמ"א סי' ד' שהיחיד מחויב ליתן להם משכון קודם שירד עמם לדין א"כ הם חשיבי כמוחזקים וצריך לדון בעירם לפני דייניהם וגם אינו יכול לומר שאימת הפרנסים על הדיינים כמו בעשיר מוחזק בעירו. דיש חילוק:

בין יחיד לרבים דרבים לא חשידי. ועיין מש"כ לקמן סי' ל"ט:

לח דבים נגד יחיד דינם כתלמיד חכם וכב"ד וכאדם חשוב בכל הענינים עיין בכסף משנה סוף פ"ז מה"ל ת"ת וברשב"ם ב"ב דף ק' ובב"י על טיו"ד סי' רכ"ח בשם הרשב"א ובב"י