דברי גאונים צ

רצה שמעון לקבל עליו והפך על ראובן מכש"כ שלא רצה לשבע. ומבואר סברא זאת בסמ"ע סי' פ"ז ס"ק י"ח. ואף לדעת הש"ך שם מודה בזה עיי"ש כי קצרתי באומר:

ה נתבע שנתחייב שבועה לפטור והיפך על התובע שבועה או קב"ח ויטול וקיבל עליו התובע ונותן לו זמן שיקבל בחרם ואחר הזמן רוצה להפוך על הנתבע והנתבע טוען קי"ל כהסמ"ע בסי' כ"ב ס"ק י"ט דאם אמר אני נשבע ויצא מב"ד אינו יכול להפוך עוד עי' במהר"ם שיק חחו"מ סי' ג' בזה. וע"ש באם התובע אינו רוצה לשבע או פסקינן להנתבע חרם מפורש או חרם סתם. אם התובע הוא מהנשבעים ונוטלים או שהוא מלוה בשטר שהמלוה נשבע ונוטל והיפך השבועה על הנתבע שישבע ויפטור וקיבל עליו הנתבע שישבע ואחר שיצא מב"ד רוצה שוב להפך השבועה על התובע שישבע ויטול עיין בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ח שפסק כהנתיבות בסי' כ"ב בביאורים סק"ו דיכול להפך משום שהנשבע ונוטל א"י להפוך רק באופן שיאמר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיה כמו תביעה ע"פ וכיון שכן א"כ חזר עיקר שבועה על הנתבע ולא מטעם היפוך ולכן אף שקיבל עליו הנתבע השבועה בב"ד יכול להפוך אח"כ השבועה על התובע ו נתבע שנתחייב שבועת היסת והוצרך המלוה לקבל מקודם בח"ר כד"ת בסי' פ"ז. ואחר שקיבל התובע בחרם אינו רוצה הנתבע לשבע באמרו שהוא מהפך השבועה על התובע שישבע ויטול. ראה זה מצאתי בכתבי הרב הגאון מוה' מנחם מענדל זלה"ה בחיבורו על הש"ע סי' פ"ז שנסתפק בזה אם לדמות להא דמבואר בסי' כ"ב דאף דיצא מב"ד וקיבל עליו הנתבע השבועה יכול אח"כ להפך על התובע. אם כן גם אם כבר קיבל התובע בח"ר מה קנין נעשה בזה שלא יוכל הנתבע להפוך עליו. ואפשר לומר דהוי כדור לי בחיי ראשך ונדר דהוי גמר דין אחר שיצא מב"ד וא"י לחזור כמבואר שם. וה"ה הכא הוי כזה אומר קבל בח"ר ואזי אני מאמינך לענין שאני אצטרך לשבע אח"כ. א"כ כיון שכבר קיבל בחרם הוי לענין זה גמר דין שאינו יכול שוב להפוך השבועה עכ"ל:

ז אם הנתבע הפך השבועה על התובע שישבע ויטול. ונשבע התובע. ועתה תובע הממון מהנתבע. והנתבע משיבו אני יודע שנשבעת לשקר ע"כ אני רוצה לשבע ולפטור. וכן אם כבר נשבע התובע ונטל ואח"כ תפס הנתבע ממון התובע ואומר שהוא רוצה לשבע ולפטור עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' י"ג י"ד:

ח אם הנתבע היפך השבועה על התובע שישבע ויטול ורוצה לשלם לו תיכף המעות במזומן שישבע תיכף ואינו רוצה להמתין לו שבועתו. והתובע טוען לא אשבע ולא אטול לעת עתה פן לימים תזכור ותודה לי או אמצא ראיה עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' כ"ד:

כלל לא זט"ה ועסקי הצבור ותקנתם והסכמתם וראשים וממונים א קהל ששכרו רב או שוחט או מלמד לזמן קצוב. ורוצים לחזור בהם עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שכירות מה שציין בזה לתשובות האחרונים ועי' בב"י וד"מ בסי' של"ד בשם הגהמ"י שכתב דרבים ששכרו מלמד ורצו לחזור בהם דאינם יכולים לחזור אף קודם שהתחיל במלאכה דכל דבר הנעשה ע"י טובי העיר או ברבים א"צ קנין ונקנה בדיבור בעלמא. וכן פסק הרמ"א בתשובה סי' כ' לענין רב אחד שקבלו אותו הקהל לרב שיבוא אליהם לזמן פלוני. וכאשר הקריב הזמן שיבוא חזרו בהם. דאף שעדיין לא התחיל במלאכה אינם יכולים לחזור ועיין בתשו' הרא"ש כלל וא"ו סי' י"ט וסי' כ"א שכתב מנהג פשוט הוא מה שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים ועושים א"צ קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים ומסורים דמי. ועיין מש"כ בסמוך בסי' ג' ועיי"ל בדיני רב כלל צ"ד סימן י"ג ועיין בנתיבות בסימן של"ג סס"ק א' לענין מלמד:

ב מי ששכר מהקהל הקריפקא בלשונינו גאבעלא היינו המס שנותנים הקצבים לקופת הקהל מכל בהמה שישחטו שהדין שקונה מהקהל אף שהוא דשלב"ל ואין בו ממש אלא זכות ההכנסה [מטעם שכתוב כאן סי' א' וסי' ג'] ובא השאלה שזה השוכר חזר והשכירו לאיש אחר בקנין סטימתא ת"כ וכסף אם השוכר השני קנה עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ב שמסיק דסטימתא אם קונה בדשלב"ל הוא ספיקא דדינא ומלבד זה הוא ספק אם המנהג לקנות גאבעלי בקנין זה לקרותו קנין סטימתא וספק סטימתא מוקמינן אדינא דלא קני כמבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ב סי' ג' ע"כ א"י להוציא מהשוכר הראשון ועי' בכלל כ"ד שהבאתי בשם הגאונים דאם ידוע שהמנהג בדשלב"ל במסחר זה כגון יי"ש לקנות בקנין סטימתא מהני וכ"פ בתשו' בית שלמה חחו"מ בכ"מ:

ג צבור שדרכם להסיע על קיצותם ולמכור חק מחוקי העיר להעזר בדמי המכירה לצורכי הקהל כדרך הנהוג בכל הקהלות (בלשונינו גאבעל"א) והיה המנהג למכרו על שנה אחת. ועתה מכרוהו לאחד מהקהל על ארבעה שנים. ורוצים הקהל לחזור בהם עיין בשו"ת הרשב"ש בן הרשב"ץ סי' תקס"ו שכתב וז"ל כבר כתבו הרא"ש והרשב"א בתשובותם דאלים כחא דציבורא בלא קנין כיחיד בקנין. ואני סמכתי דבריהם דמשום הפקר ב"ד נגעו בה. א"כ צבור אפילו בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם מכירתם מכירה כמו שכתב הרשב"א בתשו' עכ"ל. וכ"כ בסי' קי"ב כדברים האלה. וכן מבואר במבי"ט חלק אחרון סי' רכ"ח יעו"ש וכ"כ בשו"ת