דברי גאונים ט

כלל א דיני אסמכתא עי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' ס"ט הרבה דיני אסמכתא:

א (הא דאסמכתא לא קניא הוא מדרבנן אבל מדאורייתא קניא ומה שדחה הש"ך בזה בסי' ר"ז ס"ק י"ח נעלם ממנו שכן כתב בדר"מ סי' ר"ז אות ו' בשם המרדכי וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף חו"מ ססי' יו"ד וט"ו נמצא היכא שיש פלוגתא אם הוא אסמכתא הוי ספק בתקנה ואוקמוהו אדין תורה דקנה ואפי' בקרקע לא אמרינן בזה חזקת מארי קמא ועי' בפ"ת לחו"מ סי' י"ה סק"ח):

ב (אי שייך בעכו"ם דין אסמכתא עי' במג"א תמ"א ס"ק ב' ובשו"ת הרמ"ץ יו"ד סי' פ"ב ובמהר"ם שיק חיו"ד סי' שצ"ט ובשו"מ מהד"ק ח"א סי' צ"ג):

ג מי שהיה חייב לחבירו סך ידוע ואח"כ הרויח הלוה מהמלוה כשיעור החוב שחייב לו בשחוק הקוביא והמלוה מחל לו החוב שלו מחמת חוב הקוביא הנ"ל. עיין בס' זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך אסמכתא שהביא בשם המטה שמעון סי' ר"ז אות ע"א בשם הרשב"ש סי' ק"א שפסק דמחילתו מחילה וקנה הלה ליפטר מחובו אף שחוב הקוביא הוה אסמכתא:

ד ועיי"ש עוד שהביא בשם המטה שמעון אות פ"ה שכתב בשם הרב בית דוד חחו"מ סי' י"א דהא דאסמכתא קני בקנין ומעכשיו וכיוצא בו ולא מבטלינין משום קנין בטעות. היינו אם האסמכתא הוא בדבר העתיד כגון אם לא אבא. אם לא אעשה וכו'. אבל כשהוא בדבר העבר שא"א להיות אלא מה שכבר היה אין זה אלא שכחה וטעות שסבר דהכי הוה עובדא ולאו מידי הוא מאותו קנין. ועיין שער המלך מה' מכירה ד' כ"ג ע"א. מ"ש בתנאי דלשעבר ואישתמיטו מיני' דברי הרב ב"ד הללו:

ה (בדין תנאי דלשעבר אם צריך דיני תנאי עי' באבני מילואים סי' יו"ד ס"ק א' ובשו"מ מהד"ב ח"ג סי' כ"ו ובמהד"ד ח"א סי' ט"ז:

ו בדין המבואר בחו"מ סי' ר"ז סעי' י"ח דאע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכתא אין זה מוציאו מידי אסמכתא. עיין בכנה"ג סי' הנ"ל בהגה"ט אות ת"ך שהביא בשם מהראנ"ח דאם כתוב בשטר מבלי שאוכל לפטור בשום טענה ממיני אסמכתא תנאו קיים יעו"ש שלא הביא שום חולק בזה:

ז שנים שנתעצמו בדין זה אומר בכה וזה טוען בכה. ופסקו הב"ד לאחד ת"כ. ואמר חבירו באם יתן ת"כ על דבריו אני נותן ט"ו זהובים כסף על הבהכ"נ. והשליש כל הס"ד הנ"ל אצל הב"ד. ונתן זה השני הת"כ ועתה צווח השני להחזיר לו הסך שהושלש כי לבו אנסו שסבר שבודאי לא יתן ת"כ. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ע"ב מה שהעלה בזה:

ח (אם קיבל בקנין על הפשרה שיעשו הדיינים אין בפשרה טענות אסמכתא ע"ל בדיני פשרה כלל פ"א סי' י"ג):

ט מי שנשתתף עם חבירו באורענדיח. והחזיר לו לחלקו הערבון שקורין קאפצי"ע מה שנתן להקיר"ה ועתה חוזר בו זה שנשתתף עיין שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' יו"ד שמבואר שם בשינופא דלישנא שהמנהג שהקאפציע שנתן לו הוא מוחלט עיי"ש. ונ"ל טעם למנהג דאף שמצד הדין יכול לחזור בו דהוי קנין על דבר שאב"מ מ"מ הלשון קאפציע בלשון הסוחרים הוא כאלו אמר אם אחזור בי ערבוני מחול לך:

י ראובן נתחייב לתת לשמעון סך עורות לזמן פלוני. ואם לא יתנם לו לזמן פלוני אזי מחויב ליתן לו בעד כל עור ד' זהובים. וזה החייב עצמו נתחייב שמעון לעכו"ם אחד על סמך שסמך עצמו על ראובן. עיין בבני חיי סי' ר"ז בהגה"ט אות ט' שהביא בשם מהרי"ט חו"מ סי' ס"ט וכן מבואר בכנה"ג דאף שהחיוב של ראובן הוא בענין דאית בי' אסמכתא מ"מ כיון ששמעון נתחייב חיוב זה לעכו"ם לא הוי אסמכתא וחייב ראובן לקיים ולשלם לו ככל הכתוב ועיין בדיני קנין מטלטלים סי' מ"ו:

יא מי שנתחייב לחבירו לשלם לו חובו לזמנים מחולקי' שקצבו ביניהם. ואם יעבור הזמן הראשון ולא יפרע אזי מחויב לפרוע לו הכל ביחד מיד. עיין בבני חיי סי' ר"ז בהגה"ט אות י"ב שהביא בשם מהריב"ל ח"א סי' ק"ה דאין בזה משום אסמכתא:

יב כת"י שנכתב בו שיפרע לפלוני הסך שחייב לו לזמן פלוני בקנס מאה זהובים להקדש. עיין כלל פ"ו בדיני קנסות סי' ה' ובכלל זה סי' י"ט:

יג מי שקיבל מנה מחבירו הנתפס בבית האסורים ונתחייב עבור זה ליתן כל מה שיצטרך לפדיון והוצאות. אי הוי אסמכתא עיין מהריב"ל ח"ג סי' כ"ט:

יד שט"ח שכתוב בו שאם לא יפרע הלוה לזמן פלוני הוא מחויב לשלם למלוה כל ההפסד שיבוא למלוה מחמת זה וגם ההוצאות. ועתה טוען המלוה שהיה לו עסק מזומן לקנות שהיה בו ריוח ומחמת שלא פרעו הלוה ולא היה לו מעות הפסיד הריוח. עיין בש"ך סי' ס"א סעיף ה' בשם הרשב"א. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ב' שהאריך להשיג על הש"ך דכל כי האי לא הוי אסמכתא אף לענין מניעת הריוח והוי כאוביר ולא אעבוד. וטעמא דהרשב"א הוא משום דלשון שכתוב בשטר שחייב עצמו כל הוצאה והפסד כוונתו רק על הפסד הקרן. אבל אם כתוב בשטר בפירוש שמחייב את עצמו אף בהפסד הריוח והיה לו סחורה מזומן לקנות שהיה בה ריוח לפי דרך העולם ודאי דחייב לשלם ולאו אסמכתא הוא כלל ועיין מה שכתבתי בכלל ט"ו בדיני גרמא וגרמי סי' ה' בקיצורי דינים בשם החת"ס: