דברי גאונים י

טו מי שהתחייב עצמו בסך מעות בענין דהוי אסמכתא ונתן ערבון על מקצת מהסך שנתחייב עיין ב"י על הטור סי' ר"ז מחודש מ"ו בשם תשובת הרשב"א דאין בו אסמכתא בכל הסך שנתחייב דכיון דעל המקצת שנתן ערבון אין בו אסמכתא וגמיר ומקני. אמרינן דעל הכל לא נתכוין לאסמכתא ועיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק א' ועיין בכלל ע"ח בדיני ערב סי' כ' מה שכתבתי שם ועיין חו"מ סי' הנ"ל סי"ז:

טז שנים שלקחו אוראנדי בשותפות. ועתה הוציא א' מהשותפים ממר"ם כתוב בו. שאם לא יתן לו השותף לזמן פלוני סך כך וכך מעות לעסק השותפות אזי לא יהיה לו ועוד חלק ונחלה בהעסק. וגם מחויב ליתן לו מאה זהובים כסף. העלה בשו"ת אמרי אש חח"מ וסי' כ' דהמאה זהובים ודאי דפטור מליתן דהוי אסמכתא אך לענין שלא יהיה לו עוד חלק בהאוראנדי לא הוי אסמכתא משום דלא גזים ולתנאי גמור נתכוין. ואף לדעת הרא"ש שסובר באם א' אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי דא"צ לשלם אף מה דאוביר בשוה. היינו דוקא כיון דשם לא היה רק תנאי אחד אזי אם התנאי בטל פטור מכלום. אבל כאן דהיה שני דברים שיתן מאה זהובים ושלא יהיה לו חלק בעסק בזה אף הרא"ש מודה דאף דתנאי של המאה זהובים הוא בטל התנאי האחר קיים. עכ"ז בנדון הנ"ל העלה שישבע השותף היסת שלא התנה כן וישאר בשותפותו מחמת שהיה ממר"ם חלק והשותף המוציא הממר"ם כתב זה התנאי בכתב ידו י"ל דעל תנאים אחרים לא האמינו עיי"ש בטעמו:

יז מי שנתחייב לחבירו מנה ע"י אסמכתא. ופרעו או נתן לו משכון על המנה בחשבו שהוא חייב לו מן הדין. בתשובת הריב"ש פסק דמחויב לשלם לו המנה על המשכון. והרב מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ל"ה פקפק בדין זה עיין עליו:

יח עיין מהרימ"ט ח"א סי' קל"א שהביא הא דחכמי ספרד שבסי' ר"ז וכתב ולפי דרכינו למדנו שא"א לסלק דין אסמכתא אא"כ שהמחילה תלוי בתנאי ולא החיוב:

יט אם יש אסמכתא בנדר ובהקדש ובצדקה במחלוקת שנוייה ועיין בטוש"ע יו"ד סי' רל"ח. ועיין בס' זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך אסמכתא שציין לכנה"ג סי' ר"ז מאות רי"ז ואילך. ובבני חיי שם הגהב"י אות כ"ד. ועיין כרם שלמה חחו"מ סי' ד"ן בנדון שנתחייב ראובן לתת קנס לעניי א"י באופן שהיה בו דין אסמכתא שכתב דהא איכא מ"ד דנודר לצדקה יש לו דין ממון הדיוט ומצי לומר קי"ל דהוא אסמכתא. ועיי"ש בסי' ח' ובחאה"ע סי' מ"ם מה שציין שם. ועיין להרב מטה שמעון ח"ב סי' ר"ז בהגהב"י אות קכ"ב שרומז לכנה"ג הנ"ל וציין עוד לכמה פוסקים בזה אם יש בהקדש דין אסמכתא יעו"ש בזכור לאברהם עי' באו"ח סי' תקס"ב סעי' י"ג בנדר ברשות אם יש בו אסמכתא ועי' במהר"ם שיק סי' רל"ב ועי' בדין אסמכתא בנדר ובצדקה בחת"ס יו"ד סי' רמ"ב. ועיין בכלל פ"ו בדיני קנסות סי' ה' מה שכתבתי בשם החו"י:

כ אחד התפשר עם אשתו שנתיים קודם מותו בשטר בעדים ובקאג"ס ונכתב בזה"ל באם שיעדר ח"ו בלא זש"ק אזי ינתן כל נכסיו לזוגתו במתנה גמורה מעכשיו ואין ליורשיו שום דו"ד על עזבונו אך ורק שמחויבת האשה להספיק עשרה לומדים וכו' משך שנה אחר פטירתו וכו'. ואח"ז מת בטלה ובא השאלה אם זכתה האשה בעזבונו או שייך ליורשיו הקרובים. עיין בשו"ת הר"ח כהן חחו"מ סי' ט"ז שדחה סברת דייני ק"ק בריסק שרצו לבטל המתנה מצד שלא קיימה האשה התנאי להספיק עשרה לומדים ואף שלא היה תנאי כפול יכול היורש לומר קי"ל כהני גאונים שא"צ דיני תנאי רק בגיטין וקידושין ולא בממון וגם קיי"ל דבמעכשיו לא בעינן ת"כ והגאון המשיב דחה דבנ"ד אין כאן תנאי כלל דמה שנכתב בשטר א"ך שמחויב"ת האש"ה להספי"ק עשר"ה לומדי"ם אין זה לשון תנאי כלל אלא שיור הוא דשייר לעצמו שמחויבת מן העזבון להספיק להם וכדי שיור זה לא נתן לה במתנה. ואם לא קיימה בעצמה חל על הב"ד להוציא ממנה כדי סיפוק הלומדים. ואח"כ דחה גם שאר הטעמים שלהם שכתבו לבטל המתנה. אולם מצד אחר השיב הגאון שהמתנה בטלה כיון שנכתב בא"ם שיעד"ר בל"א זש"ק אז"י ינת"ן וכו' הוי אסמכתא כמבואר בסי' ר"ז סעי' י"ג ואף שכתוב מעכשיו הא כתב שם הרמ"א בסעי' י"ד די"א דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק אסמכתא ויכול היורש לומר קי"ל שהנכסים הם בחזקת יורש עכת"ד העולה לדינא:

כלל ב דיני אשת איש שחייבת לאחרים ואשה נו"נ בתוך הבית:

א (עי' בהשיב משה סי' עי"ן שביאר ל"ח דינים באשה שלותה בע"פ או בשטר ונישאת אם מחויב הבעל לשלם ואם טוען שמא פרעה ואם מתה האשה אחר שנשאת. ואשה שחבלה או מסרה לאיש אחר אם גובין מהבעל בחיי' או אחר מותה מנכסי מלוג וצ"ב שלה להנחבל או להנמסר ואם אשה עברה על תקנות הקהל אם הבעל חייב לשלם עבורה הקנס. ואשה שחייבת גזילה או פקדון וכל עניני חוב שחייבת מקודם הנישואין או שנתחייבה לאחר הנישואין ואם לותה תחת בעלה לצורך דברים שמשועבד לה בעלה ליתן ועוד הרבה פרטי דינים):

ב אשה שחייבת לאחד מלוה ע"פ ונישאת לאיש והכניסה לו כל אשר לה. ואח"כ מתה האשה והבעל יורשה אם הבעל יכול לטעון למלוה שמא פרעה לך עיין כלל מ"ו בדיני יתומים הנתבעים סי' ט' מה שהבאתי בשם מהרימ"ט ח"א סי' ט' ומשם תלמדנו: