דברי גאונים פז

אף אם הוא חי יכול ליטלו ממנו שלא נתבטל שליחותו של הראשון מפני שלא נגמר השליחות עד שיגיע הגט ליד האשה וככחו אז כחו עתה. ע"כ גם בנ"ד הדבר ברור דהמורשה הראשון לא נתבטל מחמת שהרשה את השני ומה שעשה עשה והפשרה קיימת:

ז מורשה שיש בידו הרשאה מן המלוה וגם שט"ח או כת"י באופן שעפ"י ד"ת אינו יכול המלוה להוציא מן הלוה אא"כ תפס. ותפס המורשה מן הלוה אם מהני תפיסתו. עיין בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו מסי' א':

ח אם כתב בהרשאה שהוא נותן רשות לראובן ושמעון למכור את ביתו או לענין אחר. אם יש רשות לאחד לבדו למכור או נתכוון דוקא שימכרו שניהם ביחד. עיין בש"ך סי' קכ"ג ס"ק ט"ז מש"ש בשם המבי"ט והשיג עליו. ועיין שם בשער משפט ס"ק ד' שדחה השגתו והסכים לדין המבי"ט ועיי"ש עוד בזה. ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' שע"ד ושם בהגהות כסא דהרסנא. ועי' במהרי"ט ח"א סי' צ"ג וקכ"ז וקל"ד. ועיין בלחם רב סי' קצ"ה:

ט בעל שבא לדון עם המחזיק בנכסי אשתו אם צריך הרשאה מאשתו מבואר בחו"מ סי' קכ"ב סעי' ח' ובאהע"ז סי' פ"ה סעיף ד' ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"ב סי' מ"ו שבירר ששה חילוקי דינים בזה:

וע"ש אח"ז שכתב וז"ל מעתה צריכים אנו למודעי היכא דבאה האשה לדון עם מי שמחזיק בנכסיה בין על הקרקע בין על הפירות או על מעות מזומנים שדינם כדין קרקע שיש בו פירות (עי"ל סי' א') ובאה לדון עמו בלא הרשאה מבעלה ובעלה בעיר ולא נחית לדינא. ונראה שיש ללמוד דין זה ממ"ש הרשב"א בחידושיו וכו' משמע שדין האשה ובעלה כדין השותפים וכו' ודכוותה נמי ודאי אם האשה באה לדון על הכל על הקרקע ועל הפירות וכ"ש על מעות מזומנים דעדיין לא נתברר חלק הגוף וחלק הפירות דודאי מצי דאין על הכל וכו' וקם דינא בין לזכות בין לחובה. ואי ליתי' לבעל במתא מצי אמר אי הוינא התם הוי טעינא טפי כמ"ש הרב ז"ל בחידושיו. וכך הביא ר"י נתיב כ"ג ח"ד וכתב הרשב"א הבעל בנכסי אשתו הוה דינו כדין השותפים וכו' דמשתעי דינא בחד מינייהו בדאיתי' במתא. וה"נ אם האשה בעיר אינו יכולה לבטל מה שטען בעלה. ואם איכה בעיר יכולה לומר אלו הייתי שם הייתי טוען בענין אחר וחוזר לדון עמה עכ"ד. ומהר"ם מטראני בח"ב סי' קנ"ב כתב על דברים אלו הרי שכתב שהם כשני שותפים וכמו שהוא דן על הכל אגב פירות שלו דן על הקרן שלה ואינה יכולה לבטל אם ישנה בעיר ה"נ אם היא דנה על הקרן ועל הפירות והוא היה בעיר אינו יכול לבטל וכו' ועדיפא היא מיניה שהיא יש לה קרן שהוא העיקר והוא אין לו אלא פירות וכו' עכ"ל. וכל זה הם דברים פשוטים וברורים ואין מי שיחלוק על זה עכ"ל הפרח מ"א. וע"ש עוד שהביא דברי הריב"ש בסי' תצ"ו דאף שיכול הבעל לדון על הקרקע ועל הפירות בלי הרשאת אשתו אבל אין לו כח לעשות פשרה ולוותר מזכות אשתו לאחרים יעו"ש באורך:

י ועי' בתשו' דברי חיים בח"ב חחו"מ סי' כ"ח מה שהעלה בנדון בעל שהתפשר על ירושת אשתו ואחר זמן רוצה אשתו לבטל הפשרה באמרה כי בעלה התפשר בלי הסכמתה:

כלל כט דיני הודאה ושתיקה כהודאה א מי שרוצה להקנות לחבירו מעות שיש לו בעסק במקום אחר או חוב. עיין להרדב"ז בתשובה כת"י סי' שני אלפים ש"ב. שכתב שיודה בפני עדים שהמעות הללו הם של פלוני שרוצה להקנות לו. וכן כתב הגאון ח"צ בתשובה סימן ט"ז. דבדרך זה מהני מצד דאיסר גיורא שכתבו התוספת בב"ב דף מ"ד ע"ב דאף דידעינן בודאי שהיה איסר משקר קנה וכ"כ מהר"ם חאגיז בשו"ת שתי הלחם סי' מ"ה. והובא דבריהם בברכי יוסף חו"מ סי' מ"ם. ועיי"ש מה שפקפק בדבריהם. ועי' בזה בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' א'. ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' י"א הביא הרבה ראיות שדוקא הודאת שכ"מ עושה קנין ולא הודאת בריא וע"ל בכלל זה סי' ט"ז:

ב שני בעלי דינים שכל אחד לפי טענתו מזכה את חבירו. מבואר באחרונים דאין מוציאין ממון מן המוחזק אף שלפי טענתו היה חייב. מ"מ לפי טענת התובע הוא פטור וכן מבואר בשו"ת נאות דשא סי' מ"ו באמצע פיסקא המתחלת. ועת"ה נעתי"ק עצמינ"ו. ובאמצע סי' נ"א יעו"ש ובפרח מטה אהרן סי' ס"ה ס"ו ועיי"ש בנאות דשא היכא ששניהם אינם מוחזקים ועי' בכלל מ"ב סי' ב':

ג בהא דקיי"ל דמועיל הודאת בע"ד לחייב עצמו הקשו הראשונים והלא קרוב פסול בין לזכות ובין לחוב עי' בקצוה"ח סי' ל"ד ס"ק ד' ועי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' א' בד"ה והנלפע"ד שחידש דהוי כמו שקבלו עליהם קרוב או פסול לעד דמהני ויישב בזה כמה שיטות:

ד ראובן הודה שהפקדון שהפקיד ביד שמעון הוא של לוי. אם יכול לטעון שלא להשביע עצמי הודיתי. ע' בתומים סי' פ"א סעיף י"ד שהביא זה בשם מהריב"ל. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ח' שדחה דברי התומים:

ה הא דמבואר בסי' ל"ט סעיף ח' דהודאה על הקרקע בפני עדים יכולים לכתוב וליתן שטר בלא צוואת המודה הוא דוקא כשהודה שהקרקע הוא של חבירו מעולם אבל כשהודה שמכרה או נתנה לחבירו אינם יכולים לכתוב שטר בלא צוואת המודה כן הביא בשו"ת ברכת יוסף אה"ע סי' צ"ד בשם תשו' הרשב"א. סי'