דברי גאונים פה

למי שירצה שלא יהא רשאי שום איש להביא שמרים להעיר למכור כ"א השוכר מהשר והחזיק ישראל בשכירות מהשר וקם אחד ורוצה להביא שמרים באמרו שמצד השר מותר להפקיע המכס כמו הפקעת הלואה ומצד השוכר ג"כ אין איסור כיון דלא קנה מהשר דהרי הוא דשלב"ל ואין בו ממש וגם דינא דמלכותא אין כאן שכל זכות השר הוא רק מכח הקהל ולא מדינא דמלכותא עי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ו:

לח מי שהיה לו חזקת מעתפי"א שעסק תמיד עם שר אחד מהכפר למכור ולקנות ולא עבר איש זר לעסוק עם האדון הנ"ל אלא הוא. ועתה מת וחל"ש והניח בנים ובא איש אחר ורוצה לעסוק עם האדון והבנים טוענים שיש להם בזה חזקת מערופי"א. עי' בזה שו"ת שואל ומשיב ח"א סימן ל' ועי' בשו"ת דבר' חיים ח"א חחו"מ סימן כ' וח"ב חחו"מ סי' מ' מ"א דלדידן אין דנין דין מערופיא ומותר לגמרי:

לט מי שהחזיק לקצוב בשר ועתה בא איש אחר לקצוב ע' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ס"א מה שהעלה בזה:

מ מי שיש לו ליסענטץ למכור בחנותו ופורע מס מחנותו כנהוג. ושכנו הסמוך לו אין לו ליסענטץ ומוכר ג"ב ומושלי העיר שותקים לו וכן אחד שיש לו זכות למכור יי"ש על קעלישי"ק שהשיג בתחבולת ע"ש עכו"ם וכדומה והשני אין לו רשיון ע"ז ומוזג בחשאי וגם מוזיל השער אם רשאי זה למנוע אותו עפ"י ד"ת או בכח מסירה וכיוצא בו להעמיד שומרים שלא ימכור דיכול לומר כיון שאין אתה פורע מס אין לך רשות לעסוק בזה וקא פסקית לחיותאי עי' זה בריבי גרמא כלל ו"ו סי' ל"ה. וע"ש בסי' ל"ו ל"ז בדין מ' שמוכר יי"ש בהעלמה ומפסיד לשוכר הראנדע. וע"ש בסי' ל"ח באחד שפעל אצל השר והשיג טוריפע ובעל הטריפע שמכבר רוצה לקלקל שהשר יקח ממנו הטריפע יען שהוא סמוך לשלו:

מא מי שהדפיס איזה חיבור. אם יש כח בידו לאסור על כל העולם עולמית שלא יחזרו להדפיס חיבורו בלתי רשותו. וענין השגת גבול בדפוסים בחיבורים שכבר נדפסו (גם מצד ההסכמות בת"ר מהרבנים על משך שנים קצובות ורוצים במדינה אחרת להדפיס קודם כלות הזמן וכל עניני דו"ד בענין הדפסה עי' בספר נדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים מדף כ"ה ע"ג עד דף כ"ח ע"ד. ושם אם מכר ההסכמה לחבירו אם קנה זכותו ובשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ו ובחת"ס ת"ש סי' כ"ז ובפ"ת לחו"מ סי' ב' סק"ד ובשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' ז' ח'). ועי' בזה בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' מ"ד. ועי' בשו"ת הרמ"א סי' יו"ד באם אחד עבר והדפיס אחריו ומוזיל השער דהוי ברי היזקא ומעכב עליו. ועי' בשאילת שלום סי' י"ג בענין פיסוק חיותא היכא דברי היזקא:

מב דין השגת גבול ויורה לאומנתו של חבירו ופיסוק חיותי'. עי' בשו"ת חתם סופר סי' ע"ט וסי' קי"ח ובשו"ת שאילת שלום סימן י"ג:

מג מי שנלקח ממנו סחורה מחמת העברת המכס ונמכר עפ"י ליציטאציע ואח"כ קנה א' הסחורה מהמוכסן. ע' בית אפרים חחו"מ סי' כ"ח שהעלה דאף שבדין נלקח ממנו הסחורה מחמת שעבר על דת המלך כמבואר בסימן שס"ט מ"מ הקונה מחויב להחזיר הסחורה לבעליו מצד התקלה המבואר בחו"מ סי' שנ"ו סעיף ז' בהג"ה. ובסימן שס"ח בהג"ה דנהגו עכשיו להחזיר כל גניבה אף לאחר יאוש ושינוי רשות. וגם בעובדא דידן שייך הך תקנה וכן לענין קניית חמץ מעכו"ם שמכרו לו קודם פסח מבואר בשו"ת משאת בנימין שצריך להחזיר. ועיין בעטרת צבי סי' רס"ד סעיף ה' שכתב כעין זה. ומה שמבואר בסימן קפ"א בדין שיירא שעמד עליהם גייס והציל אחד מהם דאומר לעצמי אני מציל. היינו מצד הדין. אבל מצד התקנה דיינין לי' להחזיר. ולענין מה שטוען בעל הסחורה שהקונה יקבל בחרם כמה נתן עבור הסחורה. ע"ש בב"א סי' נ"ט שמצדד בזה. ומסיק שהוא לפי ראות עיני הב"ד אם רגילים ליתן סך כזה בעד סחורה זאת וזה תואנה מבקש באמרו איני מאמינך. רשאים הב"ד להאמין לו על הן צדק כמה נתן ומ"מ יכול זה להחרים בב"ד שלא בפניו. אך אם יש מקום חשד שמרבה על המכר. יש לפסוק שיקבל בחרם כמה דמים נתן ועי' בכלל כ"ה סי' ב' מה שהבאתי בשם הגאון ר' ענזיל באם הערכאות מכרו ביתו של ישראל עפ"י ליציטאציא לישראל אחר בזול יעו"ש:

ועי' בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' למ"ד וסי' מ"ח מ"ש על הבית אפרים הנ"ל בעובדא שנשאל שראובן נתן את ביתו קאפציע עבור עסק שלקח שמעון מהקיר"ה ואח"כ נמכר הקאפציע על ליציואציע וקנה אותו ישראל אחד בזול ועי' בכלל ל"ז סי' יו"ד ובכלל ע"ז סי' ט"ו ובכלל ע' סי' י"ט. ומה שהביא הב"א לסיוע מהמ"ב בדין החמץ שקנה איש אחר מהעכו"ם. המ"ב הנ"ל הובא באו"ח סי' תמ"ח בט"ז ס"ק וא"ו ובמג"א סוס"ק ד'. אמנם במקו"ח מהגאון מליסא שם בביאורים סוס"ק ה' חולק על המ"ב ועי' בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סימן ר"כ. אולם בס' נדרי זריזין להגאון מהרש"ק מבראד בפתיחה בקונטרס קנין עולם דין ה' הוכיח כדברי המ"ב והט"ז והמג"א הנ"ל שמחויב הקונה להחזיר החמץ להבעלים. ועי' בזה בחת"ס או"ח סי' קט"ו. ועי' בספר אורחות חיים סימן תמ"ח אות י"ד מ"ש בשם הס' שדי חמד באס"ד מערכת חומ"צ סי' ח' אות מ"ם ועוד מפוסקים בענין זה:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' צ"ו בראובן שהיה חייב בערכאות הממונים על נכסי היתומים היינו מעות פאזוטין ומת ראובן והגיע זמן הפרעון ועשו הערכאות ליצינואציע על בית ראובן שהיה אינטאבילירט על החוב הנ"ל וקנה שמעון הבית עפ"י ליציטאציע הנ"ל ויורשי ראובן רוצים להחזיר לו המעות שנתן והוא רוצה להחזיק בהבית. ופלפל שם הגאון בדברי התשב"ץ (שהבאתי בכלל ל"ז סי' יו"ד) ובחו"מ סי' רל"ו סעיף ז' וברמ"א סוסי' הנ"ל ובב"י וב"ח סוסי'