דברי גאונים פד

שמחייבים לקנות הצמר רק אצלו ובני העיר צועקים דפסיק לחיותי' עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' כ' דלדידן שאין דנין מדין מערופיא הדין עם הנגיד:

כח עיר שמחייתם ממכירת יי"ש לערלים ושר העיר הרשה לכל אחד למכור יי"ש רק שחק השר לא יגרע. ונעשו כמה בעה"ב הדרים ברחוב העיר מוכרי משקה. ואחר זמן קנו יהודים בתים במבואות העיר שדרים שם רק ערלים. והתחילו שם ג"כ לעסוק במחיית מכירת משקה. והתעוררו בעלי הרחוב לבוא בריב עם בעלי המבואות לומר קפחתם את פרנסתינו ובאתם בגבולינו לאשר שהערלים אינם באים כלל כעת לקנות אצלינו משקה רק אצליכם כי אתם השכנים שלהם. כי העכו"ם מוכרחים לעבור לפני פתחי בתיכם ונכנסים לקנות ע' בזה בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ג' שפסק דהדין עם בעלי המבואות שאינם יכולים למחות בהם. וע"ש שהאריך אודות השבועה בכתב שהיה בין בעלי הרחוב ועי' בסי' הקודם וסי' כ"ו:

כט ועי' בדברי חיים ח"ב סימן ל"ט מ"ם אם כמה בני אדם בהעיר מחזיקים שענקין מכבר עפ"י שכירות אורנדא מהשר ועתה רוצים גם אנשים חדשים להחזיק שענקין ולסייע בפריעת המס להשר:

ל בני העיר ששכרו האוראנד"א מהשר. וכתבו בהקאנטראקט שבני הכפרים אין להם רשות למכור יי"ש לאנשי העיר. ובני הכפרים באים בקובלנא ע"ז שמקפחים פרנסתם בתנאי זה. עי' בשו"ת מאמר מרדכי להגאון ר' מרדכי זאב מלבוב סי' י"א. שפסק דבני הכפרים אין להם רשות בלא התנאי הנ"ל למכור לאנשי העיר שהם משלמים בעד זה שכירות האוראנדא ואנשי העיר שקונים אצל בני הכפרים הוי להם דין גנבים נמצא שבני הכפרים הוי מסייע לגנבים (ועי' בשו"ת מהר"ם שיק סי' ק"ב בשם הש"ך דאין בעכו"ם ובמומר משום מסייע ידי עוברי עבירה ועיי"ש בסי' רי"ג דאף בעובר עבירה במזיד ועי' באיגרא רמה דף כ"ה עד ד"ה והנה ועי' במהר"ם שיק חו"מ סי' כ' בד"ה ומר"ן הגאון) ובודאי יש רשות לחוכרי העיר לענוש אותם ע"י השר שלא ימכרו לאנשי העיר יי"ש יעו"ש באורך וגם הגאון רמ"ס בשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' קע"ה נשאל בזה. ופסק ג"כ כנ"ל. ועי' בשו"ת פמ"א ח"א סי' ע"ח שנשאל בשני כפרים שמחזיקים כל אחד אוראנד"י מעשר אחד. ובני כפר אחד מוזילים שער היי"ש. ועי"ז הולכים הקונים של כפר השני לקנות יי"ש אצלם. ופסק דמחויבים להחזיק השער הקצוב במדינה ואין להם רשות להוזיל וכן פסק בשי"ת שאילת שלום סי' י"ג. וכן פסק במהר"ם שיק חו"מ סי' כ' ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ק"ל שלא פסק כן ודבריו צ"ע ואשתמיט לי' דברי הגאונים הנ"ל ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ח י"ט כ' וח"ב סי' ט"ו:

וע"ש בדבר שמקצת אנשים מערימים למכור יי"ש שלהם בזול ועי"ז רוצה שר האוראנדע לגרש כל היהודים שבכפרים שלו:

לא מי שיש לו חירות ורשיון למכור יי"ש שלו בחנם בלי תשלומי אורנדא ומוכר בזול ועי"ז מפסיד לאנשי עירו שיש להם שענקין בשכר עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ט"ו:

לב ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן קי"ט שהרשות ביד הקהל מחזיקי אורנדא העיר לשכור את הראנדא של המחזיק בכפר על אופן שיחזירו לו הראנדע בתנאי שאין לו רשות למכור יי"ש לאנשי העיר וכן פסק בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' ס"ט:

לג אחד מחזיק רחיים בכפר מהאדון והולך לכפר אחר ומוזיל אצלם שכר הטחינה כדי שיבואו לטחון אצלו ומפסיד להמחזיק שם הרחיים עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' מ"ו שהדין למחות בידו:

לד ראובן שכר אוראנדע מחצי הכפר שהוא של אדון אחד ושמעון שכר האוראנדא מחצי הכפר השני מאדון האחר והגבול בין שני החלקים הוא הדרך ובצד הדרך בגבול שמעון היה מכבר קרעטשמא למזיגת יי"ש ולאדון של ראובן לא היה אצל הדרך קרעטשמא מעולם ואח"כ נפלה הקרעטשמא של שמעון והלך שמעון או ב"כ ובנה קרעטשמא אצל הדרך בגבול ראובן ומזג שם יי"ש זמן הרבה באמרו שהאדון של ראובן אין לו זכות מזיגת יי"ש אצל הדרך וראובן שתק כל הזמן ועתה תובע ראובן שכר שיווי השענק עד עתה ומוחה בו על להבא באמרו לו יהא כדבריך שאין להאדון שלי זכות שענק אצל הדרך אבל אין לך זכות לעמוד שענק בגבולי השייך לי עי' בשו"ת רעי"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ד דעל זמן העבר הביא דין המבואר בסי' שס"ג סעיף ו' ז' בדר בחצר חבירו והלה שתק ועל להבא בודאי יכול למחות:

לה ישראל שמשרת לאדון אחד בכל מה שצריך שנותן לו סחורה וכיוצא. וכן מי שרגיל להלוות לעכו"ם ובא אחד להשיג גבולי. ובענין יוכר לאומנתו של חבירו. וכן מי שיש לו חזקה בכפרים שנותן להם מעות מוקדמים בכל שנה בעד הצמר שיתהוה שם. ומי שיש לו חזקה להלוות לשר אחד וכן מי שהוא סרסור אצל שר אחד. עי' הרבה דינים בזה בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך חזקה שהביא תשובות האחרונים בזה:

לו בעיר אחת היה פאבריק משנים קדמונים והיו הפועלים קונים כל צורכי מחייתם מבעלי החניות ובסוף כל חודש שילם להם אדון הפאבריק עבור המחי' שנתנו להפועלים וניכה להפועלים משכר פעולתם ועתה שכרו יחידים מהאדון את הפאבריק ורוצים שהמה יתנו לפועלים שלהם את צורכי מחייתם בשכר פעולתם ובני העיר טוענים שהם מקפחים פרנסתם שהחזיקו מכמה שנים עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב אה"ע ססי' ל"ז שדעתו דהיכא דההיזק הוא ברור שמקפח פרנסת חבירו יכול למחות בו והביא לזה דין הרשב"א שהובא ברמ"א סי' קנ"ו סוף סעיף ה':

לז קהל נתנו זכות לשר העיר שישכור השמנים למי שירצה שלא יהא רשאי שום איש להביא שמרים להעיר למכור כ"א השוכר מהשר והחזיק ישראל בשכירות מהשר וקם אחד ורוצה להביא שמרים