דברי גאונים פג

בדיני חזקות סי' ל"ג בנדון שהשר לא רצה עוד להשכיר החליבה והחזיק השר בעצמו זמן רב ואח"כ שלח אחר השוכר הראשון להשכיר לו ועד לא גמר עמו בא איש אחר והוסיף בשכירות ושכרו:

יח השגת גבול בשוחט על שוחט אחר שהחזיק כבר במקום הזה לשחוט. עי' בזה פרטי דינים. בדיני שוחט כלל ק"י. והשגת גבול על רב העיר עי' בדיני רב כלל צ"ד:

יט דין מלמד שבא להשיג גבול מלמד אחר שהוא אצל בעה"ב. עיין בחו"מ ססי' רל"ז. והוא דברי התוספת בקידושין דף נ"ט ע"א בשם הר"י. וע"ש בס' עצמות יוסף ובפנ"י מה שפירשו בכוונת התוספת. וע' בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ע"ב שפלפל קצת בדברי התוס' והש"ע הנ"ל וסיים תשובתו וז"ל העולה מזה מלמד שהוא אצל בעה"ב אחד אף שעדיין לא שכרו לזמן השני. אסור למלמד אחר להשכיר עצמו. אם לא שיאמר הבעה"ב אין רצוני להחזיק שוב המלמד שלי. ומכש"כ אם כבר שכרו ופסק עמו הדמים אף שעדיין אינו בביתו. אך בזה נראה דאינו אלא רשע. אבל אין בידינו לעכב כיון שעדיין אינו בביתו לא נעשה תחילת הקנין. ואם שכרו לזמן הבא והוא כבר בביתו. ודאי דאסור למלמד אחר להשכיר עצמו. וגם הבעה"ב אסור לשכור מלמד אחר כיון שכבר נעשה קנין. וגם בעה"ב אחר אסור לשכור מלמד זה שכבר השכיר עצמו. אבל מלמד שהוא מכבר אצל בעה"ב. ועדיין לא שכרו לזמן השני. אז מותר לבעה"ב אחר לשכרו. דאין המלמדים שוים. ואם עדיין אינו בביתו רק שכרו לזמן הבא נראין הדברים דמותר לבעה"ב אחר לשכרו ומטעם הנ"ל הואיל ולא נעשה קנין גם רשע אין לקרותו דאין המלמדים שוים. וכעת אין המלמדים נזהרים בזה ובכל תחלת הזמן הולכים אצל בעה"ב שיש להם מלמדים אחרים ומוסיפין חטא שמספרים בגנות המלמד הראשון ומרבים בשבח עצמם. וגרועים מכהנים המחזירים בבית הגרנות וממש מבזים עי"ז כבוד התורה ולומדיה ואיש תרומות יהרסנה וראוי למנהיגי הדור לעמוד בפרץ שיהיה כל אחד זוכה בחלקו. עכ"ל:

כ מלמדי העיר רוצים למחות במלמדים שבאים ממקומות אחרים בעבור שמקפחים פרנסתם עי' בחו"מ סי' קנ"ו סעיף ו' בהג"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' י"ג שאינם רשאים למחות בהם ואין חילוק בין דרדקי למלמדי גמרא הרשות בידם לקבוע מקומם בכל עיר שירצו:

כא סוחר שהביא סחורה לבית ראובן למכור ובא שמעון וקנאה אי מוציאין אותה מידו. עי' מור"ם סי' רס"ח ובכנה"ג שם בהגהב"י ובסי' קע"ה אות קכ"ד:

כב יחידים ששכרו משר העיר את הנתינה שנותנים לו מוזגי היי"ש. ובני העיר טוענים שהם קודמים לשכירות הנ"ל. עי' בשו"ת נאות דשא סי' ל' שהביא בשם הרב שארית יוסף סימן י"א בעובדא שאנשי העיר שכרו הנתינה מהשר שמשלמים לו קצבי בשר. ופסק בפשיטות שאין זכות לאנשי העיר להרויח בנתינת הקצבים. ע"כ גם כאן ודאי שייך השכירות של הנתינה לבני העיר. ע"כ תורף דבריו ועיין בכלל שלפ"ז סי' ל"ב:

כג ראובן החזיק כמה שנים בשכירות רחיים מהשר ועתה התקינו בני העיר שלא ישכור שום אדם הרחיים כי אם האיש אשר ימנוהו הרב וט"ק לשכור ואח"כ ישכירו הקהל הרחיים עפ"י ליציטאציע והריוח יהיה לצורכי הקהל או שהתקינו שיעשו ליציטאציע מי שיתן יותר בכל שנה לקופת הקהל הוא רשאי לשכור הרחיים לעצמו והמחזיק הראשון תובע שאין כח להקהל לתקן וליקח חזקתו מכח תקנות החזקות וגם טוען שהוא עכ"פ מצרן נגד השוכר השני עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סימן כ"א:

כד קהל שהיו רגילים לשכור משר העיר את הפאכט של הנרות בעד אלף זהובים לשנה. והם השכירו ליחידים והרויחו בשכירות לצורם הקהל. ועתה קם אחד ושכר משר העיר את הפאכט ואומר ששכר עבורו פסק בשו"ת טור האבן סימן כ"ד שהדין פשוט שמחויב למסור הפאכט להקהל בשכירות הנ"ל ואפשר שהמעות שנתן להשר הוי כמו פורע חובו של חבירו שלא מדעתו ועי' בדין כ"ב וכ"ג ומה שכציין שם:

ועי' בתשובת דברי חיים ח"ב חחו"מ סימן ס"א בדבר האקציז שנהגו בני העיר לשכרו לטובת הכלל ועתה קם אחד ושכרו לעצמו. ועיין בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' צ"ח שהי' תמיד בני העיר עושים אח"כ ליציטאציע ביניהם על האקציז והיה להם ריוח לצורכי הקהל סך ששה מאות זהובים לשנה מכפי שכירתם אצל האדון ואח"כ שכר איש אחד והוסיף הרבה על השכירות ונתמעט עי"ז ריוח הקהל אם מחויב לשלם להקהל מניעת הריוח שלהם ועי' בסמ"ע וש"ך ססי' שפ"ו:

כה בני העיר שיש להם חנותים עם סחורה. וסוחר מעיר אחרת בא עם סחורה בכל שבוע ביומא דשוקא הנקרא וואכי"ן מאר"ק ומוכר להערלים המתקבצים שם ביומא דשוקא. אם יכולים בעלי חנותי העיר למחות בו. עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ל"ט:

כו מי שבא לבנות חנות חדשה אצל חנותים הישינים והישינים מוחים בידם באמרם דפסקי' לחיותם מפני שהקונים שבאים לקנות פוגעים בחנות החדשה בראשונה עי' בשו"ת הרא"ש כלל ה' סי' ג'. ועיין בזה בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' כ"ז כ"ח וסי' כ"ו שהאריך הרבה בזה. והרב הגאון בשו"ת נטע שעשועים הרבה להשיב עליו והעלה שם בסי' ל"ו ל"ז ל"ח דהדין עם הישינים והרב הגאון בב"א שם סימן כ"ח החזיק דבריו הראשונים דהדין עם החדשות ואין למחות בידם. וע' כאן בסי' כ"ח וע' בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ח י"ט כ' מ"ז ובח"ב סי' ל"ט ובשו"ת מאמר מרדכי סי' ע"ט ובשו"ת תפארת יוסף חו"מ סי' ט':

כז הרבה בני העיר היה פרנסתם שהאומנים העושים בגדים קונים מהם צמר למלאכתם וקם אחד הנגידים ועשה שטר עם כל האומנים