דברי גאונים פא

דאין חילוק בין אם המוכר ישראל או עכו"ם ועיי"ש בב"י דאין חילוק אם האחר קנה כמו שפסק דמים הראשון או אפילו הוסיף בדמים נקרא רשע:

ג דין עני המהפך בחררה הוא גם ע"י ששלח הראשון שליח לקנות ופסק השליח הדמים עם המוכר או שצוה עליו המשלח שיקנה בכמה מחיר שירצה המוכר אז אף שלא פסק עדיין הדמים ובא אחר ונטלו נקרא רשע כן הוכיח בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב ומתשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ד:

ד ראובן הפך בחררה לשכור או לקנות איזה עסק אצל עכו"ם או ישראל ופסק את הדמים ואח"כ הלך שמעון ושכר או קנה את העסק בקנין המועיל ואח"כ חזר המוכר ומסר את העסק לראובן והמוכר עכו"ם או ישראל לא צייתי דינא ותובע שמעון לראובן בד"ת שימסור לו העסק כי הוא קנה אותו מקודם בקנין המועיל עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"א שאין הב"ד מזדקקין להוציא את העסק מיד ראובן דאף שאם היה העסק ביד שמעון שהיה רשע מכח עני המהפך בחררה וכו' הדין שאין מוציאין מידו היינו אם הוא בידו אבל אם הוא עתה ביד הראשון אין הב"ד מוציאין מידו להיות מסייע לדבר עבירה למי שנקרא רשע בעסק זה והוכיח כן בראיות וכ"פ בתשו' מהרשד"ם סי' רנ"ט ובתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' קמ"ד:

ה הא דקיי"ל דעני המהפך בחררה וכו' מקרי רשע ואינו מחויב להחזיר דלא כר"ת. היינו דוקא אם כבר זכה השני במקחו. אבל אם עדיין לא זכה במקחו מוחין בידו כי היכא דלא להוי רשע כן מבואר באחרונים. ובס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עני המהפך וכו' בשם הכנה"ג:

ו ועיי"ש עוד בשם הכנה"ג דאם בעל החררה לא הוי מוכרה להראשון אין כאן דין עני המהפך וכו'. וכן הוכיח בתשו' רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב והביא כן גם בשם תשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ד:

ז עיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ס"ז שכתב דלא שייך דין עני המהפך בחררה אלא כשהקונה תבע את המוכר למכור לו כלישנא וב"א אח"ר ונטליה. אבל אם המוכר מכר לו מעצמו בלי שתבע ממנו למכור לו אין בו דין עני המהפך בחררה. ולא נקרא רשע יעו"ש וכך מבואר שם בזכור לאברהם ערך הנ"ל. וכה"ג כתב הסמ"ע ססי' שע"ו בעכו"ם שבא לקנות יי"ש מראובן וקצב הערך. ושוב הלך העכו"ם מעצמו לשמעון לקנות וכו' יעו"ש:

ח עיי"ש בזכור לאברהם בשם הכנה"ג דאפי' לא ידע הקונה השני שהראשון היה מחזר לקנות רק אח"כ נודע לו. מ"מ חל עליו דין עני המהפך בחררה וכו' והרב גור ארי' כתב דאם לא ידע לא נקרא רשע. ואינו מחויב להחזיר רק ממידות חסידות. ובפרט אם הוא אדם חשוב יעו"ש. וא"כ לפי משכ"ש בשם הכנה"ג דהיכא. דאיכא פלוגתא דרבוותא אוקי גברא אחזקתי' בנדון זה אין לקראו רשע. ועי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב שהוכיח מש"ס קידושין נ"ט בעובדא דרבה בב"ח שלא ידע שהיפך בה ר"ג מוכח דהיכא דלא ידע הקונה אין עליו דין עני המהפך בחררה ואין חילוק אף אם רק לא ידע שהראשון המהפך בחררה כבר היה פסיקת דמים שוב אין עליו אשמה ועי' בפ"ת סי' רל"ז סס"ק ב' בשם תשו' חמדת שלמה:

ט וע"ש בזכור לאברהם בשם הכנה"ג דאם טוען האחר שהמוכר לא רצה למכור אלא לו או טענה אחרת שאם היה האמת כדבריו אינו נקרא רשע. נאמן ואפילו אם המוכר מכחישו יעי"ש:

י וע"ש עוד בשם הכנה"ג דמי שמחזר אחר חזקה לקנותה ובא אחר וקנאה דאינו נקרא רשע. וע"ש עוד דינים מדין עני המהפך בחררה:

יא עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב שהביא בשם תשו' הב"ח סימן ס' דבחזקת אורנדא (ר"ל בתחלה כשבא לשכור) לא שייך דין עני המהפך בחררה משום דלא שכיח למצוא לשכור במקום אחר והוי כמו מציאה דלא שייך בי' דין עני המהפך בחררה וע"ש ברמ"ץ סי' ל"ב בזה ושם לענין חזקת שאר עסקים כגון שהחזיק בשכירות שדות לזריעה וכיוצא אי יש בזה משום עני המהפך בחררה אף שעדיין לא שכר הראשון על להבא:

יב נסתפקתי אם יש דין עני המהפך בחררה בישראל שדר בבית חבירו בשכירות על שנה אחת. אם מותר לישראל אחר לילך לבעה"ב בכלות השנה לשכור הבית ממנו בדמי שכירות שמשלם הראשון או להוסיף בדמים כי דין עני המהפך בחררה שייך אף אם בעל החררה הוא ישראל ואף אם השני מוסיף לו בדמים. כאשר ביארתי לעיל סי' ב'. והנה אם השוכר הראשון כבר פסק דמים עם הבעה"ב על השנה השניה. ודאי דחל על השני דין עני המהפך כי דין זה הוא בין במו"מ בין בשכירות כמבואר במחבר סי' רל"ז רסעי' א' ושם בסס"י לענין שכירות מלמד. ומקום הספק הוא אם עדיין לא פסק דמים על השנה השניה. אי נימא כיון שמבואר שם ברמ"א דדוקא היכא דהיה פיסוק דמים. ואינו מחוסר רק קנין אז מקרי רשע. א"כ בנ"ד ג"כ הדין כן. או אפשר הרמ"א מיירי רק היכא דבא לקנות או לשכור לכתחילה כסתמא דלישנא שם. אבל אם הישראל כבר דר בבית בפיסוק דמים אמרינן דפיסוק דמים זה עלתה לו גם לשנה השניה כל זמן שלא נשתנה הענין ביניהם. עד שמצאתי במהרשד"ם סי' רכ"ד בתשובת ר' אברהם ירושלמי דגם בנדון הנ"ל שייך דין עני המהפך בחררה כמבואר למעיין שם שכתב שני טעמים מצד תקנת החרם. וגם מצד עני המהפך בחררה. ושוב ראיתי דומה לזה מבואר במהרי"ק שורש כ"ף ענף ט' והבאתי דבריו לקמן סי' ט"ז וכן משמע מסתימת המחבר סי' הנ"ל בשכירות מלמד שכתב סתם דאסור למלמד להשכיר עצמו ולא חילק בין אם היה ביניהם פיסוק דמים על הזמן השני. והטעם