דברי גאונים עח

גרשוהו האדון מהאורנדא ובא שמעון ושכרה מהאדון עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ה אות ט' וסי' כ"ו אות ב' שכ' דמה שמבואר בכנה"ג סי' ק"מ דאם גרשוהו מפני רוע מעשיו אבד חזקתו לא מיירי דוקא כשלא פרע להאדון אולם אף אם גרשוהו מפני שאר מעשים רעים כמו נדון הנ"ל כמבואר להמעיין שם בכנה"ג וע"ל בכלל זה סי' י"א בשם הדברי חיים ענין כזה:

כז בחזקת אורדנא אף אם מת השר המשכיר ונשאר ליורשיו או מכר השר הכפר עם האורנדא לאחר מ"מ שייך החזקה להשוכר כן מבואר בתקנה שהביא בתשו' הב"ח סי' ס' ועי' בשו"ת הרמ"ץ חחו"מ בעניני חזקות סי' א' ב' שהאריך בראיות לדין הנ"ל וכתב שכן נוהגין בכל בתי דינין במדינתו וע"ל בכלל זה סי' וא"ו באורך:

כח השר נתן רשות לראובן להשכיר הראנדא שמחזיק ממנו שמעון בכלות זמן השכירות ומה שיקח ראובן יותר מאלף זוז שייך הריוח לו והשר יתן קאנטראקט להשוכר מראובן ואמר ראובן לשמעון כו"כ אני רוצה להרויח ואתה תשאר בהראנדא בלי הוספה והשיב לו שמעון שלא ילך בגבולו ואינו מבקש טובתו ול רצה ראובן להניח הריוח שלו ונתפשר עמו שמעון ונתן לו כפי הפשרה והשכיר לשמעון והשר נתן לו קאנטראקט ועתה תובע שמעין שהפסיד לו ראובן שאולי בלא השתדלות ראובן היה יכול לשכור על הליציטאציע בזול. עי' בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' יו"ד שראובן פטור:

כט ראובן החזיק בשכירות אוראנדא מאדון בתוך הכפר שהוא לבדו הווערצהייזר. ושמעון החזיק ג"כ מאדון זה ווערצהויז סמוך תחת הגינות של הכפר אחורי הבתים והיו הערלים מהכפר הרבה קונים גם אצל שמעון וכן החזיקו שניהם שנים רבות. ואח"כ אמר האדון לשמעון כי הוא צריך לעצמו הבית שדר בו שמעון רק בזאת יאות לו שיש להאדון בתוך הכפר בית נגד ביתו של ראובן וישכיר לו הבית הזה וגם הוא מרשה אותו למכור יי"ש בביתו באופן אם ראובן יסכים עמו או יפשר עצמו עם ראובן בעסק התשלומין להאדון באופן שלא יחסר להאדון מהתשלומין שהיה לו עד עתה. וראובן מוחה בשמעון שלא ימכור שם משקה. עי' בשו"ת אבני צדק חחו"מ סימן י"ח שאף שהיה לו לראובן חזקה שהיה מותר לו למכור לערלים שבתוך הכפר כיון ששניהם שכרו מאדון אחד וידע ראובן מזה. אעפי"כ אין רשות לשמעון לשכור לו הבית שבתוך הכפר להחזיק שם ווערצ- הויז כי בתוך הכפר הוא חזקת ראובן אם לא שיפשרו ביניהם:

ל מי שיש לו כפרים בשכירות מהאדון זה י"ד שנים ויש לו לישב בהכפרים כפי הקאנטראקט עוד ה' שנים. וכעת עשה האדון שטר מברחת ונתן לאשתו הכפרים והיא רוצה למוכרם עפ"י ליציטאציע. ורוצים היהודים לקנות אם הרשות בידם. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ח שכ' שאסור ליהודים לקנותם משום הפסד השוכר הראשון. ויש בזה משום ועשית הישר והטוב. ואף שהוא עפ"י ליציטאציע ויכולים עכו"ם לקנות א"כ גם ליהודים אין למחות. וכעין זה כתב הריב"ש ובשו"ת הרמ"א לענין ספרי הרמב"ם שנדפסו ע"י עכו"ם. מ"מ מצד ועשית הישר והטוב אין לישראל לקנות:

לא אחד שכר מעכו"ם כפר או בית והקדים לו שכרו לכמה שנים והעכו"ם היה בע"ח להקיר"ה ולשאר בע"ח ונגמר בערכאות למכור הכפר עפ"י ליציטאציע ושכרו ישראל מהערכאות על ה' שנים שהוא ישלם כל החיבות והשוכר הראשון תובע שהוא קודם שהקדים להעכו"ם השכירות או עכ"פ יחזיר לו מעותיו שנתן להעכו"ם עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ח מ"ט יעו"ש בגוף התשו' הרבה טענות שהיה ביניהם וכמה דינים אשר העלה בנידונם:

לב קהל שיש להם חזקת אוראנדא של יי"ש. ואח"כ עשו תקנה וכתבו בפנקס שכל יחיד שישכור האוראנדא יתן להקהל חמשים זהובים כל שנה ושנה. ואחר שעברו כמה שנים רוצים הקהל לשכור האוראנדא עבורם באמרם שהם צריכים בעצמם למזוג יי"ש לפרנסתם. והיחידים שהחזיקו האוראנדא טוענים שכבר אבדו הקהל חזקתם מאחר שהעמידו התקנה על חמשים זהובים. פסק בשו"ת הב"ח בישנות סי' ס"ו דכיון שצריכים לשכור האוראנדא מחדש. הקהל קודמים לפרנסת רבים. ורשות ביד הקהל לשנות לצורך פרנסת רבים וע' באות עכו"ם כלל ע"ז סי' כ"ה ועיין בכלל שאח"ז סי' כ"ג וכ"ד:

ועי' בשו"ת תועפת ראם חחו"מ סי' ג' אות ד' דאם השר משכיר האוראנדא עם עוד דברים ביחד והקהל אינם רוצים לשכור רק הראנדא לבד הפסידו זכותם דלא היתה התקנה להפסיד את האדון וע"ש בסי' כ"ד. וע' בשו"ת חסד לאברהם סי' מ"ם שכתב בפשיטות דכוונת הב"ח רק על לכתחלה כשבאים לשכור הראנדא הם קודמים. אבל אם קדם היחיד ושכרו אין מוציאין מידו ובאמת כן מבואר בלשונו להמעיין שם. אולם בשו"ת נאות דשא סי' למ"ד ובשו"ת דברי חיים ח"א סי' כ"ה דעתם אף להוציא וצ"ע. ועי' בזה בס' משפט שלום בסי' רל"ז אית ח' וע' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ד דהכפרים שמשכיר השר עם האוראנדא של העיר ביחד שייכים להמחזיק הראשון ולא לבני העיר ועיי"ש סי' ס"ד. ועיין בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ז בראובן ששכר אוראנדא של שמעון באמרו יען שהיה ליסטאציע על הראנדא הזאת עם ראנדאס של שאר כפרים ביחד ופסק שמחויב לחזור לשמעון הראנדא שלו בעד תשלומין ששילם להאדון מקדם:

רחיים שהחזיק יחיד ורוצים הקהל לתקן שישכור איש אחר לטובת הכנסה לקופת הקהל והיחיד טוען מכח חזקתו וגם שהוא מצרן נגד השוכר מהקהל ועוד עובדא דומה לזה עי' בכלל שאח"ז סי' כ"ג:

לג בענין חזקת אוראנדא שמשכירים עפ"י ליציטאציע אם שייך חזקה. פסק בשו"ת