דברי גאונים עד

שגם במדינתנו קבלו עליהם החרם הזה של שכירות בתים וצ"ע שסותר עצמו למ"ש בסי' מ"ד מ"ה מ"ט נ"א. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' רל"ז ס"ק ד' וע' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ז' שחולק על החת"ס ופסק שמדינא מחויב המשיג גבול להחזיר החזקה לשוכר הראשין בחזקת אורנדא. אולם בשכירות בית שהוא מצד חדר"ג מבואר שם בסי' יו"ד אות ד' דרק באיסורא קאי ושכירותו שכירות בדיעבד. ועי' באבני צדק חחו"מ סי' י"א שפסק דגם בחזקת אוראנדא אין מוציאין מדינא רק איסור התקנה רביע עלי':

ו עי' מהרשד"ם חו"מ סי' רכ"ד ובתשובת ר' שמואל הלוי ובהסכמת המהרי"ט ושם בתשובת ר' אברהם ירושלמי שכתבו שתקנת החרם בשכירות בתים מן העכו"ם היתה אף אם מכר העכו"ם הבית לעכו"ם אחר והשכירו הקונה לישראל אחר לא זכה בו ישראל השני ומחויב להחזירו למחזיק הראשון ע"ש. ולכאורה יש לעיין מה שכתבו הגאונים שהבאתי בסי' הקודם דלא קאי בחזרה. אבל באמת אין כאן סתירה דבתשובת הרשד"ם כוונתם דהתקנה היתה שיחזירה ואם לאו קאי באיסור חרם. אבל באמת הב"ד אין פוסקים לו להחזירה אם מקבל עלי' איסורא או דמיירי מתקנת שאלונקי דהיתה, אף להוציא. ועי' במהר"ם שיק חחו"מ אמצע סי' ל"ב שכתב בנ"ד ואפילו השכירות בתים מעכו"ם דקי"ל בחו"מ סי' רל"ז דהוא חדר"ג שלא להשיג גבול לשכור איש אחר פליגי הפוסקים אם הבית נעשה של איש אחר אם יש טענת חזקה. ובמג"א סי' שס"ו ס"ק ז' מסתפק בזה בנמכר הבית אי שייך טענת חזקה עכ"ד. והנה מה שהביא ממג"א במחכ"ת אינו ענין כלל לשכירות בית מהעכו"ם מלבד מ"ש שם המג"א מטעם חשדא הלא שם מיירי שיש לאיש אחד חזקה להניח העירוב בביתו ואח"כ מכר ביתו לאיש אחר ורוצה הקונה לזכות בחזקת עירוב בביתו שהיה מקודם להמוכר דשפיר י"ל שאין לזה חזקה שהקונה לא החזיק מעולם בחזקת עירוב רק המוכר. והמוכר אינו דר בבית זה. אבל בנדון שכירות בית שהישראל דר בהבית בשכירות מעכו"ם והעכו"ם מכרו לאחר למה יפסיד הישראל השוכר שדר בהבית חזקתו. שוב מצאתי בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' למ"ד בנדון שאחד החזיק בחזקת חנות בשכירות מעכו"ם שכתב וז"ל ומה שבא בשאלה מאחר שנתחלפו אדוני הקרקע כבר אבד חזקתו וכו' הא ליתא דאפילו מתו הבעלים או מכרוה לאחרים שפנים חדשות באו לכאן לא אבדה חזקתו של המחזיק לעולם וכו' ולא דמי לנדון המהרי"ק בשורש קי"ז דשם אין החזקה בעצמה של חנות אלא החזקה הוא שיש לו רשות מהמושל להלות לעכו"ם ברבית בחנות זו או באחרת וזהו שקורין חזקת ישוב. לפיכך כשמת המושל פקע רשותו. משום דבטלו גזרותיו וצריך ליקח רשות ממושל החדש. אבל בחזקות שלנו שמחזיק בגוף הקרקע או בהחנות לא פקע חזקתו עכ"ל בקיצור נמרץ שו"ר בשו"מ מהד"ק ח"א סי' ל"ג שהביא בסם הרדב"ז ח"ג סי' תק"ל שכתב בהדיא דכל שנסתלק האדון הראשון פסק החזקה ועי' במהר"ם שיק סי' ל"ו וע"ל בכלל זה סי' כ"ז מתשובת הב"ח ומ"ש בשם תשו' הרמ"ץ:

ז עכו"ם סוחר יושב בחנותו וגם חייט אחד יושב בחנותו ועושה מלאכתו בשכר מועט שמשלם להעכו"ם ושוב אחר זמן רוצה העכו"ם להשכיר חנותו לישראל ואותו חייט טוען שהוא קודם לשכור החנות מצד תקנות החזקות עיין זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך חזקה שדעתו דאין לחייט הזה טענת חזקה דלא מצינו טענת חזקה אלא היכא דאין העכו"ם תוך החנות דהשכירה לגמרי להשוכר ולא היכא דהעכו"ם הוא תוך החנות ולא נתן להשוכר בחנות רק מקום אחד לישב שם והרי זה דומה למי ששכר בית אחד בחצר העכו"ם דאין לו חזקה בשאר הבתים. ואף אם ירצה לזכות לישב שם עם מי שישכור החנות לא מצאתי לו כעת שום זכות יעו"ש:

ח ועיי"ש בזכור לאברהם ערך הנ"ל שהביא בשם הרב שארית יהודה. שכתב דאין בתקנות החזקות אלא מה שאמרו בהם והבו דלא לוסיף. ומזה דן דמשכנתא אינה כשכירות ואין בו תקנה אי משום דלשון שכירות אינו במשמע משכנתא. ואי משום דשכירות שכיח תקנו חזקה משכנתא דלא שכיח לא תקנו יעו"ש. ולא זכר שר שהדבר הזה במחלוקת שנוי בין גאוני קדמאי ע' מהרשד"ם חו"מ ססי' רכ"ה שהביא בשם מורו מהר"י טייטצ"ק דבמשכנתא אין לו חזקה. והרב מהרד"ך בפסקים בית ל"ב חילק עליו. והרב מהר"י בי רב הסכים לדעת מורו מהר"י טייטצ"ק. וגם הרשד"ם הסכים כן לדינא:

ט יהודים החזיקו מהאדון כמה שנים בתים או חנותים ואח"כ נשרפו ובנה רק מקצת החנותים וטוענים הקודמים ששייך להם מצד החזקה עי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' נו"ן כ"א ואשתמיט לי' תשו' המבי"ט בח"ב סי' קצ"ב וע' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סימן כ' בנשרף הבית של עכו"ם שהחזיק ראובן בשכירות או שהיה אצלו במשכנתא ברבית ואח"כ בנאה העכו"ם והלך שמעון וקנה הבית מהעכו"ם ותובע ראובן מצד חזקתו וגם מצד מצרנות שהוא זוכה בהמקח שקנה שמעון וגם מצד עני המהפך בחררה שהוא אצלו במשכון עבור חוב מעותיו ועי"ל כאן סי' י"ט:

י אי מהני מחילה בחזקות או לא עי' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' שי"ג:

יא מי שהחזיק בראנדע בכפר והוכרח לעקור דירתו ע"י עלילה או שנתפס עם נכרית וכדומה אם אבד חזקתו ע' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' נ"א ועי' בכלל זה לקמן סי' כ"ו ענין כזה בשם הרמ"ץ:

יב אחד מכר חזקתו לשותפו ועקר דירתו ונשאר הקונה לבדו בהכפר כמה שנים והנה השותף הקונה לא שילם לו כראוי שכר החזקה כפי שהתפשרו ע"כ הלך המוכר ומכר חזקתו לאיש אחר וזה האחר הלך ושכר הכפר בהוספה וטוען המוכר שמסר מודעה קודם שמכר לשותפו וגם סירב