דברי גאונים עב

לד מי שמכר לחברו היי"ש שיעשה בבית השורף שלו מהדגן שיש לו. עיין לעיל סימן ט"ו מה שכתבתי בשם הרב חסד לאברהם. והרב שואל ומשיב. ועיין בשו"ת חתם סופר חו"מ אמצע סי' קמ"ד שנראה כמסופק אם הוי דבר שלא בא לעולם כמו מוכר פירות דקל. או אפשר כיון דגמרו ע"י אדם הוי כמו מוכר יין ענביו בשעת הבציר דמהני:

לה יחידים שחכרו אצל הקהל גאבעללא של בשר צאן. ויהי מקרה פגירה בצאן ומכר שר העיר כל צאנו שהיה לו. וזלזל מאוד בשער בשר הצאן. ועי"ז אי אפשר להקצבים לקצוב בשר צאן ויש הפסד להחוכרים ורוצים לחזור בם. עי' בזה מ"ש בדיני זט"ה ועסקיה צבור כלל ל"א סי' ד':

לו קהל שמכרו או השכירו גאבעלא או שאר דבר שלב"ל לאחד בדברים לבד בלא שטר וקנין אי מהני. עי' בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ג':

כלל כה דינא דמלכותא א שר שתיקן במדינתו על השענקירס שלו שימכרו המדות בפחות מעט מכפי המדה הישרה אם מותר לישראל לעשות כן אם נאמר דינא דמלכותא דינא עיין בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רל"ג:

ב אם הערכאות של עכו"ם מכרו ביתו של ישראל עפ"י ליציטאציע בעד חוב שחייב ונמכר בפחות מפלגא דמי שווי' הוכיח בשו"ת ר' ענזיל סי' ד' בד"ה פתח דברינו דלא עדיף דינא דמלכותא מגביית ב"ד דשומא כזאת חוזרת לעולם ומבואר בב"י סי' ק"ג ובסמ"ע סי' ק"ט ובסי' רכ"ז סעי' כ"ט ע"כ מחויב הקונה להחזיר הבית להלוה כשיחזור לו דמי קנייתו – גם הביא שם בד"ה אפי' בשם השטמ"ק ב"ב דף נ"ה ובשם הרשב"א גיטין ד' י' דדינא דמלכותא דינא הוא רק כמו הפקר ב"ד הפקר להפקיע הנכסים מבעליהם אבל הזוכה לא יוכל לזכות בהנכסים עד שיעשה בהם חזקה או שאר קנין ולא מהני דד"מ לומר שיקנה זה בלא קנין. ויש לעיין מ"ש באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ב' שדינא דמלכותא דינא הוא מדין תורה ולא הוי כמו תקנה דרבנן – גם הוכיח מהראשונים בד"ה אמנם דלא הוי דינא דמלכותא רק מה שהוא חוק ומשפט מאת המלך מפורש וברור בלי שום ספק אבל הדינים שפוסקים הערכאות מספרי דיניהם ונימוסיהם לא הוי דינא דמלכותא רק דינא ערכאות שהרי אנו רואים בכל יום במשפטים שוים בטענותיהם והערכאות אינם פוסקים בשוה עיי"ש שהסביר הדבר באורך:

ג באחד נתן שטר על חיב או שאר עסק וקיבל עליו בהשטר עפ"י הפערעגראף שלהם דנין אותו גם אנו עפ"י דיניהם כ"כ בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל' ולפענ"ד מוכח כן מהסמ"ע בסי' כ"ו ס"ק י"א ובנתיבות שם:

ד אחד שקנסוהו הערכאות לחלק סכום מעות לעניי ישראל אם הוא חייב מדינא דמלכותא עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל"ד:

ה עיין בשו"ת השיב משה סי' צ' שמשיג על הש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט בענין דינא דמלכות' ומסיק דהעיקר להלכה דלא דיינינן דינא דמלכותא רק מה שנוגע להמלך ומנת המלך ועי' מ"ש בכלל ע' סי' ע"ב וסי' ע"ה. ועי' שו"ת ברכת יוסף סי' כ"ב וע' בשו"ת ר"י אסאד חו"מ סי' רל"ג באם תיקן לתקנות המדינה נגד הד"ת וע' בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ב ודו"ק:

ו מלך ישראל אי שייך בי' דינא דמלכותא. דינא עיין בנדרי זרוזין ח"ב בכנויי נדרים דף י"ג ע"ב בד"ה המדיר או הנשבע וע"ג בד"ה והנה מה שתמהתי. ובתשובת הרשב"א בפנים שהביא הסמ"ע סי' תי"ז ס"ק ד':

ז אם הדיין צריך לידע דינא דמלכותא שהוא כ"ט לד"ת אי מהני שיחקור דיניהם אצל ערכי או מליץ שניקרא אדוואקאט. עי' בדברי חיים ח"א באו"ח סי' י"ט שאינו בירור וע' בח"ב חו"מ סי' כ"ב מ"ט אות אל"ף:

ח דינא דמלכותא דינא הוא רק כל זמן שיושב בארצו אבל על האיש שברח ממדינתו ל"א דדמ"ד כיון דכל הטעם דדמ"ד הוא רק מכח דהוי כשכירות ויש לו כח שלא ידורו בארצו אבל אם ברח פקע טעם הנ"ל והביא ראי' לזה בטוב טעם מהד"ק סי' קצ"ג:

ט שר העיר שהעמיד מכס על היהודים לבדם והיהודים מבריחים את המכס באמרם כיון שהשר אינו מלך וגם אינו משוה מדותיו לכל האומות שתחת ממשלתו רק היהודים לא מקרי דינא דמלכותא עי' שו"ת תומת ישרים סי' ט"ז שכתב דהאומרים כן הם טועים. שכל שהדבר חק שוה לאומה מיוחדת ומשוה מדותיו לכל בני אומה זו נקרא דינא דמלכותא אף שלא גזר על שאר האומות. והוכיח כן מהש"ס וגם מה שטענו שהוא רק שר ולא מלך גם זה טעות בידם שהרי כתב המרדכי בפ' הגוזל בתרא דה"ה בב' הדיוטות שאם קצבו שלא יהנה יהודי בארצם אלא בקצבתם שדיניהם דין. וגם הרשב"א בתשובה כתב כל שלטון ושר הממונה בעיר ומושל במקומו דינו בכלל דינא דמלכותא והוא שעושה מחוקי מקומו כמלך עכ"ל בקיצור קצת וכ"כ בשו"ת ר"י אסאד חו"מ סי' רל"ג בשם אדרת אלי' וגדולה מזה נראה מהראיה שהביא שם הרשב"א שאפילו הוא עבד המלך או פקיד הממונה מהמלך אעפ"י שאין העיר שלו ואינו שליט בקרקע מיקרי דינא דמלכותא. והכי אמרינן בהגוזל שלוחא דמלכא כמלכא. וכ"כ כ"ז בדברי חיים ח"א חו"מ סי' מ"ז ובח"ב חו"מ סי' למ"ד:

י בענין הברחת המכס או העלמת המכס שנערך עפ"י ההכנסה שקורין איינקום שטייער אם הוי כהפקעת המלוה עי' בחו"מ סי' שס"ט סעיף וא"ו ובשו"מ מהדורא חמישאה סי' פ"ה בד"ה והנה בשנת. וע' בכלל ס"א סי' ט':