דברי גאונים עא

יקח הוא הכל לבדו ואח"כ זכו בדין וחוזר ראובן ואינו רוצה ליתן לשמעון רק החצי והיה ביניהם ת"כ על ההשואה הנ"ל עי' בכלל צ"ח סי' ע"ב עובדא דא באורך:

כו מחזיקי הפאכט של בשר מן הקיר"ה שהתפשרו עצמם עם היהודים מחזיק הכפרים והארנדו"ס על שנה אחת שישלמו להם סך קצוב בעד הבשר שיאכלו כל השנה ואירע שבאמצע השנה הוכרחו הבני כפרים לעקור דירתם משם לעיר אחרת. ומחזיקי הפאכט רוצים שישלמו להם הכל בעד כל השנה כיון שהתפשרו עמם בין יאכלו הרבה בשר בין לא יאכלו כלל. עיין בשו"ת נאות דשא להגאון בעמ"ח לבושי שרד סי' קי"ג וזה אשר העלה. איברא דבני הכפרים יכולים לחזור מהפשר' כיון שעוקרים דירתם משם ואדעתא דהכי לא התפשרו אבל גם מחזיקי הפאכט יש להם טענה חזקה כיון שהתפשרו על כל השנה בהבלעה והדבר ידוע שאין הזמנים שוים שיש זמן שאוכלים יותר בשר כגון ביו"ט. ובעיתים שהבשר בזול. נמצא שמא הזמן עד שעקרו דירתם שוה הרבה יותר מהזמן שאחר עקירתם וגם יכולים לומר שהפאכט המגיע מהם מאכילת בשר כפי הפאטענ"ט הוא עולה יותר הרבה מכפי הפשרה רק שהתפשרו במועט מחמת כל השנה. ומסיק להלכה דהפשרה בטלה מטעם שעוקרים דירתם והברירה ביד בני הכפרים או לשלם בעד כל השנה. או שישלמו הפאכט הקצוב מכל הבשר שאכלו עד החזרה. ואם אינם יודעים כמה אכלו אז אם גם מחזיקי הפאכט אינם טוענים בברי כמה אכלו. יקבלו בחרם שאינם יודעים בברי שאכלו יותר מסך כך וכך וישלמו רק בעד האכילה הברור להם. ועיין עוד פרטים בענין זה ועיין לעיל בסי' כ"ג:

כז שנים שעשו ביניהם שטר ונכתב בו קנין שכל מי מהם שיחזיק הליצינואציע אצל הקיר"ה ליתן לו מספוא ותבן יהיה חברו שותף. עיין בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"א שפסק דאחר הליצינואציע שוב אח"כ אין יכול החוכר לחזור בו. ועיי"ש בסי' ל"ב שנשאל באחד שהבטיח לחברו חלק מליצינואציע כדי שלא יזלזל המקח ואח"כ אינו רוצה ליתן לו חלק ופסק שהדין עם החוכר. עיין בכלל צ"ח סי' ד':

כח מי שקיבל בקנין איך שהוא נותן הברירה לפלוני הוי דבר שאין בו ממש ויכול לחזור בו כן מבואר במהר"ש הלוי חחו"מ סי' מ"ז והובא בבני חיי חו"מ סי' רי"ב בהגה"ט אות א':

כט מי שמכר לחברו זכיותיו שיש לו בעה"ב או שמכר לו זכות התעניתים שהתענה בשנה זו בסך קצוב וקבלו קנין על זה. אם יזכה הקונה ואם הפסיד המוכר זכיותיו. עיין ביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' בהג"ה ועיין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"א שהעתיק תשובת רבינו האי גאון ז"ל. והיוצא משם ששכר העה"ב אינו יכול לתפוס בו שום קנין ומכר כי צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה ואינו דבר שישאהו אדם בחיקו למכור כי הוא ענין רוחני שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינ' אבל שוטה זה שמכר תעניותיו אכלה כלבא לשירותי' מה שכר יש לו לפני השי"ת וכבר נטל דמים בעד זה לא להשם ישב בתענית אלא סגף עצמו ונפשו באותן הדמים והוא קרוב לקבל פרעניות מלקבל שכר כי עשה שם שמים פלסתר וקורדם לאכול בה לחם עיי"ש שהאריך עוד בזה ועיין בשו"ת מעשה חייא סי' ט"ז שנשאל ג"כ בזה ומסיק דהקנין לא חל אם לא על הדרך שכתב הרב מהר"ם גלאנטי בפסקיו. ואין בידי הספרמהר"ם לעיין בו. ומתשובתו נראה שלא ראה דברי ר"ה גאון הנ"ל. ועיין בספר זכור לאברהם חחו"מ ח"ב ערך קנין שכתב דקנין המצות שמכריזין בבתי כנסיות אעפ"י שהוא בדיבור בעלמא קנה והמנהג עיקר. וע"ש מה שציין בזה. ועיין במג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו שהביא בשם הש"ג במס' ב"ק דאדם יכול למכור המצות שלו לאחר ויש לעיין בש"ג אם כוונתו על עליית התורה שמיירי שם המג"א – ועיין בטוב טעם מהד"ק סי' רי"ז שפסק כן והוכיח מש"ס דסוטה דף כ"א גבי הלל ושבנא ועיין בנדרי זרוזין בקונטרס יוסיף דעת תשובה ל"ו שחיזק דבריו שלא מדברי הרמ"א הנ"ל וע' בס' אורחות חיים סי' קנ"ג סעיף י"ב אות י"ד מ"ש בשם תשו' מי באר סי' י"ז אות ו' – ובשם ספר וידבר משה פ' חקת כ' דיש להסתפק אם מותר למכור מצוה כגון קדשים פסולין וכדומה שמצוה לשורף אם מותר ליקח ממון מחברו שרוצה להדר ולקיים מצות שריפה זו יעו"ש:

ל המחייב עצמו למי שלא בא לעולם עדיין אם מהני. או נאמר דכשם שאינו מקנה לדשלב"ל כן אינו יכול להתחייב. עי' בדיני חיוב כלל מ"א סי' כ"ב:

לא הא דקיי"ל בחו"מ סי' ר"י דהמקנה לעובר שלו קנה משום דאדם קרוב אצל בנו. כתב המבי"ט ח"א סי' של"ט דדוקא אב אבל אם אינה יכולה להקנות לעובר שלה. וע' פ"מ ח"ב סי' צ' צ"א. ומהרש"ך ח"ג סי' צ"ד יעו"ש. ועיין בחו"מ סי' הנ"ל שהביא דו"ז בקצוה"ח ס"ק ג' קושיית מהר"מ מרוטינבורג שהקשה דמצינו דעובר מנחיל כגון אם זכתה לו אמו נכסים והואיל וזכה מנחיל לאחים מן האב ודחק עצמו לתרץ דנוחל ומנחיל לא אשכחנא עיי"ש. ואם כדברי המבי"ט אין מקום לקושית המהר"מ כיון דאינה יכולה להקנות לעבור שלה ונעלם מהמבי"ט דברי מהר"ם הנ"ל שקדמו בזמן כי המהר"ם היה רבו של הרא"ש והטור מביאו:

לב אם יש לו בהמה מעוברת ומכר עוברה קודם שילדה אי מהני קנין או הוי דשלב"ל ולא מהני עי' בשו"מ מהד"ב ח"ג סי' ק"א שמצא בס' המקח וממכר לרבינו האי גאון דלא מהני בי' קנין כי אם במכר פרה לעוברה מהני ועיי"ש בסי' ק"ב ועיין בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ל"ד:

לג דיני קנין על דבר שאין בו ממש. עיין בדיני קנין דברים כלל פ"ז: