דברי גאונים ע

ביניהם בדין זה ע"כ הדין ברור שמחויב שמעון ליתן הסחורה ללוי עיי"ש כי קצרתי באומר:

כא מתנת שכ"מ אם מהני בדשלב"ל. ואם כלל במתנה דשב"ל עם דשלב"ל וכתוב בשטר ענין אחד על שניהם יחד אם נאמר דכל המתנה בטלה אף לדבר שבא לעולם כמו קני את וחמור המבואר בסי' ר"ט בהג"ה. ע' בנוב"י מהד"ק סי' כ"ו כ"ח כ"ט שחידש הלכה חדשה דהא דאין אדם מקנה דש"ל עם דשלב"ל היינו דוקא אם יודע בשעת הקנין שהדבר יבא לעולם כגון פירות דקל וכיוצא. אבל במקנה נכסיו עם הנכסים שיהיה לו בשעת המיתה כיון דאין יודע אם יוסיף בנכסים אמרינן דלא תלה הקנין זה בזה דוקא. וחל הקנין על הדבר שבא לעולם. וע' בשו"ת שואל ומשיב להגאון מלבוב ח"א סי' י"ד שהשיג עליו עיי"ש ועי"ש בסי' מ"ה וסי' רי"ז מש"כ הגאון הנ"ל בזה יעו"ש שהאריך. וע' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ז ועי' בכלל כ"ג סי' י' ובכלל ע' סי' ס"ח ס"ט:

כב מי ששכר הגאבעללע של בשר אצל הקהל שהדין שקנה אף שהוא דשלב"ל כמבואר בכלל ל"א סי' ג' איך הדין אם שוכר זה השכירו לאיש אחר בכסף ותקיעת כף אם קנה השוכר השני מכח קנין סטימתא עיי"ש בכלל הנ"ל וכאן סי' כ"ד:

כג אחד מכר האקציז ששכר מהקיר"ה לחבירו וחבירו קיבל העסק והחזיקו איזה ימים ואח"כ רוצה לחזור בו. עיין שו"ת שואל ומשיב להגאון אב"ד דלבוב ח"ג סס"י נ"ב שכתב דאם היה גם ת"כ ביניהם בודאי קנה ואם היה בדברים בעלמא אם המנהג כן לא גרע מסטומתא דקנה. ובלא"ה כל שכבר קיבל העסק ואח"כ רוצה לחזור בו בודאי אינו יכול לחזור ועבודתו מחנכתו שכבר לקח העסק ועשה בו כאדם העושה בשלו זה מקרי קנין. ולא ירדתי בזה לסוף דעת הגאון למה לא נחית לדבר כלל מצד שהוא דבר שלא בא לעולם ולא מהני בי' קנין וגם דבר שאב"מ ואף אם נאמר שאזיל לשיטתו שפסק בח"ב סי' ל"ט דסטומתא קונה בדשלב"ל היכא דהמנהג למכיר אותו דבר קודם שבא לעולם (הבאתי דבריו באורך קצת לעיל סי' ט"ו) עכ"פ לא היה לו לשתוק מלדבר בזה וגם לא דמי לנדון דשם אדרב' נדון זה דומה לנדון הנוב"י באוראנד"א שהביא שם כמובן ע"כ צ"ע לדינא. וע' לעיל סי' ט"ו הבאתי בשם הנוב"י דשוכר האוראנד"א מהשר א"י להשכירה לאחר עי' בנתיבות בחידושים סי' ס"ו ס"ק ט"ז שכתב בפשיטות דקאנטראקט של אורנדא נקנה בכתיבה ומסירה ומחלק מדין הרמ"א שם בשטר זכות מהמלך לגבות הכנסת הכפר שאינו נקנה בכו"מ – ובחילוקו נדחה ראיות הנוב"י שהביא מדין זה לאורנדא - וכ"פ בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ב כהנתיבות ועיי"ש ברמ"ץ סס"י כ"ז שהוכיח דמהני מכירת חזקת אוראנדא בשטר אף שלא מכר לו רק הזכות שיהא הקונה רשאי לשכור האוראנדא אצל השר ועי' בתשו' בית שלמה חו"מ סוס"י ס"ח שכתב אולי י"ל שיועיל באקציז ואורנדא בדיבור בעלמא מתורת סילוק כמבואר ברמ"א סי' ר"ט ס"ה וע"ש בנתיבות אולם מדברי האחרונים באו"ח סוס"י ת"נ מבואר דלא מהני ועי' בסי' כ"ו:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ס"ח שנשאל במחזיק האקציז מהקיר"ה והשכיר האקציז של שכר לאנשים מחזיקי הפאבריקין של שכר והם התפשרו עם המוזג שכר שמוכר בביתו שישלם להם סך קצוב בעד האקציז של השכר שימזוג עד הזמן ששכרו מהקיר"ה – והנה המחזיק האקציז מהקיר"ה השכיר להם בזול לפי טענתו יען שהיה הפקיד שהמין שכר המכונה לאקסוס הוא חפשי מאקציז רק שהמחזיק הנ"ל עשה כגישות ע"י תחבולות שהוצרכו להתפשר עמו ואח"כ ערך המחזיק מהקיר"ה מכתב לשרי המדינה מדוע הלאקסוס שכר הוא חפשי מתשלומי האקציז והשיבו השרים שמה שנכתב בהפקודה שלאקסיס שכר הוא חפשי הכוונה רק על המובא בצלוחות אבל המובא בחביתין אינו חפשי – ובא המחזיק האקציז מהקיר"ה לחזור משכירתו באמרו שכפי הפקודה הזאת נתאנה הרבה וגם נסתפק השואל אף שהי' ביניהם ת"כ וקנין כסף הלא האקציז הוא דבר שלא בא לעולם וגם דבר שאין בו ממש אם חל ע"ז קנין. והגאון המחבר השיב שהעיקר כדעת הרא"ש בתשו' (שהבאתי לעיל סי' ט"ו) דקנין סטומתא אם ידוע שהמנהג בעסק זה לקנות באופן זה מהני ותמה על הקצו"ח ונתיבות בסי' ר"א יעו"ש ודוקא שידוע המנהג כן גם בעסק זה לקנות בת"כ וכסף כמ"ש הש"ך בסי' ר"א. אמנם אודות טענת אונאה אם כפי מביני מדע כפי לשין הפקודה הראשונה סובל הפירוש של הפקידה השני' החדשה שמחביתין צריכים לשלם הדין עם המחזיק האקציז מהקיר"ה מכח טענת אונאה. אמנם אם אין הלשון סובל פירוש זה רק שעכשיו חדשו השרים זה וכתבו בלשון פירוש מטעם שהוא גרם לזה. הרע אשר עשה ואין בכחו לתבוע אותם מכס משכר לאקסוס כיון שהוא חידש הגזירה:

כד אנשי הקהל מסרו לשר העיר זכות של השמרים שלא יורשה שום אדם למכיר שמרים בעיר רק מי שישכור השמרים מהשר והשכיר השר לישראל אם קנה מצד שהוא דשלב"ל וגם אין בו ממש וגם אין להשר בזה משום דינא דמלכותא שהרי כל כחו בהשמרים הוא מצד הקהל עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ו ובתפארת יוסף חחו"מ סי' ט"ו:

כה ראובן ושמעון שופתים היה להם פראצעס עם אדון אחד שהאדון תבע מהם סכום רב והם תבעו ממנו סכום רב ולאשר ראובן ירא לנפשי פן יפסידו הפראצעס ויצטרכו לשלם להאדון השוה עצמו עם שמעון ששמעון יקבל עליו כל הפראצעס אם יפסידו ישלם הוא הכל לבדו להאדין ונגד זה אם יזכו את האדון בדין